und alle Formeln des Gerichts geschrieben standen, in der aber nicht geschrieben stand: „Wir waren als Kollegium von dreien versammelt, und einer ist nicht mehr da.“
וכל לישני דבי דינא ולא הוה כתב בה במותב תלתא הוינא וחד ליתוהי
Sanhedrin 30a סנהדרין
Aufbau der Debatte:Baraita 1Frage 4Einwand 1
Automatisch anhand der einleitenden Formeln erkannt. Unterstrichene Begriffe und Namen öffnen eine Erklärung.
Rabina wollte sagen: Das ist [die Lehre] Resch Lakischs. Raw Natan bar Ami sagte zu ihm: So sagen wir im Namen Rawas: In allen Fällen dieser Art fürchten wir ein irrendes Gericht.
סבר רבינא למימר היינו דריש לקיש א"ל רב נתן בר אמי הכי אמרינן משמיה דרבא כל כי האי גוונא חיישינן לב"ד טועין
Raw Nachman bar Jizchak sagte: Steht darin „Gericht“ geschrieben, ist nichts weiter nötig.
אמר רב נחמן בר יצחק אי כתב בה בי דינא תו לא צריך
Vielleicht ist es ein dreistes Gericht, denn Schmuel sagte: Wenn zwei gerichtet haben, ist ihr Urteil ein Urteil, nur werden sie ein dreistes Gericht genannt? – Wenn darin geschrieben steht: „das Gericht Rabbana Aschis“.
ודילמא בית דין חצוף הוא דאמר שמואל שנים שדנו דיניהן דין אלא שנקראו ב"ד חצוף דכתב ביה בי דינא דרבנא אשי
Vielleicht sind die Gelehrten im Lehrhaus Raw Aschis derselben Ansicht wie Schmuel? – Wenn darin geschrieben steht: (Und wir sagten zu Rabbana Aschi) und Rabbana Aschi sagte zu uns.
ודילמא רבנן דבי רב אשי כשמואל סבירא להו דכתיב בו (ואמרנא ליה לרבנא אשי) ואמר לן רבנא אשי
Die Rabbanan lehrten: Sagte einer zu ihnen: Ich habe gesehen, wie euer Vater Geld in einer Kiste, einer Truhe oder einem Schrank versteckte und sagte: Es gehört N., oder: Es ist Zweiter Zehnt – [geschah es] im Haus, so hat er nichts gesagt; auf dem Feld, so haben seine Worte Bestand.
ת"ר אמר להן אחד אני ראיתי אביכם שהטמין מעות בשידה תיבה ומגדל ואמר של פלוני הן של מעשר שני הן בבית לא אמר כלום בשדה דבריו קיימין
Die Regel der Sache ist: Überall, wo er es [selbst] nehmen könnte, haben seine Worte Bestand; wo er es nicht nehmen könnte, hat er nichts gesagt.
כללו של דבר כל שבידו ליטלן דבריו קיימין אין בידו ליטלן לא אמר כלום
Haben sie [selbst] gesehen, wie ihr Vater Geld in einer Kiste, einer Truhe oder einem Schrank versteckte und sagte: Es gehört N., oder: Es ist Zweiter Zehnt – wenn [er es sagte] wie einer, der [Anweisung] übergibt, haben seine Worte Bestand; wenn wie einer, der sich verstellt, hat er nichts gesagt.
הרי שראו את אביהן שהטמין מעות בשידה תיבה ומגדל ואמר של פלוני הן של מעשר שני הן אם כמוסר דבריו קיימין אם כמערים לא אמר כלום
Einer grämte sich um Geld, das ihm sein Vater hinterlassen hatte; da kam der Traumherr und sagte zu ihm: So und so viel ist es, an dem und dem Ort ist es, es ist Zweiter Zehnt. Das war ein [tatsächlicher] Vorfall, und sie sagten: Worte von Träumen bewirken weder etwas nach oben noch nach unten.
הרי שהיה מצטער על מעות שהניח לו אביו ובא בעל החלום ואמר לו כך וכך הן במקום פלוני הן של מעשר שני הן זה היה מעשה ואמרו דברי חלומות לא מעלין ולא מורידין:
Sagen zwei: schuldlos usw.: Wie schreiben sie [das Urteil]?
שנים אומרים זכאי כו': מיכתב היכי כתבי
Rabbi Jochanan sagte: „Schuldlos.“ Resch Lakisch sagte: „N. und N. sprechen frei (und N. und N. verurteilen).“ Rabbi (Elieser) sagte: „Nach ihren Worten wurde N. freigesprochen.“
ר' יוחנן אמר זכאי ריש לקיש אמר פלוני ופלוני מזכין (ופלוני ופלוני מחייבין) רבי (אליעזר) אמר מדבריהן נזדכה פלוני
Was ist [der Unterschied] zwischen ihnen? Zwischen ihnen besteht [der Unterschied], ob er seinen Anteil mit ihnen bezahlen muss: Nach dem, der „schuldlos“ sagt, bezahlt er; nach dem, der „N. und N. sprechen frei, und N. und N. verurteilen“ sagt, bezahlt er nicht.
מאי בינייהו איכא בינייהו לשלומי איהו מנתא בהדייהו דלמאן דאמר זכאי משלם ולמאן דאמר פלוני ופלוני מזכין ופלוני ופלוני מחייבין לא משלם
Und nach dem, der „schuldlos“ sagt, bezahlt er? Er kann ihnen doch sagen: Hättet ihr auf mich gehört, hättet auch ihr nicht bezahlt!
ולמ"ד זכאי משלם לימא להו אי לדידי צייתיתון אתון נמי לא שלמיתון
Vielmehr besteht zwischen ihnen [der Unterschied], ob sie seinen Anteil bezahlen müssen: Nach dem, der „schuldlos“ sagt, bezahlen sie; nach dem, der „N. und N. sprechen frei, und N. und N. verurteilen“ sagt, bezahlen sie nicht.
אלא איכא בינייהו לשלומי אינהו מנתא דידיה למ"ד זכאי משלמי למ"ד פלוני ופלוני מזכין ופלוני ופלוני מחייבין לא משלמי
Und nach dem, der „schuldlos“ sagt, bezahlen sie? Sie können ihm doch sagen: Wärst du nicht mit uns gewesen, wäre das Urteil überhaupt nicht zustande gekommen!
ולמאן דאמר זכאי משלמי ולימרו ליה אי לאו את בהדן לא הוה סליק דינא מידי
Vielmehr besteht zwischen ihnen [der Unterschied] wegen „Du sollst nicht als Verleumder umhergehen in deinem Volk“ (Lev 19,16). Rabbi Jochanan sagte: „Schuldlos“ – wegen „Du sollst nicht als Verleumder umhergehen“.
אלא איכא בינייהו משום (ויקרא יט, טז) לא תלך רכיל בעמך רבי יוחנן אמר זכאי משום לא תלך רכיל
Resch Lakisch sagte: „N. und N. sprechen frei, und N. und N. verurteilen“ – weil es wie eine Lüge aussieht.
ריש לקיש אמר פלוני ופלוני מזכין ופלוני פלוני מחייבין משום דמיחזי כשיקרא
Und Rabbi Elasar hält sowohl [die Erwägung] des einen Meisters als auch [die] des anderen Meisters; darum schreiben sie so: „Nach ihren Worten wurde N. freigesprochen.“
ור' אלעזר אית ליה דמר ואית ליה דמר הלכך כתבי הכי מדבריהם נזדכה פלוני:
Haben sie die Sache abgeschlossen, brachte man herein usw.: Wen? Wenn man sagen will, die Prozessparteien – die stehen doch dort! Vielmehr die Zeugen.
גמרו את הדבר היו מכניסין כו': למאן אילימא לבעלי דינין התם קיימי אלא לעדים
Nach wem? Nicht nach Rabbi Natan. Denn es wird gelehrt: Ihr Zeugnis wird niemals zusammengefügt, bis beide [die Sache] gemeinsam gesehen haben. Rabbi Jehoschua ben Korcha sagt: Sogar nacheinander.
כמאן דלא כרבי נתן דתניא לעולם אין עדותן מצטרפת עד שיראו שניהן כאחד רבי יהושע בן קרחה אומר אפילו בזה אחר זה
Und ihr Zeugnis wird vor Gericht nicht bestätigt, bis beide gemeinsam aussagen. Rabbi Natan sagt: Man hört die Worte des einen heute, und wenn sein Gefährte morgen kommt, hört man seine Worte.
ואין עדותן מתקיימת בבית דין עד שיעידו שניהן כאחד רבי נתן אומר שומעין דבריו של זה היום וכשיבא חבירו למחר שומעין את דבריו
Nein, tatsächlich [sind] die Prozessparteien [gemeint], und es ist [die Ansicht] Rabbi Nechemjas. Denn es wird gelehrt: Rabbi Nechemja sagt: So war der Brauch der Feinsinnigen in Jerusalem: Man brachte die Prozessparteien herein und hörte ihre Worte, man brachte die Zeugen herein und hörte ihre Worte, man schickte sie hinaus und beriet über die Sache. (Haben sie die Sache abgeschlossen, bringt man sie herein usw.)
לא לעולם לבעלי דינין ורבי נחמיה היא דתניא רבי נחמיה אומר כך היה מנהגן של נקיי הדעת שבירושלים מכניסין לבעלי דינין ושומעין דבריהן ומכניסין את העדים ושומעין דבריהם ומוציאין אותן לחוץ ונושאין ונותנין בדבר (גמרו את הדבר מכניסין אותן כו')
Aber es wird doch gelehrt: Haben sie die Sache abgeschlossen, bringt man die Zeugen herein! – Jene [Baraita] ist nicht nach Rabbi Natan.
והתניא גמרו את הדבר מכניסין את העדים ההיא דלא כרבי נתן
Zur Sache selbst: Ihr Zeugnis wird niemals zusammengefügt, bis beide [die Sache] gemeinsam gesehen haben. Rabbi Jehoschua ben Korcha sagt: Sogar nacheinander. Worüber streiten sie? Wenn du willst, sag: [über] einen Vers; und wenn du willst, sag: [über] eine Erwägung.
גופא לעולם אין עדותן מצטרפת עד שיראו שניהם כאחד רבי יהושע בן קרחה אומר אפילו בזה אחר זה במאי קמיפלגי איבעית אימא קרא ואיבעית אימא סברא
Wenn du willst, sag: eine Erwägung. [Der eine Meister meint:] Über die Mine, über die dieser aussagt, sagt jener nicht aus, und über die Mine, über die jener aussagt, sagt dieser nicht aus. Und der andere [meint]: Sie sagen beide einfach über eine Mine aus.
איבעית אימא סברא אמנה דקא מסהיד האי לא קא מסהיד האי ומנה דקא מסהיד האי לא קמסהיד האי ואידך אמנה בעלמא תרוייהו קמסהדי
Und wenn du willst, sag: ein Vers. Denn es steht geschrieben: „Und er ist Zeuge, sei es, dass er gesehen oder gewusst hat“ (Lev 5,1).
ואיבעית אימא קרא דכתיב (ויקרא ה, א) והוא עד או ראה או ידע
Und es wird gelehrt: Aus dem, was gesagt ist: „Es soll nicht ein Zeuge auftreten“ (Dtn 19,15), weiß ich doch nicht, dass es einer ist? Was lehrt [das Wort] „einer“?
ותניא ממשמע שנאמר (דברים יט, טו) לא יקום עד איני יודע שהוא אחד מה תלמוד לומר אחד
Dies hat eine Grundregel aufgestellt: Überall, wo „Zeuge“ gesagt ist, sind hier zwei [gemeint], bis die Schrift dir „einer“ ausdrücklich angibt.
זה בנה אב כל מקום שנאמר עד הרי כאן שנים עד שיפרט לך הכתוב אחד
Und der Allbarmherzige hat es in der Sprache der Einzahl ausgedrückt, um zu sagen: [nicht,] bis beide es wie einer gesehen haben. Und der andere? „Und er ist Zeuge, sei es, dass er gesehen oder gewusst hat“ – jedenfalls.
ואפקיה רחמנא בלשון חד למימר עד דחזו תרווייהו כחד ואידך והוא עד או ראה או ידע מ"מ:
Und ihr Zeugnis wird vor Gericht nicht bestätigt, bis beide gemeinsam aussagen. Rabbi Natan sagt: Man hört die Worte des einen heute, und wenn sein Gefährte morgen kommt, hört man seine Worte. Worüber streiten sie? Wenn du willst, sag: [über] eine Erwägung; wenn du willst, sag: [über] einen Vers.
ואין עדותן מתקיימת בב"ד עד שיעידו שניהן כאחד ר' נתן אומר שומעין דבריו של זה היום וכשיבא חבירו למחר שומעין דבריו במאי קמיפלגי איבעית אימא סברא איבעית אימא קרא
Wenn du willst, sag: eine Erwägung. Der eine Meister ist der Ansicht: Ein einzelner Zeuge, wenn er kommt, kommt [nur] zum Eid; zum Geld kommt er nicht.
אב"א סברא מר סבר עד אחד כי אתי לשבועה אתי לממונא לא אתי
Und der andere: Sagen sie etwa, wenn sie zusammen kommen, mit einem Mund aus? Vielmehr fügen wir sie zusammen; ebenso wollen wir sie auch hier zusammenfügen.
ואידך אטו כי אתו בהדי הדדי בחד פומא קא מסהדי אלא מצרפינן להו הכא נמי ליצרפינהו
Und wenn du willst, sag: ein Vers: „Wenn er es nicht meldet, so trägt er seine Schuld“ (Lev 5,1).
ואיבעית אימא קרא (ויקרא ה, א) אם לא יגיד ונשא עונו
Original: Sanhedrin 30a auf Sefaria, Version „Wikisource Talmud Bavli“ (hebräisches Wikisource), Lizenz CC BY-SA. Das Original wird inhaltlich unverändert übernommen und nur in Segmente geteilt. Die deutsche Übersetzung ist ein abgeleitetes, maschinell (Modell Claude) erstelltes Werk und steht unter der Lizenz CC BY-SA 4.0.
Original mit Vokalzeichen (Kästchen „Mit Vokalzeichen“): Vokalisierung von Sefaria, Fassung „William Davidson Edition – Vocalized Aramaic“ (Koren), Lizenz CC BY-NC 4.0, dem hiesigen Original zugeordnet.