und bringt nicht das Opfer der Unreinheit dar.
ואינו מביא קרבן טומא'
Nasir 4b נזיר
Aufbau der Debatte:Frage 3
Automatisch anhand der einleitenden Formeln erkannt. Unterstrichene Begriffe und Namen öffnen eine Erklärung.
Nur das Opfer bringt er nicht dar, aber das Nasiräat wird an ihm wirksam.
קרבן הוא דלא מייתי אבל נזירות חיילא עליה
Wem entspricht unsere Mischna? Weder Rabbi Jehuda noch Rabbi Schimon. Wie gelehrt wird: Rabbi Jehuda sagt: Ein Simson-Nasiräer darf sich an Toten verunreinigen, denn wir finden bei Simson, dass er sich verunreinigte. Rabbi Schimon sagt: Wer „Simson-Nasiräer“ sagt, hat nichts gesagt, denn wir finden bei Simson nicht, dass [das Gelübde des] Nasiräats aus seinem Mund kam.
מני מתני' לא רבי יהודה ולא ר"ש דתניא ר' יהודה אומר נזיר שמשון מותר ליטמא למתים שכן מצינו בשמשון שנטמא ר"ש אומר האומר נזיר שמשון לא אמר כלום שלא מצינו בשמשון שיצאת נזירות מפיו
Wem [entspricht sie]? Wenn Rabbi Jehuda – er sagt doch: sogar von vornherein [darf er sich verunreinigen], und unsere Mischna lehrt: „wenn er unrein wurde“; wenn Rabbi Schimon – er sagt doch, das Nasiräat werde an ihm überhaupt nicht wirksam!
מני אי ר' יהודה האמר אפילו לכתחילה ומתניתין קתני אם נטמא אי ר' שמעון האמר לא חיילא עליה נזירות כלל
Tatsächlich ist es Rabbi Jehuda; und da er beim lebenslangen Nasiräer „wenn er unrein wurde“ lehrt, lehrt er auch beim Simson-Nasiräer „wenn er unrein wurde“.
לעולם ר' יהודה היא ואיידי דקתני גבי נזיר עולם אם נטמא תנא נמי גבי נזיר שמשון אם נטמא
Wollen wir sagen, dass sie im Streit dieser Tannaim streiten? Denn wir haben gelernt: „Es sei mir wie ein Erstgeborenes“ – Rabbi Jaakow verbietet, und Rabbi Jose erlaubt.
לימא בפלוגתא דהני תנאי קמיפלגי דתנן הרי עלי כבכור רבי יעקב אוסר ור' יוסי מתיר
Doch wohl: Rabbi Jehuda ist der Ansicht Rabbi Jaakows, der sagt: Wir verlangen keine Sache, die durch Gelübde [geweiht] wird; und Rabbi Schimon ist der Ansicht Rabbi Joses, der sagt: Wir verlangen eine Sache, die durch Gelübde [geweiht] wird.
מאי לאו ר' יהודה סבר לה כר' יעקב דאמר לא בעינן דבר הנידר ור' שמעון סבר לה כר' יוסי דאמר בעינן דבר הנידר
Nein, nach allen verlangen wir eine Sache, die durch Gelübde [geweiht] wird, doch beim Erstgeborenen ist es anders, denn dabei steht geschrieben: „dem Ewigen“ (Num 30,3) – um das Erstgeborene einzuschließen.
לא דכולי עלמא בעינן דבר הנידר ושאני גבי בכור דכתיב ביה (במדבר ל, ג) לה' לרבות את הבכור
Und Rabbi Jose sagt dir: Dieses „dem Ewigen“ braucht er, um Sündopfer und Schuldopfer einzuschließen.
ור' יוסי אמר לך ההוא לה' מיבעי ליה לרבות חטאת ואשם
Und was hast du gesehen, Sündopfer und Schuldopfer einzuschließen und das Erstgeborene auszuschließen? – Ich schließe Sündopfer und Schuldopfer ein, weil man [ein Gelübde] mit ihnen verknüpft, und ich schließe das Erstgeborene aus, weil man [ein Gelübde] nicht mit ihm verknüpft.
ומה ראית לרבות חטאת ואשם ולהוציא את הבכור מרבה אני חטאת ואשם שכן מתפיסן בנדר ומוציא אני את הבכור שאין מתפיסו בנדר
Und Rabbi Jaakow sagt dir: Auch mit dem Erstgeborenen verknüpft man [ein Gelübde], wie gelehrt wird: Im Haus unseres Meisters sagten sie: Woher, dass es dem, dem in seiner Herde ein Erstgeborenes geboren wird, geboten ist, es zu heiligen? Weil gesagt ist: „Das Männliche sollst du heiligen“ (Dtn 15,19).
ור' יעקב אמר לך בכור נמי מתפיסו בנדר הוא דתניא של בית רבינו אמרו מנין לנולד לו בכור בתוך עדרו שמצוה עליו להקדישו שנאמר (דברים טו, יט) הזכר תקדיש
Und Rabbi Jose sagt dir: Zugegeben, dass es geboten ist, es zu heiligen – wenn er es aber nicht heiligt, ist es etwa nicht heilig?
ור' יוסי אמר לך נהי דמצוה להקדישו אי לא מקדיש ליה מי לא קדוש
Steht nicht auch beim Nasiräer geschrieben: „dem Ewigen“ (Num 6,2)?
גבי נזיר נמי הכתיב (במדבר ו, ב) לה'
Das braucht er für das, was gelehrt wird: Schimon der Gerechte sagte: Mein Lebtag habe ich nicht vom Schuldopfer eines unreinen Nasiräers gegessen, außer [bei] einem Mann, der vom Süden zu mir kam: schön von Augen und von gutem Aussehen, und seine Locken in Ringeln geordnet. Ich sagte zu ihm: Mein Sohn, was hast du gesehen, dieses schöne Haar zu verderben?
ההוא מיבעי ליה לכדתניא אמר שמעון הצדיק מימי לא אכלתי אשם נזיר טמא חוץ מאדם אחד שבא אלי מן הדרום יפה עינים וטוב רואי וקווצותיו סדורות לו תלתלים אמרתי לו בני מה ראית לשחת שער נאה זה
Er sagte zu mir: Ich war für meinen Vater Hirte in meiner Stadt; ich ging, um Wasser aus der Quelle zu schöpfen, und erblickte mein Spiegelbild, und mein Trieb überwallte mich und wollte mich aus der Welt verstoßen. Ich sagte zu ihm: Nichtsnutz! Weshalb brüstest du dich mit einer Welt, die nicht dein ist, wo doch dein Ende Gewürm und Made sein wird? Beim [Tempel-]Dienst! Ich werde dich um des Himmels willen scheren.
אמר לי רועה הייתי לאבי בעירי והלכתי לשאוב מים מן המעיין ונסתכלתי בבבואה שלי ופחז יצרי עלי וביקש לטורדני מן העולם אמרתי לו ריקה מפני מה אתה מתגאה בעולם שאינו שלך שסופך להיות רמה ותולע' העבודה שאגלחך לשמי'
Ich stand auf und küsste ihn auf seinen Kopf und sagte zu ihm: Mögen deinesgleichen der Nasiräer in Israel viele werden! Über dich sagt die Schrift: „Ein Mann, wenn er ein besonderes Gelübde gelobt, das Gelübde eines Nasiräers, sich dem Ewigen zu weihen“ (Num 6,2).
עמדתי ונשקתיו על ראשו אמרתי לו כמותך ירבו נזירים בישראל עליך הכתוב אומר (במדבר ו, ב) איש כי יפליא לנדור נדר נזיר להזיר לה'
Und Simson – war er etwa kein Nasiräer? Es steht doch geschrieben: „Denn ein Gottgeweihter (Nasir) soll der Knabe sein vom Mutterleib an“ (Ri 13,5)! – Dort ist es der Engel, der es sagt.
ושמשון לאו נזיר הוה והכתיב (שופטים יג, ה) כי נזיר אלהים יהיה הנער מן הבטן התם מלאך הוא דקאמר
Und woher haben wir, dass er sich an Toten verunreinigte? Wollte man sagen, weil geschrieben steht: „Mit dem Kinnbacken des Esels habe ich tausend Mann erschlagen“ (Ri 15,16) – vielleicht hat er ihn [nur] gegen sie geschleudert und sie nicht berührt?
ומנלן דאיטמי למתים אילימא מדכתיב (שופטים טו, טז) בלחי החמור הכיתי אלף איש דילמא גרויי גרי בהו ולא נגע בהו
Vielmehr von hier: „Und er erschlug von ihnen dreißig Mann und nahm ihre Gewänder“ (Ri 14,19). – Vielleicht zog er sie zuerst aus und tötete sie danach? – „Er erschlug und nahm“ steht geschrieben.
אלא מהכא (שופטים יד, יט) ויך מהם שלשים איש ויקח את חליצותם דילמא אשלחינון ברישא והדר קטלינן ויך ויקח כתיב
Vielleicht machte er sie [nur] zu Sterbenden? – Vielmehr: Man hat es als Überlieferung.
ודילמא גוססין שוינן אלא גמרא גמירי לה
Und wo steht der lebenslange Nasiräer geschrieben? Wie gelehrt wird: Rabbi sagt: Absalom war ein lebenslanger Nasiräer, denn es heißt: „Und es geschah am Ende von vierzig Jahren, da sprach Absalom zum König: Lass mich doch gehen und mein Gelübde erfüllen, das ich dem Ewigen gelobt habe, in Hebron“ (2 Sam 15,7). Und er schor sich einmal in zwölf Monaten, denn es heißt: „Und es geschah von Zeit zu Zeit (miqqez jamim lajamim)“ (2 Sam 14,26).
ונזיר עולם היכא כתיב דתניא רבי אומר אבשלום נזיר עולם היה שנאמר (שמואל ב טו, ז) ויהי מקץ ארבעים שנה ויאמר אבשלום אל המלך אלכה נא ואשלם את נדרי אשר נדרתי לה' בחברון ומגלח אחד לשנים עשר חדש שנא' (שמואל ב יד, כו) ויהי מקץ ימים לימים
Original: Nazir 4b auf Sefaria, Version „Wikisource Talmud Bavli“ (hebräisches Wikisource), Lizenz CC BY-SA. Das Original wird inhaltlich unverändert übernommen und nur in Segmente geteilt. Die deutsche Übersetzung ist ein abgeleitetes, maschinell (Modell Claude) erstelltes Werk und steht unter der Lizenz CC BY-SA 4.0.
Original mit Vokalzeichen (Kästchen „Mit Vokalzeichen“): Vokalisierung von Sefaria, Fassung „William Davidson Edition – Vocalized Aramaic“ (Koren), Lizenz CC BY-NC 4.0, dem hiesigen Original zugeordnet.