Die Schrift sagt: „Er soll gesteinigt werden“ (wörtlich: steinigen, gesteinigt werden).
ת"ל סקל יסקל:
Sanhedrin 45b סנהדרין
Aufbau der Debatte:Mischna 1Frage 1Beweis 2
Automatisch anhand der einleitenden Formeln erkannt. Unterstrichene Begriffe und Namen öffnen eine Erklärung.
Wenn nicht, nimmt der zweite Zeuge den Stein: Er nimmt ihn? Es wurde doch gelehrt: Rabbi Schimon ben Elasar sagt: Ein Stein war dort, die Last von zwei Menschen; er nimmt ihn und lässt ihn auf seine Brust fallen; ist er dadurch gestorben, hat er genügt. – Nach deiner Ansicht ist [die Baraita] selbst schwierig: Die Last von zwei Menschen – und er nimmt ihn und lässt ihn auf seine Brust fallen?
ואם לאו עד השני נוטל את האבן: נוטל והתניא רבי שמעון בן אלעזר אומר אבן היתה שם משוי שני בני אדם נוטלה ונותנה על לבו אם מת בה יצא וליטעמיך תיקשי לך היא גופא משוי שני בני אדם נוטלה ונותנה על לבו
Vielmehr: Er hebt ihn zusammen mit seinem Gefährten hoch, und er selbst wirft ihn, damit er mit Wucht herabkommt.
אלא דמדלי לה בהדי חבריה ושדי לה איהו כי היכי דתיתי מרזיא:
Wenn nicht, so obliegt seine Steinigung usw.: Es wurde doch gelehrt: Niemals hat jemand es ein zweites Mal [tun müssen]! – Sage ich denn, dass man es tut? Ich sage: Wenn es nötig wäre.
ואם לאו רגימתו כו': והתניא מעולם לא שנה בה אדם מי קאמינא דעביד דאי מיצריך קאמינא
Der Meister sagte: Ein Stein war dort usw. Es wurde doch gelehrt: Sowohl der Stein, mit dem er gesteinigt wurde, als auch das Holz, an das er gehängt wurde, als auch das Schwert, mit dem er hingerichtet wurde, als auch das Tuch, mit dem er erdrosselt wurde – sie alle werden mit ihm begraben! – Es ist nur nötig, dass man [neue] anfertigt und andere an ihrer Stelle bringt.
אמר מר אבן היתה כו' והתניא אחת אבן שנסקל בה ואחת עץ שנתלה עליו ואחד סייף שנהרג בו ואחד סודר שנחנק בו כולן נקברין עמו לא צריכא דמתקני ומייתי אחריני חלופייהו
Sie werden mit ihm begraben? Es wurde doch gelehrt: Sie werden nicht mit ihm begraben! Raw Papa sagte: Was bedeutet „mit ihm“? Mit ihm – in seinem Bereich [an seiner Begräbnisstätte].
נקברין עמו והתניא אין נקברין עמו אמר רב פפא מאי עמו עמו בתפיסתו
Schmuel sagte: Wurde die Hand der Zeugen abgehackt, ist er frei. Aus welchem Grund? Weil wir verlangen: „Die Hand der Zeugen soll zuerst gegen ihn sein“ (Dtn 17,7), und die gibt es nicht.
אמר שמואל נקטעה יד העדים פטור מאי טעמא דבעינא (דברים יז, ז) יד העדים תהיה בו בראשונה וליכא
Wenn nun so, dann sind wohl auch Zeugen, die von vornherein ohne Hände waren, untauglich? – Dort ist es anders, denn der Vers sagt: „Die Hand der Zeugen“ – die schon vorhanden war.
אלא מעתה עדים גידמין דמעיקרא הכי נמי דפסילי שאני התם דאמר קרא יד העדים שהיתה כבר
Man wandte ein: Wo immer zwei gegen ihn aussagen und sprechen: Wir bezeugen von dem und dem, dass sein Urteil im Gerichtshof von dem und dem gefällt wurde, und der und der waren seine Zeugen – dieser wird hingerichtet! Schmuel erklärte es: Wenn sie selbst seine Zeugen waren.
מיתיבי כל מקום שיעידוהו שנים ויאמרו מעידין אנו באיש פלוני שנגמר דינו בב"ד פלוני ופלוני ופלוני עדיו הרי זה יהרג תרגמא שמואל בהן הן עדיו
Braucht man denn den Vers so, wie er geschrieben steht? Es wurde doch gelehrt: „Getötet soll der Schläger werden, er ist ein Mörder“ (Num 35,21) – ich habe nur [die Hinrichtung] durch die Todesart, die für ihn geschrieben ist; woher, dass, wenn du ihn nicht durch die für ihn geschriebene Todesart töten kannst, du ihn durch jede Todesart tötest, durch die du ihn töten kannst? Die Schrift sagt: „Getötet soll der Schläger werden“ – auf jeden Fall.
ומי בעינן קרא כדכתיב והתניא (במדבר לה, כא) מות יומת המכה רוצח הוא אין לי אלא במיתה הכתובה בו מנין שאם אי אתה יכול להמיתו במיתה הכתובה בו שאתה ממיתו בכל מיתה שאתה יכול להמיתו ת"ל מות יומת המכה מכל מקום
Dort ist es anders, denn der Vers sagt: „Getötet soll er werden.“
שאני התם דאמר קרא מות יומת
Soll man doch davon lernen! – Weil es [der Fall des] Mörders und [der des] Bluträchers sind, zwei Verse, die dasselbe lehren, und zwei Verse, die dasselbe lehren, lehren nichts [für andere Fälle].
וליגמר מיניה משום דהוה רוצח וגואל הדם שני כתובין הבאין כאחד וכל שני כתובין הבאין כאחד אין מלמדין
Der Mörder – das, was wir gesagt haben. Der Bluträcher – was ist das? Denn es wurde gelehrt: „Der Bluträcher soll den Mörder töten“ (Num 35,21) – das Gebot obliegt dem Bluträcher. Und woher, dass, wenn er keinen Bluträcher hat, der Gerichtshof ihm einen Bluträcher bestellt? Denn es heißt: „wenn er ihn trifft“ (Num 35,19) – auf jeden Fall.
רוצח הא דאמרן גואל הדם מאי היא דתניא (במדבר לה, כא) גואל הדם ימית את הרוצח מצוה בגואל הדם ומניין שאם אין לו גואל שב"ד מעמידין לו גואל שנאמר (במדבר לה, יט) בפגעו בו מכל מקום
Mar Keschischa, der Sohn von Raw Chisda, sagte zu Raw Aschi: Braucht man denn nicht den Vers so, wie er geschrieben steht? Wir haben doch gelernt: War einer von ihnen ohne Hand oder stumm oder lahm oder blind oder taub, so wird er nicht zum widerspenstigen und aufsässigen Sohn,
א"ל מר קשישא בריה דרב חסדא לרב אשי ומי לא בעינן קרא כדכתיב והתנן היה אחד מהן גידם או אילם או חיגר או סומא או חרש אינו נעשה בן סורר ומורה
denn es heißt: „Und sie sollen ihn ergreifen“ (Dtn 21,19) – nicht solche ohne Hände; „und sie sollen ihn hinausführen“ (Dtn 21,19) – nicht Lahme; „und sie sollen sagen“ (Dtn 21,20) – nicht Stumme; „dieser unser Sohn“ (Dtn 21,20) – nicht Blinde; „er hört nicht auf unsere Stimme“ (Dtn 21,20) – nicht Taube.
שנאמר (דברים כא, יט) ותפשו בו ולא גידמין (דברים כא, יט) והוציאו אותו ולא חיגרין (דברים כא, ז) ואמרו ולא אילמין (דברים כא, כ) בננו זה ולא סומין (דברים כא, כ) איננו שומע בקולנו ולא חרשין
Aus welchem Grund? Nicht etwa, weil wir den Vers so brauchen, wie er geschrieben steht? – Nein, dort ist es anders, denn der ganze Vers ist überflüssig.
מאי טעמא לאו משום דבעינן קרא כדכתיב לא שאני התם דכוליה קרא יתירא הוא
Komm und höre: Hat sie keinen Marktplatz, so wird sie nicht zur verführten Stadt – so die Worte von Rabbi Jischmael. Rabbi Akiwa sagt: Hat sie keinen Marktplatz, so macht man ihr einen Marktplatz.
ת"ש אין לה רחוב אין נעשית עיר הנדחת דברי רבי ישמעאל ר' עקיבא אומר אין לה רחוב עושין לה רחוב
Bis hierher streiten sie nur darüber, dass der eine Meister meint, wir verlangen einen Marktplatz, der von Anfang an [bestand], und der andere Meister meint, ein Marktplatz von jetzt ist ebenfalls wie einer von Anfang an; aber alle meinen, wir brauchen den Vers so, wie er geschrieben steht.
עד כאן לא פליגי אלא דמר סבר רחובה דמעיקרא בעינן ומר סבר רחובה דהשתא נמי כדמעיקרא דמי אבל דכ"ע בעינן קרא כדכתיב
Das ist [ein Streit unter] Tannaim, denn wir haben gelernt: Hat er keinen Daumen an der Hand, keine große Zehe am Fuß, kein rechtes Ohr, so hat er niemals Reinheit. Rabbi Elieser sagt: Man gibt es auf dessen Stelle, und er hat genügt. Rabbi Schimon sagt: Man gibt es auf die linke [Seite], und er hat genügt.
תנאי היא דתנן אין לו בהן יד בהן רגל אזן ימנית אין לו טהרה עולמית רבי אליעזר אומר נותן על מקומו ויוצא רבי שמעון אומר נותן על שמאלו ויוצא:
MISCHNA: Alle Gesteinigten werden aufgehängt – so die Worte von Rabbi Elieser. Die Weisen aber sagen: Nur der Gotteslästerer und der Götzendiener wird aufgehängt.
מתני׳ כל הנסקלין נתלין דברי רבי אליעזר וחכ"א אינו נתלה אלא המגדף והעובד ע"ז
Den Mann hängt man mit dem Gesicht zum Volk auf, die Frau mit dem Gesicht zum Holz – so die Worte von Rabbi Elieser. Die Weisen aber sagen: Der Mann wird aufgehängt, die Frau wird nicht aufgehängt. Rabbi Elieser sagte (zu ihnen): Hat nicht Schimon ben Schetach Frauen in Aschkelon aufgehängt? Sie sagten zu ihm: Achtzig Frauen hat er aufgehängt, und man richtet nicht zwei an einem Tag.
האיש תולין אותו פניו כלפי העם והאשה פניה כלפי העץ דברי רבי אליעזר וחכ"א האיש נתלה ואין האשה נתלית אמר (להן) רבי אליעזר והלא שמעון בן שטח תלה נשים באשקלון אמרו לו שמונים נשים תלה ואין דנין שנים ביום אחד:
GEMARA: Die Rabbanan lehrten: „Und er wird getötet, und du hängst ihn auf“ (Dtn 21,22). Man könnte meinen, alle Hingerichteten werden aufgehängt; die Schrift sagt: „Denn ein Fluch Gottes ist der Gehängte“ (Dtn 21,23). So wie der Lästerer einer ist, der [durch] Steinigung [stirbt], so auch jeder, der [durch] Steinigung [stirbt] – so die Worte von Rabbi Elieser.
גמ׳ ת"ר (דברים כא, כב) והומת ותלית יכול כל המומתין נתלין ת"ל (דברים כא, כג) כי קללת אלהים תלוי מה מקלל זה שבסקילה אף כל שבסקילה דברי רבי אליעזר
Die Weisen aber sagen: So wie der Lästerer einer ist, der den Grundsatz [des Glaubens] leugnet, so auch jeder, der den Grundsatz leugnet.
וחכ"א מה מקלל זה שכפר בעיקר אף כל שכפר בעיקר
Worin streiten sie? Die Rabbanan legen nach Allgemeinem und Besonderem aus, Rabbi Elieser legt nach Einschlüssen und Ausschlüssen aus.
במאי קא מיפלגי רבנן דרשי כללי ופרטי רבי אליעזר דריש ריבויי ומיעוטי
Die Rabbanan legen nach Allgemeinem und Besonderem aus: „Und er wird getötet, und du hängst ihn auf“ ist ein Allgemeines, „denn ein Fluch“ ist ein Besonderes. Stünden sie nahe beieinander, würden wir sagen: Im Allgemeinen ist nur das enthalten, was im Besonderen ist – diese ja, etwas anderes nicht.
רבנן דרשי כללי ופרטי והומת ותלית כלל כי קללת פרט אי הוו מקרבי להדדי אמרינן אין בכלל אלא מה שבפרט הני אין מידי אחרינא לא
Original: Sanhedrin 45b auf Sefaria, Version „Wikisource Talmud Bavli“ (hebräisches Wikisource), Lizenz CC BY-SA. Das Original wird inhaltlich unverändert übernommen und nur in Segmente geteilt. Die deutsche Übersetzung ist ein abgeleitetes, maschinell (Modell Claude) erstelltes Werk und steht unter der Lizenz CC BY-SA 4.0.
Original mit Vokalzeichen (Kästchen „Mit Vokalzeichen“): Vokalisierung von Sefaria, Fassung „William Davidson Edition – Vocalized Aramaic“ (Koren), Lizenz CC BY-NC 4.0, dem hiesigen Original zugeordnet.