der nicht rächt und nicht nachträgt wie eine Schlange, ist kein Gelehrter. – Es steht doch aber geschrieben: „Du sollst nicht rächen und nicht nachtragen“ (Lev 19,18)! – Das steht in Bezug auf Geld geschrieben, denn es wurde gelehrt: Was ist Rache, und was ist Nachtragen? Rache: Er sagte zu ihm: Leih mir deine Sichel; er sagte zu ihm: Nein. Am nächsten Tag sagte dieser zu ihm: Leih mir deine Axt; er sagte zu ihm: Ich leihe sie dir nicht, so wie du mir nicht geliehen hast. Das ist Rache.
שאינו נוקם ונוטר כנחש אינו תלמיד חכם והכתיב (ויקרא יט, יח) לא תקום ולא תטור ההוא בממון הוא דכתיב דתניא איזו היא נקימה ואיזו היא נטירה נקימה אמר לו השאילני מגלך אמר לו לאו למחר אמר לו הוא השאילני קרדומך אמר לו איני משאילך כדרך שלא השאלתני זו היא נקימה
Und was ist Nachtragen? Er sagte zu ihm: Leih mir deine Axt; er sagte zu ihm: Nein. Am nächsten Tag sagte dieser zu ihm: Leih mir dein Gewand; er sagte zu ihm: Hier hast du es, ich bin nicht wie du, der du mir nicht geliehen hast. Das ist Nachtragen.
ואיזו היא נטירה א"ל השאילני קרדומך אמר ליה לא למחר א"ל השאילני חלוקך אמר לו הילך איני כמותך שלא השאלתני זו היא נטירה
Und bei körperlicher Kränkung nicht? Es wurde doch gelehrt: Die gekränkt werden und nicht kränken, die ihre Schmach hören und nicht erwidern, die aus Liebe handeln und sich über Leiden freuen – über sie sagt die Schrift: „Und die Ihn lieben, sind wie die aufgehende Sonne in ihrer Kraft“ (Ri 5,31).
וצערא דגופא לא והא תניא הנעלבין ואינן עולבין שומעין חרפתן ואינן משיבין עושין מאהבה ושמחין ביסורין עליהן הכתוב אומר (שופטים ה, לא) ואוהביו כצאת השמש בגבורתו
Tatsächlich [ist gemeint], dass er es in seinem Herzen bewahrt. – Aber Rawa sagte doch: Wer über seine Eigenart hinweggeht, dem sieht man über alle seine Vergehen hinweg! – [Gemeint ist,] dass man ihn besänftigt und er sich besänftigen lässt.
לעולם דנקיט ליה בליביה והאמר רבא כל המעביר על מדותיו מעבירין לו על כל פשעיו דמפייסו ליה ומפייס
Raw Chisda sagte: Das ist kein Widerspruch: Hier bei einem Gesunden, dort bei einem Kranken. Und so wurde gelehrt: Einen streckt man aus, zwei streckt man nicht aus. Wovon wurde das gesagt? Von einem Gesunden; aber ein Kranker streckt sogar zwei aus. Und die Einzelnen strecken zwei aus, und man zählt ihnen nur einen.
אמר רב חסדא לא קשיא כאן בבריא כאן בחולה והתניא אחת מוציאין שתים אין מוציאין במה דברים אמורים בבריא אבל בחולה אפילו שתים מוציאין והיחידין מוציאין שתים ואין מונין להן אלא אחת
„Und man zählt ihm nur einen“? Es wurde doch gelehrt: Man streckt weder den dritten [Finger] noch den Daumen aus, wegen der Betrüger; und hat er den dritten ausgestreckt, zählt man ihn ihm; den Daumen zählt man ihm nicht, und nicht nur das, [sondern] er wird vom Aufseher mit dem Pakia geschlagen.
ואין מונין לו אלא אחת והתניא אין מוציאין לא שליש ולא גודל מפני הרמאים ואם הוציא שליש מונין לו גודל אין מונין לו ולא עוד [אלא] שלוקה מן הממונה בפקיע
Abaje sagte: Anfangs sagte ich [über] das, was wir gelernt haben: Ben Bewai war über den Pakia eingesetzt – ich sagte, [das sind] Dochte, wie wir gelernt haben: Aus den abgetragenen Hosen der Kohanim und ihren Gürteln riss man [Dochte] und zündete damit an. Als ich jenes hörte, was gelehrt wurde: Und nicht nur das, sondern er wird vom Aufseher mit dem Pakia geschlagen, sagte ich: Was ist Pakia? Eine Geißel.
אמר אביי מריש הוה אמינא הא דתנן בן ביבאי ממונה על הפקיע אמינא פתילתא כדתנן מבלאי מכנסי הכהנים ומהמייניהן מהן היו מפקיעין ובהן היו מדליקין כיון דשמענא להא דתניא ולא עוד אלא שלוקה מן הממונה בפקיע אמינא מאי פקיע נגדא
„Es geschah, dass beide gleich waren und liefen und die Rampe hinaufstiegen.“ Die Rabbanan lehrten: Es geschah mit zwei Kohanim, die beide gleich waren und liefen und die Rampe hinaufstiegen; einer von ihnen kam seinem Gefährten in dessen vier Ellen zuvor; [der andere] nahm ein Messer und stieß es ihm ins Herz.
מעשה שהיו שניהן שוין ורצין ועולין בכבש ת"ר מעשה בשני כהנים שהיו שניהן שוין ורצין ועולין בכבש קדם אחד מהן לתוך ארבע אמות של חבירו נטל סכין ותקע לו בלבו
Rabbi Zadok stellte sich auf die Stufen der Vorhalle und sagte: Unsere Brüder, Haus Israel, hört! Siehe, es heißt: „Wenn ein Erschlagener gefunden wird auf dem Erdboden“ (Dtn 21,1), „so sollen deine Ältesten und deine Richter hinausgehen“ (Dtn 21,2). Für wen sollen wir das Kalb bringen, dem das Genick gebrochen wird – für die Stadt oder für die Vorhöfe? Das ganze Volk brach in Weinen aus.
עמד רבי צדוק על מעלות האולם ואמר אחינו בית ישראל שמעו הרי הוא אומר (דברים כא, א) כי ימצא חלל באדמה ויצאו זקניך ושופטיך אנו על מי להביא עגלה ערופה על העיר או על העזרות געו כל העם בבכיה
Der Vater des jungen Mannes kam und fand ihn noch zuckend. Er sagte: Siehe, er sei eure Sühne! Mein Sohn zuckt noch, und das Messer ist nicht unrein geworden. Das lehrt dich, dass ihnen die Reinheit der Geräte schwerer wog als Blutvergießen. Und so heißt es: „Und auch unschuldiges Blut vergoss Manasse [sehr viel], bis er Jerusalem von einem Ende bis zum anderen damit füllte“ (2 Kön 21,16).
בא אביו של תינוק ומצאו כשהוא מפרפר אמר הרי הוא כפרתכם ועדיין בני מפרפר ולא נטמאה סכין ללמדך שקשה עליהם טהרת כלים יותר משפיכות דמים וכן הוא אומר (מלכים ב כא, טז) וגם דם נקי שפך מנשה [הרבה מאד] עד אשר מלא ירושלים פה לפה
Welches Ereignis war früher? Wollte man sagen, das mit dem Blutvergießen war früher – jetzt, wo man wegen Blutvergießens keine Auslosung anordnete, ordnete man sie wegen eines gebrochenen Beines an? Vielmehr war das mit dem gebrochenen Bein früher.
הי מעשה קדים אילימא דשפיכות דמים השתא אשפיכות דמים לא תקינו פייסא אנשברה רגלו תקינו אלא דנשברה רגלו קדים
Aber nachdem man die Auslosung angeordnet hatte, was sollen [dann] die vier Ellen? Vielmehr war tatsächlich das mit dem Blutvergießen früher, und anfangs meinten sie, es sei bloß ein Zufall. Als sie sahen, dass sie sogar von selbst in Gefahr gerieten, ordneten die Rabbanan eine Auslosung an.
וכיון דתקינו פייסא ארבע אמות מאי עבידתייהו אלא לעולם דשפיכות דמים קדים ומעיקרא סבור אקראי בעלמא הוא כיון דחזי אפילו ממילא אתו לידי סכנה תקינו רבנן פייסא
„Rabbi Zadok stellte sich auf die Stufen der Vorhalle und sagte: Unsere Brüder, Haus Israel, hört! Siehe, es heißt: Wenn ein Erschlagener gefunden wird auf dem Erdboden – für wen sollen wir es bringen, für die Stadt oder für die Vorhöfe?“ Ist Jerusalem denn geeignet, ein Kalb zu bringen, dem das Genick gebrochen wird? Es wurde doch gelehrt: Zehn Dinge wurden über Jerusalem gesagt, und dies ist eines von ihnen:
עמד רבי צדוק על מעלות האולם ואמר אחינו בית ישראל שמעו הרי הוא אומר כי ימצא חלל באדמה אנן על מי להביא על העיר או על העזרות וירושלים בת אתויי עגלה ערופה היא והתניא עשרה דברים נאמרו בירושלים וזו אחת מהן
Original: Yoma 23a auf Sefaria, Version „Wikisource Talmud Bavli“ (hebräisches Wikisource), Lizenz CC BY-SA. Das Original wird inhaltlich unverändert übernommen und nur in Segmente geteilt. Die deutsche Übersetzung ist ein abgeleitetes, maschinell (Modell Claude) erstelltes Werk und steht unter der Lizenz CC BY-SA 4.0.
Original mit Vokalzeichen (Kästchen „Mit Vokalzeichen“): Vokalisierung von Sefaria, Fassung „William Davidson Edition – Vocalized Aramaic“ (Koren), Lizenz CC BY-NC 4.0, dem hiesigen Original zugeordnet.