Aufbau der Debatte:Baraita 1Frage 2Einwand 1Beweis 1Automatisch anhand der einleitenden Formeln erkannt. Unterstrichene Begriffe und Namen öffnen eine Erklärung.
Und mit Fruchtsaft säuert man nicht! Resch Lakisch sagte: Rabbi Jose der Galiläer pflegte zu sagen: Das Speiseopfer der Trankopfer knetet man mit Wasser, und es ist tauglich.
ומי פירות אין מחמיצין אמר ריש לקיש אומר היה רבי יוסי הגלילי מנחת נסכים מגבלה במים וכשרה
(Rabbi Reuwen) ließ im Namen Rabbi Jochanans ausrichten: So ist die Darlegung der Lehre – kehre es um: „Das ihr darbringt“ – um das Schaubrot in das Säuern einzuschließen; Worte Rabbi Jose des Galiläers. Rabbi Akiwa sagt: Um das Speiseopfer der Trankopfer in das Säuern einzuschließen.
שלח (רבי ראובן) משמיה דרבי יוחנן כך היא הצעה של משנה ואיפוך אשר תקריבו לרבות לחם הפנים לחימוץ דברי רבי יוסי הגלילי ר' עקיבא אומר לרבות מנחת נסכים לחימוץ
Denn es wurde gelehrt: „Er salbte sie und heiligte sie“ (Num 7,1). Rabbi Joschija sagt: Das Maß für Flüssiges wurde innen wie außen gesalbt; die Maße für Trockenes wurden innen gesalbt und nicht außen gesalbt.
דתניא (במדבר ז, א) וימשחם ויקדש אותם רבי יאשיה אומר מדת הלח נמשח בין מבפנים בין מבחוץ מדת יבש נמשחו מבפנים ואין נמשחו מבחוץ
Rabbi Jonatan sagt: Die Maße für Flüssiges wurden innen gesalbt und nicht außen gesalbt; die Maße für Trockenes wurden überhaupt nicht gesalbt. Wisse, dass sie nicht heiligen, denn es steht geschrieben: „Aus euren Wohnsitzen sollt ihr Webebrot bringen, zwei, aus zwei Zehnteln Feinmehl sollen sie sein, gesäuert sollen sie gebacken werden, als Erstlinge für den Ewigen“ (Lev 23,17). Wann sind sie „für den Ewigen“? Nachdem sie gebacken sind.
רבי יונתן אומר מדת הלח נמשחו מבפנים ואין נמשחו מבחוץ מדות יבש לא נמשחו כל עיקר תדע לך שהרי אין מקדשות דכתיב (ויקרא כג, יז) ממושבותיכם תביאו לחם תנופה שתים שני עשרונים סלת תהיינה חמץ תאפינה בכורים לה' אימתי הן לה' לאחר שנאפו
Worin streiten sie? Über „sie“. Rabbi Joschija meint: „Sie“ – um das Maß für Trockenes außen auszuschließen. Und Rabbi Jonatan meint: Das Maß für Trockenes ist ohnehin profan, und es bedarf keines Verses, um es auszuschließen; der Vers wurde nur benötigt, um das Maß für Flüssiges außen auszuschließen.
במאי קא מיפלגי באותם רבי יאשיה סבר אותם למעוטי מדת יבש בחוץ ור' יונתן סבר מדת יבש חול הוא ולא אצטריך קרא למעוטי כי איצטריך קרא למעוטי מדת לח מבחוץ
Sollte man dann auch sagen: Rabbi Akiwa und einer der Schüler Rabbi Jischmaels sagten dasselbe, und wer ist es? Rabbi Jonatan! – [Nein,] weil sie hinsichtlich des Maßes für Flüssiges nicht übereinstimmen.
לימא נמי ר' עקיבא ואחד מתלמידי ר' ישמעאל אמרו דבר אחד ומנו רבי יונתן משום דלא שוו במדת לח להדדי
Wenn dem so ist – wo Rabbi Jonatan zu ihm sagte: „Wisse, dass es nicht heiligt“, hätte er ihm doch erwidern sollen: Etwa wenn er mit einem profanen Zehntelmaß misst!
אי הכי דקאמר ליה רבי יונתן תדע לך שהרי אינה מקדשת לימא ליה כגון דכיילא בעשרון דחול
Wie kann man das vergleichen! Bei der Knetschüssel – der Allbarmherzige hat nicht geschrieben, dass man eine Knetschüssel anfertigen soll, um darin zu kneten; wenn er es auf einem Tisch knetet, so haben wir nichts dagegen. Beim Zehntelmaß aber – da der Allbarmherzige gesagt hat: Fertige ein Zehntelmaß an und miss damit – sollte er das heilige Zehntelmaß lassen und mit einem profanen Zehntelmaß messen?
הכי השתא בשלמא ביסא לא כתב רחמנא דלעביד ביסא למילש ביה כי לש לה על גבי קטבליא לית לן בה אלא עשרון כיון דאמר רחמנא עביד עשרון וכייל ביה שביק עשרון דקודש וכייל בעשרון דחול
Die Rabbanan lehrten: Woher, dass der, der [auf den Altar] etwas vom Fleisch des Sündopfers, vom Fleisch des Schuldopfers, vom Fleisch der hochheiligen Opfer, der minderheiligen Opfer, vom Überrest der Omer-Garbe, vom Überrest der zwei Brote, vom Schaubrot oder von den Resten der Speiseopfer bringt, ein Verbot übertritt?
תנו רבנן מנין למעלה מבשר חטאת ומבשר אשם ומבשר קדשי הקדשים ומקדשים קלים וממותר העומר וממותר שתי הלחם ומלחם הפנים ומשירי מנחות שהוא בלא תעשה
Die Schrift sagt: „Denn allen Sauerteig und allen Honig, davon sollt ihr nicht als Feueropfer für den Ewigen verbrennen“ (Lev 2,11) – alles, wovon etwas den Feuern zukommt, unterliegt dem „ihr sollt nicht verbrennen“.
ת"ל (ויקרא ב, יא) כי כל שאור וכל דבש לא תקטירו ממנו אשה לה' כל שהוא ממנו לאישים הרי הוא בבל תקטירו
Kommt denn von den zwei Broten und vom Schaubrot etwas den Feuern zu? Es wurde doch gelehrt: Ausgenommen sind die zwei Brote und das Schaubrot, von denen nichts den Feuern zukommt!
ושתי הלחם ולחם הפנים יש מהן לאישים והתניא יצאו שתי הלחם ולחם הפנים שאין מהם לאישים
Rabbi Jochanan sagte, er ist schuldig, denn es wurde gelehrt: „Der Altar“ – ich habe nur den Altar; woher die Rampe? Die Schrift sagt: „Aber auf den Altar sollen sie nicht hinaufkommen zum Wohlgefallen“ (Lev 2,12).
ר' יוחנן אמר חייב דתניא המזבח אין לי אלא מזבח כבש מנין תלמוד לומר (ויקרא ב, יב) ואל המזבח לא יעלו לרצון
Und Rabbi Elasar sagte, er ist frei. Was ist der Grund? Der Vers sagt: Sauerteig und Honig – „als Erstlingsopfer dürft ihr sie darbringen“ (Lev 2,12). „Sie“ –
ור' אלעזר אמר פטור מ"ט דאמר קרא (ויקרא ב, יא). שאור ודבש קרבן ראשית תקריבו אותם אותם
sie sind es, bei denen [die Schrift] dir die Rampe dem Altar gleichgestellt hat, aber nicht bei etwas anderem.
הוא דרבי לך כבש כמזבח אבל מידי אחרינא לא
Original: Menachot 57b auf Sefaria, Version „Wikisource Talmud Bavli“ (hebräisches Wikisource), Lizenz CC BY-SA. Das Original wird inhaltlich unverändert übernommen und nur in Segmente geteilt. Die deutsche Übersetzung ist ein abgeleitetes, maschinell (Modell Claude) erstelltes Werk und steht unter der Lizenz CC BY-SA 4.0.
Original mit Vokalzeichen (Kästchen „Mit Vokalzeichen“): Vokalisierung von Sefaria, Fassung „William Davidson Edition – Vocalized Aramaic“ (Koren), Lizenz CC BY-NC 4.0, dem hiesigen Original zugeordnet.