„Und das Geweihte in ihr wird ausgelöst usw.“ Die Rabbanan lehrten: Befanden sich in ihr (hoch)heilige Opfergaben: Geheiligtes für den Altar lässt man sterben, Geheiligtes für die Instandhaltung des Tempels wird ausgelöst, Teruma lässt man verfaulen, zweiter Zehnt und heilige Schriften werden verwahrt. Rabbi Schimon sagt: „Ihr Vieh“ – nicht aber das Vieh der Erstgeburt und des Zehnten; „ihre Beute“ – ausgenommen geweihtes Geld und Zehntgeld.
וההקדשות שבה יפדו כו': ת"ר היו בה (קדשי) קדשים קדשי מזבח ימותו קדשי בדק הבית יפדו ותרומות ירקבו ומעשר שני וכתבי הקדש יגנזו ר"ש אומר בהמתה ולא בהמת בכור ומעשר שללה פרט לכסף הקדש וכסף מעשר
Der Meister sagte: Befanden sich in ihr (hoch)heilige Opfergaben, lässt man Geheiligtes für den Altar sterben. Warum soll man es sterben lassen? Man sollte es doch weiden lassen, bis es einen Makel bekommt, es verkaufen, und sein Erlös sollte für freiwillige Opfer bestimmt werden!
אמר מר היו בה (קדשי) קדשים קדשי מזבח ימותו ואמאי ימותו ירעו עד שיסתאבו וימכרו ויפלו דמיהן לנדבה
Rabbi Jochanan sagte: „Das Opfer der Frevler ist ein Gräuel“ (Spr 21,27). Resch Lakisch sagte: Es ist Eigentum der Besitzer; und hier geht es um Geheiligtes, für das er haftet, und es ist [die Meinung] Rabbi Schimons, der sagt, es ist Eigentum der Besitzer.
ר' יוחנן אמר (משלי כא, כז) זבח רשעים תועבה ר"ל אמר ממון בעלים הוא והכא בקדשים שחייב באחריותן ור"ש היא דאמר ממון בעלים הוא
Aber da der Schlusssatz [die Meinung] Rabbi Schimons ist, ist der Anfangssatz nicht [die Meinung] Rabbi Schimons! [Vielmehr] geht es um minderheilige Opfer, und zwar nach Rabbi Jose ha-Glili, der sagt, minderheilige Opfer sind Eigentum der Besitzer. Was gilt aber für hochheilige Opfer? Werden sie ausgelöst?
הא מדסיפא ר"ש היא רישא לאו ר"ש בקדשים קלים ואליבא דרבי יוסי הגלילי דאמר קדשים קלים ממון בעלים אבל קדשי קדשים מאי יפדו
Statt im Schlusssatz zu lehren: Geheiligtes für die Instandhaltung des Tempels wird ausgelöst, sollte er doch bei diesem selbst unterscheiden und lehren: Wovon gilt dies? Von minderheiligen Opfern, hochheilige Opfer aber werden ausgelöst! Da es ein Sündopfer gibt, dessen Besitzer gestorben ist und das dem Tod verfällt, kann er es nicht pauschal lehren.
אדתני סיפא קדשי בדק הבית יפדו ליפלוג וליתני בדידה בד"א בקדשים קלים אבל קדשי קדשים יפדו כיון דאיכא חטאת שמתו בעליה דלמיתה אזלא לא פסיקא ליה
Gut, Rabbi Jochanan sagt nicht wie Resch Lakisch, denn es steht geschrieben: „Das Opfer der Frevler ist ein Gräuel.“ Aber Resch Lakisch – was ist der Grund, dass er nicht wie Rabbi Jochanan sagt? Er kann dir sagen: Wenn wir sagen „Das Opfer der Frevler ist ein Gräuel“, gilt das nur, wo sie in ihrem ursprünglichen Zustand sind; hier aber, da es sich verändert hat, hat es sich verändert.
בשלמא ר' יוחנן לא אמר כר"ל דכתיב זבח רשעים תועבה אלא ר"ל מ"ט לא אמר כר' יוחנן אמר לך כי אמרינן זבח רשעים תועבה הני מילי היכא דאתנהו בעינייהו אבל הכא כיון דאישתני אישתני:
„Rabbi Schimon sagt: ‚Dein Vieh‘ – nicht aber das Vieh der Erstgeburt und des Zehnten.“ Worum geht es? Wollte man sagen, um makellose – das ist doch Beute des Himmels! Vielmehr um makelbehaftete – das ist doch ihre Beute!
ר"ש אומר בהמתך ולא בהמת בכור ומעשר: במאי עסקינן אילימא בתמימין שלל שמים הוא אלא בבעלי מומין שללה נינהו
Rabina sagte: Tatsächlich um makelbehaftete, und [gemeint ist]: Was nach dem Gesetz von „dein Vieh“ gegessen wird [ist eingeschlossen]; ausgenommen sind diese, die nicht nach dem Gesetz von „dein Vieh“ gegessen werden, sondern nach dem Gesetz von Erstgeburt und Zehnt, denn sie sind Beute des Himmels.
אמר רבינא לעולם בבעלי מומין ומי שנאכל בתורת בהמתך יצאו אלו שאין נאכלין בתורת בהמתך אלא בתורת בכור ומעשר דשלל שמים נינהו
Und dies widerspricht Schmuel? Denn Schmuel sagte: Alles wird dargebracht, und alles wird ausgelöst. Was meint er? Er meint so: Alles, was dargebracht wird, wenn es makellos ist, und ausgelöst wird, wenn es makelbehaftet ist, ist durch „ihre Beute“ ausgeschlossen; und alles, was dargebracht wird, wenn es makellos ist, aber nicht ausgelöst wird, wenn es makelbehaftet ist, wie Erstgeburt und Zehnt, ist durch „ihr Vieh“ ausgeschlossen.
ופליגא דשמואל דאמר שמואל הכל קרב והכל נפדה מאי קאמר ה"ק כל שקרב כשהוא תם ונפדה כשהוא בעל מום משלל אימעיט וכל שקרב כשהוא תם ואינו נפדה כשהוא בעל מום כגון בכור ומעשר מבהמה נפקא:
„Teruma lässt man verfaulen.“ Raw Chisda sagte: Das wurde nur von Teruma in der Hand eines Israeliten gelehrt; Teruma in der Hand eines Kohen aber wird, da sie sein Eigentum ist, verbrannt.
תרומות ירקבו: אמר רב חסדא ל"ש אלא תרומה ביד ישראל אבל תרומה ביד כהן כיון דממוניה הוא תשרף
Raw Josef wandte ein: „Zweiter Zehnt und heilige Schriften werden verwahrt.“ Zweiter Zehnt in der Hand eines Israeliten gleicht doch Teruma in der Hand eines Kohen, und er lehrt: „werden verwahrt“! Vielmehr, wenn es gesagt wurde, wurde es so gesagt: Raw Chisda sagte: Das wurde nur von Teruma in der Hand eines Kohen gelehrt; Teruma in der Hand eines Israeliten aber wird einem Kohen in einer anderen Stadt gegeben.
מתיב רב יוסף מעשר שני וכתבי הקדש יגנזו והא מעשר שני ביד ישראל כתרומה ביד כהן דמי וקתני יגנזו אלא אי אתמר הכי אתמר אמר רב חסדא ל"ש אלא תרומה ביד כהן אבל תרומה ביד ישראל תנתן לכהן שבעיר אחרת
Wir haben dort gelernt: Ein Teig aus zweitem Zehnt ist von der Challa befreit. Das sind die Worte Rabbi Meirs; die Weisen aber verpflichten [ihn]. Raw Chisda sagte: Der Streit betrifft zweiten Zehnt in Jerusalem. Denn Rabbi Meir meint, zweiter Zehnt ist Eigentum des Höchsten, und die Rabbanan meinen, er ist Eigentum eines gewöhnlichen Menschen. Außerhalb [Jerusalems] aber ist er nach aller Meinung befreit.
תנן התם עיסה של מעשר שני פטורה מן החלה דברי ר"מ וחכמים מחייבין אמר רב חסדא מחלוקת במעשר שני בירושלים דר"מ סבר מעשר שני ממון גבוה הוא ורבנן סברי ממון הדיוט הוא אבל בגבולין דברי הכל פטור
Raw Josef wandte ein: „Zweiter Zehnt und heilige Schriften werden verwahrt.“ Worum geht es? Wollte man sagen, in Jerusalem – kann es denn eine verführte Stadt werden? Es wird doch gelehrt: Zehn Dinge wurden über Jerusalem gesagt, und dies ist eines davon: Es wird nicht zu einer verführten Stadt. Vielmehr [Zehnt aus] einer anderen Stadt, den man hinauf[nach Jerusalem] gebracht hat – dann haben ihn doch die Mauern aufgenommen!
מתיב רב יוסף מעשר שני וכתבי הקדש יגנזו במאי עסקינן אילימא בירושלים מי הויא עיר הנדחת והתניא עשרה דברים נאמרו בירושלים וזו אחת מהן אינה נעשית עיר הנדחת ואלא בעיר אחרת ואסקוהו לגוה הא קלטוהו מחיצות
Also doch wohl außerhalb [Jerusalems], und er lehrt: „werden verwahrt“! Nein, tatsächlich aus einer anderen Stadt, den man hinaufgebracht hat, und hier geht es um den Fall, dass er unrein wurde.
אלא לאו בגבולין וקתני יגנזו לא לעולם דעיר אחרת ואסקוהו לגוה והכא במאי עסקינן שנטמא
Dann soll man ihn doch auslösen, denn Rabbi Elasar sagte: Woher [wissen wir], dass man zweiten Zehnt, der unrein wurde, auslöst, selbst in Jerusalem? Die Schrift sagt: „Du kannst ihn nicht tragen (s’eto)“ (Dtn 14,24), und „tragen“ bedeutet nichts anderes als essen, denn es heißt: „Und man trug ihnen Gerichte (masot) von ihm auf“ (Gen 43,34). Hier geht es um Gekauftes.
ולפרקיה דא"ר אלעזר מניין למעשר שני שנטמא שפודין אותו אפילו בירושלים ת"ל (דברים יד, כד) לא תוכל שאתו ואין שאת אלא אכילה שנאמר (בראשית מג, לד) וישא משאת מאת פניו הכא במאי עסקינן בלקוח
Original: Sanhedrin 112b auf Sefaria, Version „Wikisource Talmud Bavli“ (hebräisches Wikisource), Lizenz CC BY-SA. Das Original wird inhaltlich unverändert übernommen und nur in Segmente geteilt. Die deutsche Übersetzung ist ein abgeleitetes, maschinell (Modell Claude) erstelltes Werk und steht unter der Lizenz CC BY-SA 4.0.
Original mit Vokalzeichen (Kästchen „Mit Vokalzeichen“): Vokalisierung von Sefaria, Fassung „William Davidson Edition – Vocalized Aramaic“ (Koren), Lizenz CC BY-NC 4.0, dem hiesigen Original zugeordnet.