nach unten.
למטה
Kidduschin 16b קידושין
Aufbau der Debatte:Frage 3Einwand 3
Automatisch anhand der einleitenden Formeln erkannt. Unterstrichene Begriffe und Namen öffnen eine Erklärung.
Denn es wurde gelehrt: Ein Neunjähriger, der zwei Haare hervorgebracht hat – es ist ein Muttermal. Von neun Jahren und einem Tag bis zwölf Jahren und einem Tag, und sie sind noch an ihm – ein Muttermal. Rabbi Jose, der Sohn Rabbi Jehudas, sagt: Ein Zeichen. Mit dreizehn Jahren und einem Tag – nach aller Ansicht ein Zeichen.
דתניא בן תשע שנים שהביא שתי שערות שומא מבן ט' שנים ויום אחד עד בן י"ב שנה ויום אחד ועודן בו שומא ר' יוסי בר' יהודה אומר סימן בן י"ג שנה ויום אחד דברי הכל סימן
Raw Scheschet wandte ein: Rabbi Schimon sagt: Vier erhalten eine Abfindung, drei beim Mann und drei bei der Frau, und du kannst nicht sagen, vier bei einem, weil es keine Zeichen beim Mann und kein Ohrdurchbohren bei der Frau gibt.
מתיב רב ששת ר' שמעון אומר ד' מעניקים להם ג' באיש וג' באשה ואי אתה יכול לומר ד' באחד לפי שאין סימנים באיש ואין רציעה באשה
Wenn es so wäre, sollte er doch auch den Tod des Vaters lehren! Und wenn du sagst, auch hier lehrte er und ließ aus – er lehrt doch „vier“! Und wenn du sagst, der Tanna lehrt eine Sache, die eine feste Grenze hat, und eine Sache, die keine feste Grenze hat, lehrt er nicht – aber die Zeichen haben doch keine feste Grenze, und er lehrt sie!
ואם איתא ניתני נמי מיתת אב וכ"ת ה"נ תני ושייר והא ארבעה קתני וכי תימא תנא דבר שיש לו קצבה קתני ודבר שאין לו קצבה לא קתני והא סימנין דאין להם קצבה וקתני
Und wenn du sagst, auch hier wie Raw Safra – es gibt doch den Tod des Herrn, der keine feste Grenze hat, und er lehrt ihn! – Den Tod des Herrn lehrt er auch nicht.
וכי תימא ה"נ כדרב ספרא והאיכא מיתת אדון דאין להם קצבה וקתני מיתת אדון נמי לא קתני
Was sind dann die vier? Die Jahre, das Jobeljahr, das Jobeljahr des Durchbohrten und die hebräische Magd durch die Zeichen.
ואלא ארבעה מאי ניהו שנים ויובל ויובל של רציעה ואמה העבריה בסימנים
So ist es auch einleuchtend, denn er lehrt im Schlussteil: Du kannst nicht sagen, vier bei einem von ihnen, weil es keine Zeichen beim Mann und kein Ohrdurchbohren bei der Frau gibt. Wenn es so wäre [dass der Tod des Herrn mitzählt], fände man doch bei der Frau jedenfalls vier! Schließe daraus.
ה"נ מסתברא דקתני סיפא אי אתה יכול לומר ארבעה באחד מהם לפי שאין סימנים באיש ואין רציעה באשה ואם איתא באשה מיהא משכחת לה ארבעה שמע מינה
Raw Amram wandte ein: Folgende erhalten eine Abfindung: wer durch die Jahre, durch das Jobeljahr und durch den Tod des Herrn freikommt, und die hebräische Magd durch die Zeichen. Wenn es so wäre, sollte er doch auch den Tod des Vaters lehren! Und wenn du sagst, er lehrte und ließ aus – er lehrt doch „folgende“!
מתיב רב עמרם ואלו מעניקים להם היוצא בשנים וביובל ובמיתת האדון ואמה העבריה בסימנים ואם איתא ניתני נמי מיתת אב וכי תימא תנא ושייר והא אלו קתני
Und wenn du sagst, er lehrt eine Sache, die eine feste Grenze hat, und eine Sache, die keine feste Grenze hat, lehrt er nicht – aber die Zeichen haben doch keine feste Grenze, und er lehrt sie! Und wenn du sagst, auch hier wie Raw Safra – es gibt doch den Tod des Herrn! Eine Widerlegung des Resch Lakisch. Eine Widerlegung.
וכי תימא דבר שיש לו קצבה קתני דבר שאין לו קצבה לא קתני והא סימנין דאין להם קצבה וקתני וכי תימא ה"נ כדרב ספרא האיכא מיתת אדון תיובתא דריש לקיש תיובתא
Aber Resch Lakisch hat doch einen Schluss vom Leichteren auf das Schwerere gesagt! – Der Schluss vom Leichteren auf das Schwerere ist hinfällig, weil man ihn widerlegen kann: Was gilt für die Zeichen? Dass sich der Körper verändert hat. Willst du dasselbe beim Tod des Vaters sagen, wo sich der Körper nicht verändert hat?
והא ריש לקיש ק"ו אמר קל וחומר פריכא היא משום דאיכא למיפרך מה לסימנין שנשתנה הגוף תאמר במיתת אב שכן לא נשתנה הגוף
Eine [Baraita] lehrt: Die Abfindung des hebräischen Knechts gehört ihm selbst, und die Abfindung der hebräischen Magd gehört ihr selbst. Und eine andere lehrt: Die Abfindung der hebräischen Magd und ihr Fund gehören ihrem Vater, und ihr Herr hat nur den Lohn für den Arbeitsausfall.
תני חדא ענק עבד עברי לעצמו וענק אמה העבריה לעצמה ותניא אידך ענק אמה העבריה ומציאתה לאביה ואין לרבה אלא שכר בטלה בלבד
Ist das nicht so: Die eine [spricht von einer], die durch die Zeichen freikommt, und die andere [von einer], die durch den Tod des Vaters freikommt?
מאי לאו הא דנפקא בסימנים והא דנפקא לה במיתת אב
Nein, beide [sprechen von einer], die durch die Zeichen freikommt, und es ist kein Widerspruch: Die eine, wenn der Vater noch lebt, die andere, wenn der Vater nicht mehr lebt.
לא אידי ואידי דנפקא לה בסימנין ולא קשיא הא דאיתיה לאב הא דליתיה לאב
Gut, „die Abfindung der hebräischen Magd gehört ihr selbst“ – um die Brüder auszuschließen. Denn es wurde gelehrt: „Und ihr sollt sie euren Söhnen nach euch vererben“ (Lev 25,46) – „sie euren Söhnen“, aber nicht eure Töchter euren Söhnen. Daraus [lernt man], dass ein Mensch das Recht an seiner Tochter nicht seinem Sohn vererbt.
בשלמא ענק אמה העבריה לעצמה למעוטי אחין דתניא (ויקרא כה, מו) והתנחלתם אותם לבניכם אחריכם אותם לבניכם ולא בנותיכם לבניכם מכאן שאין אדם מוריש זכות בתו לבנו
Aber „die Abfindung des hebräischen Knechts gehört ihm selbst“ – das ist doch selbstverständlich! Wem denn sonst? Raw Josef sagte: Ich sehe hier „zehn Städte“.
אלא ענק ע"ע לעצמו פשיטא אלא למאן אמר רב יוסף יו"ד קרת קא חזינא הכא
Abaje sagte, so sagte Raw Scheschet: Wer ist das? Es ist Tutai. Denn es wurde gelehrt: Tutai sagt: „Ihm“ – und nicht seinem Gläubiger.
אביי אמר הכי אמר רב ששת הא מני תוטאי הוא דתניא תוטאי אומר לו ולא לבעל חובו
Zur Sache: Folgende erhalten eine Abfindung: wer durch die Jahre, durch das Jobeljahr und durch den Tod des Herrn freikommt, und die hebräische Magd durch die Zeichen. Aber wer flieht und wer durch Abzug vom Geld freikommt, erhält keine Abfindung. Rabbi Meir sagt: Wer flieht, erhält keine Abfindung, aber wer durch Abzug vom Geld freikommt, erhält eine Abfindung.
גופא אלו מעניקים להם היוצא בשנים וביובל ובמיתת אדון ואמה העבריה בסימנין אבל בורח ויוצא בגרעון כסף אין מעניקים לו ר"מ אומר בורח אין מעניקין לו ויוצא בגרעון כסף מעניקים לו
Rabbi Schimon sagt: Vier erhalten eine Abfindung, drei beim Mann und drei bei der Frau, und du kannst nicht sagen, vier bei einem von ihnen, weil es keine Zeichen beim Mann und kein Ohrdurchbohren bei der Frau gibt.
ר"ש אומר ארבעה מעניקים להם שלשה באיש וג' באשה ואי אתה יכול לומר ארבעה באחד מהן לפי שאין סימנין באיש ורציעה באשה
Woher diese Worte? Denn die Rabbanan lehrten: Ich könnte meinen, man gebe eine Abfindung nur dem, der im sechsten [Jahr] freikommt; woher [weiß man,] dass der eingeschlossen ist, der durch das Jobeljahr und durch den Tod des Herrn freikommt, und die hebräische Magd durch die Zeichen? Der Vers lehrt: „Du sollst ihn entlassen“ und „Wenn du ihn entlässt“ (Dtn 15,12–13).
מנה"מ דת"ר יכול לא יהו מעניקים אלא ליוצא בשש מנין לרבות יוצא ביובל ובמיתת האדון ואמה העבריה בסימנין ת"ל (דברים טו, יב) תשלחנו וכי תשלחנו
Ich könnte meinen, ich schließe auch den ein, der flieht, und den, der durch Abzug vom Geld freikommt? Der Vers lehrt: „Und wenn du ihn frei von dir entlässt“ (Dtn 15,13) – wessen Entlassung von dir ausgeht; ausgenommen der, der flieht, und der, der durch Abzug vom Geld freikommt, deren Entlassung nicht von dir ausgeht. Rabbi Meir sagt: Wer flieht, erhält keine Abfindung, denn seine Entlassung geht nicht von dir aus; aber wer durch Abzug vom Geld freikommt, dessen Entlassung geht von dir aus.
יכול שאני מרבה בורח ויוצא בגרעון כסף ת"ל וכי תשלחנו חפשי מעמך מי ששילוחו מעמך יצא בורח ויוצא בגרעון כסף שאין שילוחו מעמך רמ"א בורח אין מעניקין לו דאין שילוחו מעמך אבל יוצא בגרעון כסף ששילוחו מעמך
Wer flieht, muss doch [die Zeit] nachholen! Denn es wurde gelehrt: Woher, dass einer, der flieht, verpflichtet ist nachzuholen? Der Vers lehrt: „Sechs Jahre soll er dienen“ (Ex 21,2).
בורח השלמה בעי דתניא מנין לבורח שחייב להשלים ת"ל (שמות כא, ב) שש שנים יעבד
Original: Kiddushin 16b auf Sefaria, Version „Wikisource Talmud Bavli“ (hebräisches Wikisource), Lizenz CC BY-SA. Das Original wird inhaltlich unverändert übernommen und nur in Segmente geteilt. Die deutsche Übersetzung ist ein abgeleitetes, maschinell (Modell Claude) erstelltes Werk und steht unter der Lizenz CC BY-SA 4.0.
Original mit Vokalzeichen (Kästchen „Mit Vokalzeichen“): Vokalisierung von Sefaria, Fassung „William Davidson Edition – Vocalized Aramaic“ (Koren), Lizenz CC BY-NC 4.0, dem hiesigen Original zugeordnet.