Komm und höre: „Verächtlich in seinen Augen ist der Verworfene“ (Ps 15,4) – das ist Hiskija, der König von Juda, der die Gebeine seines Vaters auf einer Bahre aus Stricken schleifte. Wenn es aber wegen der Ehre der Lebenden ist, was ist der Grund?
ת"ש (תהלים טו, ד) נבזה בעיניו נמאס זה חזקיהו מלך יהודה שגירר עצמות אביו על מטה של חבלים ואי משום יקרא דחיי הוא מ"ט
Damit sein Vater Sühne habe. – Und wegen der Sühne seines Vaters ließ er die Ehre Israels liegen? – Israel selbst war es recht, dass ihre Ehre um seinetwillen zurückstand.
כי היכי דתיהוי ליה כפרה לאבוה ומשום כפרה דאבוה משהו ליה ליקרא דישראל ישראל גופייהו ניחא להו דמיחלי יקרייהו לגביה
Komm und höre: Er sagte zu ihnen: Haltet für mich keine Totenklage in den Städten. Wenn du aber sagst, [es ist] die Ehre der Lebenden – was hat er davon? – Er meinte: Israel soll durch ihn mehr geehrt werden.
ת"ש אמר להן אל תספדוני בעיירות ואי אמרת יקרא דחיי מאי נפקא ליה מינה קסבר ליתייקרו ביה ישראל טפי
Komm und höre: Ließ er ihn zu seiner Ehre über Nacht liegen, um ihm einen Sarg und Totengewänder zu bringen, so übertritt er deswegen nicht. Ist das nicht zur Ehre des Toten? – Nein, zur Ehre des Lebenden.
ת"ש הלינו לכבודו להביא לו ארון ותכריכין אינו עובר עליו מאי לאו לכבודו של מת לא לכבודו של חי
Und wegen der Ehre des Lebenden lässt man den Toten über Nacht liegen? – Ja; wenn der Allbarmherzige sagt: „Sein Leichnam soll nicht über Nacht am Holz bleiben“ (Dtn 21,23), [so meint Er Fälle] gleich dem Gehängten, bei dem eine Schande vorliegt; hier aber, da keine Schande vorliegt, nicht.
ומשום כבודו של חי מבית ליה למת אין כי אמר רחמנא (דברים כא, כג) לא תלין נבלתו על העץ דומיא דתלוי דאית ביה בזיון אבל הכא כיון דלית ביה בזיון לא
Komm und höre: Ließ er ihn zu seiner Ehre über Nacht liegen, um die Städte seinetwegen zu benachrichtigen, um ihm Klagefrauen zu bringen, um ihm einen Sarg und Totengewänder zu bringen, so übertritt er deswegen nicht; denn alles, was man tut, ist nur zur Ehre des Toten! – So ist es gemeint: Alles, was man zur Ehre des Lebenden tut, bedeutet keine Schande für den Toten.
ת"ש הלינו לכבודו לשמע עליו עיירות להביא לו מקוננות להביא לו ארון ותכריכין אינו עובר עליו שכל העושה אינו אלא לכבודו של מת ה"ק כל העושה לכבודו של חי אין בו בזיון למת
Komm und höre: Rabbi Natan sagt: Ein gutes Zeichen für den Toten ist es, wenn an ihm nach dem Tod Vergeltung geübt wird: Ein Toter, der nicht beklagt und nicht begraben wurde, oder den ein wildes Tier fortschleppt, oder auf dessen Bahre Regen tropfte – das ist ein gutes Zeichen für den Toten. Daraus ist zu entnehmen, dass es eine Ehre für die Toten ist. Daraus ist es zu entnehmen.
ת"ש ר' נתן אומר סימן יפה למת שנפרעין ממנו לאחר מיתה מת שלא נספד ולא נקבר או שחיה גוררתו או שהיו גשמים מזלפין על מטתו זהו סימן יפה למת ש"מ יקרא דשכבי הוא שמע מינה:
Man begrub ihn nicht usw.: Und weshalb all dies? Weil man einen Frevler nicht neben einem Gerechten begräbt. Denn Rabbi Acha bar Chanina sagte: Woher, dass man einen Frevler nicht neben einem Gerechten begräbt? Denn es heißt: „Und es geschah, als sie einen Mann begruben, siehe, da sahen sie die Streifschar, und sie warfen den Mann in das Grab Elischas; und der Mann berührte die Gebeine Elischas, und er wurde lebendig und stand auf seinen Füßen“ (2 Kön 13,21).
לא היו קוברין כו': וכל כך למה לפי שאין קוברין רשע אצל צדיק דאמר ר' אחא בר חנינא מנין שאין קוברין רשע אצל צדיק שנאמר (מלכים ב יג, כא) ויהי הם קוברים איש והנה ראו את הגדוד וישליכו את האיש בקבר אלישע ויגע האיש בעצמות אלישע ויחי ויקם על רגליו
Raw Papa sagte zu ihm: Vielleicht [geschah es], um zu erfüllen: „Möge doch ein doppelter Anteil deines Geistes auf mich kommen“ (2 Kön 2,9)? Er sagte zu ihm: Wenn so, wie ist das zu verstehen, was gelehrt wurde: Auf seine Füße stellte er sich, aber zu seinem Haus ging er nicht?
אמר ליה רב פפא ודילמא לאיקיומא (מלכים ב ב, ט) ויהי נא פי שנים ברוחך אלי אמר ליה אי הכי היינו דתניא על רגליו עמד ולביתו לא הלך
Aber „Möge doch ein doppelter Anteil“ – wie findest du das [erfüllt], dass er [einen weiteren] wiederbelebt hätte? Rabbi Jochanan sagte zu ihm: Er heilte den Aussatz Naamans, der einem Toten gleichwertig ist, denn es steht geschrieben: „Sie sei doch nicht wie eine Tote“ (Num 12,12).
אלא ויהי נא פי שנים היכי משכחת לה דאחייא א"ל רבי יוחנן שריפא צרעת נעמן שהיא שקולה כמת דכתיב (במדבר יב, יב) אל נא תהי כמת
Und so wie man einen Frevler nicht neben einem Gerechten begräbt, so begräbt man auch einen schweren Frevler nicht neben einem leichten Frevler. – Dann sollte man doch vier Friedhöfe einrichten! – Zwei Friedhöfe sind eine überlieferte Lehre.
וכשם שאין קוברין רשע אצל צדיק כך אין קוברין רשע חמור אצל רשע קל וליתקון ארבע קברות שני קברות גמרא גמירי לה
Ulla sagte im Namen von Rabbi Jochanan: Hat er [verbotenes] Fett gegessen und ein Opfer abgesondert, ist dann vom Glauben abgefallen und kehrte zurück – da es verdrängt wurde, bleibt es verdrängt.
אמר עולא א"ר יוחנן אכל חלב והפריש קרבן והמיר דתו וחזר בו הואיל ונדחה ידחה
Es wurde auch gesagt: Rabbi Jirmeja sagte im Namen von Rabbi Abbahu im Namen von Rabbi Jochanan: Hat er Fett gegessen und ein Opfer abgesondert, wurde dann geistesgestört und wurde wieder gesund – da es verdrängt wurde, bleibt es verdrängt.
איתמר נמי א"ר ירמיה אמר ר' אבהו א"ר יוחנן אכל חלב והפריש קרבן ונשתטה וחזר ונשתפה הואיל ונדחה ידחה
Und beides ist nötig: Denn hätte er uns nur das Erste gelehrt, [würde man sagen,] weil er sich selbst eigenhändig verdrängt hat; aber dieser, der von selbst verdrängt wird, ist – würde ich sagen – wie ein Schlafender.
וצריכא דאי אשמעינן קמייתא משום דאיהו דחה נפשיה בידים אבל האי דממילא קא דחי אימא כישן דמי
Und hätte er uns nur dies gelehrt, [würde man sagen,] weil es nicht in seiner Macht steht, zurückzukehren; aber dort, wo es in seiner Macht steht, zurückzukehren, würde ich sagen: nicht. Daher ist es nötig.
ואי אשמעינן הכא משום דאין בידו לחזור אבל התם דבידו לחזור אימא לא צריכא
Raw Josef sagte: Auch wir haben es gelernt: Waren in ihr [der verführten Stadt] Heiligtümer – Altarheiligtümer sollen sterben, Heiligtümer für die Instandhaltung des Tempels sollen ausgelöst werden. Und wir wandten dazu ein: Warum sollen sie sterben? Da sie hingerichtet worden sind, haben sie Sühne, und [die Opfer] sollen für den Höchsten dargebracht werden! Nicht etwa, weil wir sagen: Da sie verdrängt wurden, bleiben sie verdrängt?
אמר רב יוסף אף אנן נמי תנינא היו בה קדשים קדשי מזבח ימותו קדשי בדק הבית יפדו והוינן בה אמאי ימותו כיון דאיקטול הויא להו כפרה וליסקו לגבוה לאו משום דאמרינן הואיל ונדחו ידחו
Abaje sagte zu ihm: Meinst du denn, wer in seiner Bosheit stirbt, hat Sühne? Wer in seiner Bosheit stirbt, hat keine Sühne! Denn Raw Schemaja lehrte: Man könnte meinen, selbst wenn seine Eltern sich von den Wegen der Gemeinschaft abgewandt haben, soll er sich [für sie] verunreinigen; die Schrift sagt: „unter seinem Volk“ (Lev 21,1) – bei dem, der das Tun seines Volkes tut.
א"ל אביי מי סברת מת מתוך רשעו הויא ליה כפרה מת מתוך רשעו לא הויא ליה כפרה דתני רב שמעיה יכול אפילו פירשו אבותיו מדרכי ציבור יטמא ת"ל בעמיו בעושה מעשה עמיו
Rawa sagte zu ihm: Vergleichst du denn den, der in seiner Bosheit hingerichtet wird, mit dem, der in seiner Bosheit stirbt? Wer in seiner Bosheit stirbt, hat, da er auf natürliche Weise stirbt, keine Sühne; wer in seiner Bosheit hingerichtet wird, hat, da er nicht auf natürliche Weise stirbt, Sühne.
א"ל רבא מי קא מדמית נהרג מתוך רשעו למת מתוך רשעו מת מתוך רשעו כיון דכי אורחיה קמיית לא הויא ליה כפרה נהרג מתוך רשעו כיון דלאו כי אורחיה מיית הויא ליה כפרה
Wisse es, denn es steht geschrieben: „Ein Psalm Asafs. Gott, Völker sind in dein Erbe eingedrungen, sie haben deinen heiligen Tempel verunreinigt“ [usw.] „Sie haben die Leichen deiner Knechte den Vögeln des Himmels zum Fraß gegeben, das Fleisch deiner Frommen den Tieren der Erde“ (Ps 79,1–2). Was [bedeutet] „deine Knechte“, und was „deine Frommen“? Nicht etwa: „deine Frommen“ – wirklich deine Frommen; „deine Knechte“ – jene, die von Anfang an des Gerichts schuldig waren, und da sie hingerichtet wurden, nennt Er sie „deine Knechte“?
תדע דכתיב (תהלים עט, א) מזמור לאסף אלהים באו גוים בנחלתך טמאו את היכל קדשך [וגו'] נתנו את נבלת עבדיך מאכל לעוף השמים בשר חסידיך לחיתו ארץ מאי עבדיך ומאי חסידיך לאו חסידיך חסידיך ממש עבדיך הנך דמחייבי דינא דמעיקרא וכיון דאיקטול קרי להו עבדיך
Original: Sanhedrin 47a auf Sefaria, Version „Wikisource Talmud Bavli“ (hebräisches Wikisource), Lizenz CC BY-SA. Das Original wird inhaltlich unverändert übernommen und nur in Segmente geteilt. Die deutsche Übersetzung ist ein abgeleitetes, maschinell (Modell Claude) erstelltes Werk und steht unter der Lizenz CC BY-SA 4.0.
Original mit Vokalzeichen (Kästchen „Mit Vokalzeichen“): Vokalisierung von Sefaria, Fassung „William Davidson Edition – Vocalized Aramaic“ (Koren), Lizenz CC BY-NC 4.0, dem hiesigen Original zugeordnet.