Wer am Jom Kippur Aas isst, ist frei.
האוכל נבלה ביום הכפורים פטור
Pessachim 36a פסחים
Aufbau der Debatte:Frage 2Einwand 1
Automatisch anhand der einleitenden Formeln erkannt. Unterstrichene Begriffe und Namen öffnen eine Erklärung.
Rabina sagte: Du kannst sogar sagen, [es sind] die Rabbanan: [man erfüllt die Pflicht mit] dem, dessen Verbot allein auf „du sollst nichts Gesäuertes essen“ beruht; ausgeschlossen ist dieses, dessen Verbot nicht allein auf „du sollst nichts Gesäuertes essen“ beruht, sondern auch auf „du sollst kein Unverzehntetes essen“.
רבינא אמר אפילו תימא רבנן מי שאיסורו משום בל תאכל חמץ בלבד יצא זה שאין איסורו משום בל תאכל חמץ בלבד אלא אף משום בל תאכל טבל
Steht denn „allein“ geschrieben? Vielmehr ist es klar wie Raw Scheschet.
מידי בלבד כתיב אלא מחוורתא כדרב ששת
Die Rabbanan lehrten: Man könnte meinen, man erfülle seine Pflicht mit Zweitem Zehnt in Jerusalem; die Schrift sagt: „Brot des Elends“ (Dtn 16,3) – etwas, das in Trauer gegessen wird; ausgeschlossen ist dieses, das nicht in Trauer, sondern in Freude gegessen wird – Worte Rabbi Joses des Galiläers.
ת"ר יכול יוצא אדם ידי חובתו במעשר שני בירושלים ת"ל (דברים טז, ג) לחם עוני מה שנאכל באנינות יצא זה שאינו נאכל באנינות אלא בשמחה דברי ר' יוסי הגלילי
Rabbi Akiwa sagt: „Mazzot, Mazzot“ – [die Schrift] hat erweitert. Wenn dem so ist, was lehrt die Schrift mit „Brot des Elends“? Ausgenommen ist Teig, der mit Wein, Öl und Honig geknetet wurde.
ר' עקיבא אומר מצות מצות ריבה אם כן מה ת"ל לחם עוני פרט לעיסה שנילושה ביין ושמן ודבש
Was ist der Grund Rabbi Akiwas? Steht denn „Brot des Elends“ (oni) geschrieben? „Armes“ (ani) steht geschrieben.
מאי טעמא דר' עקיבא מי כתיב לחם עוני עני כתיב
Und Rabbi Jose der Galiläer? Lesen wir denn „arm“? „Elend“ lesen wir. Und Rabbi Akiwa – was wir darin „Elend“ (oni) lesen, [dient] wie [die Lehre] Schmuels, denn Schmuel sagte: „Lechem oni“ – Brot, über dem man viele Worte spricht (onin).
ור' יוסי הגלילי מי קרינן עני עוני קרינן ור' עקיבא האי דקרינן ביה עוני כדשמואל דאמר שמואל לחם עוני לחם שעונין עליו דברים הרבה
Und meint Rabbi Akiwa, Teig, der mit Wein, Öl und Honig geknetet wurde, [sei] nicht [tauglich]? Es wird doch gelehrt: Man knetet an Pessach keinen Teig mit Wein, Öl und Honig; und wenn man [ihn so] geknetet hat, sagt Rabban Gamliel: Er soll sofort verbrannt werden; und die Weisen sagen: Er darf gegessen werden. Und Rabbi Akiwa sagte: Ich hatte meinen Schabbat bei Rabbi Elieser und Rabbi Jehoschua, und ich knetete ihnen Teig mit Wein, Öl und Honig, und sie sagten mir nichts.
וסבר ר"ע עיסה שנילושה ביין ושמן ודבש לא והתניא אין לשין עיסה בפסח ביין ושמן ודבש ואם לש רבן גמליאל אומר תשרף מיד וחכמים אומרים יאכל ואמר רבי עקיבא שבתי היתה אצל רבי אליעזר ורבי יהושע ולשתי להם עיסה ביין ושמן ודבש ולא אמרו לי דבר
Und obwohl man damit nicht knetet, bestreicht man [das Brot] damit. Wir kommen [zurück] zum ersten Tanna. Und die Weisen sagen: Womit man knetet, damit bestreicht man; und womit man nicht knetet, damit bestreicht man nicht. Und sie stimmen überein, dass man den Teig nicht mit lauwarmem Wasser knetet.
ואף על פי שאין לשין מקטפין בו אתאן לתנא קמא וחכמים אומרים את שלשין בו מקטפין בו ואת שאין לשין בו אין מקטפין בו ושוין שאין לשין את העיסה בפושרין
Das ist kein Widerspruch: Das eine am ersten Festtag, das andere am zweiten Festtag.
לא קשיא הא ביום טוב ראשון הא ביום טוב שני
Wie Rabbi Jehoschua zu seinen Söhnen sagte: Am ersten Tag knetet mir nicht mit Milch, von da an knetet mir mit Milch. Es wird doch gelehrt: Man knetet den Teig nicht mit Milch, und wenn man [so] geknetet hat, ist das ganze Brot verboten, wegen der Gewöhnung an die Übertretung! Vielmehr meint er so: Am ersten Tag knetet mir nicht mit Honig, von da an knetet mir mit Honig.
כדאמר להו ר' יהושע לבניה יומא קמא לא תלושו לי בחלבא מכאן ואילך לושו לי בחלבא והתניא אין לשין את העיסה בחלב ואם לש כל הפת אסורה מפני הרגל עבירה אלא הכי קאמר יומא קמא לא תלושו לי בדובשא מכאן ואילך לושו לי בדובשא
Und wenn du willst, sage ich: Tatsächlich mit Milch – wie Rabina sagte: [Formt man es] wie ein Rinderauge, ist es erlaubt; so auch hier wie ein Rinderauge.
ואיבעית אימא לעולם בחלבא כדאמר רבינא כעין תורא שרי הכא נמי כעין תורא:
„Und sie stimmen überein, dass man den Teig nicht mit lauwarmem Wasser knetet.“ Was ist der Unterschied zu den Speiseopfern? Denn wir haben gelernt: Alle Speiseopfer werden mit lauwarmem Wasser geknetet (und man hütet sie), damit sie nicht säuern. – Wenn man [es] bei den Eifrigen gesagt hat, will man es [auch] bei denen sagen, die nicht eifrig sind?
ושוין שאין לשין את העיסה בפושרין: מאי שנא ממנחות דתנן כל המנחות נילושות בפושרין (ומשתמרין) שלא יחמצו אם אמרו בזריזין יאמרו בשאין זריזין
Wenn dem so ist, dann soll man auch [den Weizen] befeuchten! Warum hat Rabbi Seira im Namen Rabba bar Jirmejas im Namen Schmuels gesagt: Den Weizen der Speiseopfer befeuchtet man nicht? – Das Kneten geschieht durch die Eifrigen, das Befeuchten geschieht nicht durch die Eifrigen.
אי הכי מילתת נמי לתית אלמה אמר רבי זירא אמר רבה בר ירמיה אמר שמואל חיטין של מנחות אין לותתין אותה לישה בזריזין איתא לתיתה ליתא בזריזין
Geschieht denn das Kneten durch die Eifrigen? Es steht doch geschrieben: „Und er gieße Öl darauf“ usw. „und bringe es zum Kohen“ (Lev 2,1–2) – vom Abheben der Handvoll an ist es Pflicht der Priesterschaft; das lehrt über das Gießen und das Vermengen, dass sie durch jedermann tauglich sind!
ולישה מי איתא בזריזין והכתיב (ויקרא ב, א) ויצק עליה שמן וגו' והביאה אל הכהן מקמיצה ואילך מצות כהונה לימד על יציקה ובלילה שכשירה בכל אדם
Das Kneten – mag es auch nicht durch die Eifrigen geschehen, so geschieht es doch am Ort der Eifrigen, denn der Meister sagte: Das Vermengen ist durch einen Nichtpriester tauglich; außerhalb der Mauer des Tempelhofs ist es untauglich. Ausgeschlossen ist das Befeuchten, das weder durch die Eifrigen noch am Ort der Eifrigen geschieht.
לישה נהי דבזריזין ליתא במקום זריזין איתא דאמר מר בלילה כשירה בזר חוץ לחומת עזרה פסולה לאפוקי לתיתה דאינה בזריזין ולא במקום זריזין
Und was ist der Unterschied zum Speiseopfer der Omer-Garbe? Denn es wird gelehrt: Das Speiseopfer der Omer-Garbe befeuchtet man und schüttet es auf. – Bei der Gemeinschaft ist es anders.
ומאי שנא ממנחת העומר דתניא מנחת העומר לותתין אותה וצוברין אותה ציבור שאני
Die Rabbanan lehrten: Man könnte meinen, man erfülle seine Pflicht mit Erstlingsfrüchten; die Schrift sagt: „In all euren Wohnsitzen sollt ihr Mazzot essen“ (Ex 12,20) – eine Mazza, die in all euren Wohnsitzen gegessen wird; ausgeschlossen sind die Erstlingsfrüchte, die nicht in all euren Wohnsitzen gegessen werden, sondern [nur] in Jerusalem – Worte Rabbi Joses des Galiläers.
תנו רבנן יכול יוצא אדם ידי חובתו בבכורים תלמוד לומר (שמות יב, כ) בכל מושבותיכם תאכלו מצות מצה הנאכלת בכל מושבותיכם יצאו בכורים שאין נאכלין בכל מושבותיכם אלא בירושלים דברי רבי יוסי הגלילי
Rabbi Akiwa sagt: Mazza und Bitterkraut: Wie das Bitterkraut nicht Erstlingsfrucht ist, so auch die Mazza nicht Erstlingsfrucht. Oder: Wie beim Bitterkraut bei seiner Art keine Erstlingsfrüchte vorkommen, so auch bei der Mazza, bei deren Art keine Erstlingsfrüchte vorkommen –
רבי עקיבא אומר מצה ומרור מה מרור שאינו בכורים אף מצה שאינה בכורים אי מה מרור שאין במינו בכורים אף מצה שאין במינה בכורים
Original: Pesachim 36a auf Sefaria, Version „Wikisource Talmud Bavli“ (hebräisches Wikisource), Lizenz CC BY-SA. Das Original wird inhaltlich unverändert übernommen und nur in Segmente geteilt. Die deutsche Übersetzung ist ein abgeleitetes, maschinell (Modell Claude) erstelltes Werk und steht unter der Lizenz CC BY-SA 4.0.
Original mit Vokalzeichen (Kästchen „Mit Vokalzeichen“): Vokalisierung von Sefaria, Fassung „William Davidson Edition – Vocalized Aramaic“ (Koren), Lizenz CC BY-NC 4.0, dem hiesigen Original zugeordnet.