nicht, aber bedrängen durfte er sie. Wegen der Jüngeren aber, die [ihren Sohn] Ben-Ammi nannte, sagte er zu ihm: „Bedränge sie nicht und lass dich nicht mit ihnen ein“ (Dtn 2,19) – überhaupt nicht, nicht einmal bedrängen.
הוא דלא הא צעורי צערינהו ואילו צעירה דקרייה בן עמי א"ל (דברים ב, יט) אל תצורם ואל תתגר בם כלל אפילו צעורי לא
Rabbi Chija bar Abin sagte im Namen Rabbi Jehoschua ben Korchas: Stets komme der Mensch einer Sache des Gebotes zuvor, denn als Lohn für die eine Nacht, in der die Ältere der Jüngeren zuvorkam, wurde sie dessen gewürdigt, ihr um vier Generationen im Königtum zuvorzukommen.
א"ר חייא בר אבין א"ר יהושע בן קרחה לעולם יקדים אדם לדבר מצוה שבשכר לילה אחת שקדמה בכירה לצעירה זכתה וקדמתה ארבע דורות למלכות
Sind sie denn nicht schon herausgenommen – der Gesalbte, um mit einem Stier, der Fürst, um mit einem Ziegenbock behandelt zu werden? – Denn man könnte meinen: Der Gesalbte bringt beim Verborgensein einer Sache zusammen mit versehentlichem Tun einen Stier, bei versehentlichem Tun allein bringt er ein Schaf oder eine Ziege. Darum heißt es: „aus dem Volk des Landes“ – ausgenommen der Gesalbte; „aus dem Volk des Landes“ – ausgenommen der Fürst.
והלא כבר יצאו משיח לידון בפר נשיא לידון בשעיר שיכול משיח על העלם דבר עם שגגת מעשה מביא פר על שגגת מעשה לחודיה מביא כשבה ושעירה ת"ל מעם הארץ פרט למשיח מעם הארץ פרט לנשיא
Raw Sewid sagte im Namen Rawas: Womit haben wir es hier zu tun? Etwa wenn er eine Olivengröße Talg gegessen hat, als er ein gewöhnlicher Mensch war, und dann eingesetzt wurde, und danach wurde es ihm bekannt. Man könnte meinen, er bringe ein Schaf oder eine Ziege; darum lehrt er uns [das]. – Das ist gut nach Rabbi Schimon, der sich nach dem Bekanntwerden richtet; aber was ist nach den Rabbanan zu sagen, die sich nach der Sünde richten?
אמר רב זביד משמיה דרבא הכא במאי עסקינן כגון שאכל כזית חלב כשהוא הדיוט ונתמנה ואח"כ נודע לו סלקא דעתך אמינא נייתי כשבה או שעירה קמ"ל הניחא לר"ש דאזל בתר ידיעה אלא לרבנן דאזלו בתר חטאה מאי איכא למימר
Vielmehr sagte Raw Sewid im Namen Rawas: Womit haben wir es hier zu tun? Etwa wenn er eine halbe Olivengröße Talg gegessen hat, als er ein gewöhnlicher Mensch war, und dann eingesetzt wurde und sie [als Fürst] ergänzte, und danach wurde es ihm bekannt. Man könnte meinen, sie werden zusammengezählt, und er bringe ein Schaf oder eine Ziege; darum lehrt er uns [das].
אלא אמר רב זביד משמיה דרבא הכא במאי עסקינן כגון שאכל חצי כזית חלב כשהוא הדיוט ונתמנה והשלימו ואח"כ נודע לו סלקא דעתך אמינא נצטרף ונייתי כשבה או שעירה קמ"ל
Rawa fragte Raw Nachman: Unterbricht das Fürstenamt [die Zusammenzählung]? Wie ist das gemeint? Etwa wenn er eine halbe Olivengröße Talg gegessen hat, als er ein gewöhnlicher Mensch war, und dann eingesetzt wurde und [wieder] ausschied und sie ergänzte. Werden sie [nur] dort nicht zusammengezählt, wo er die Hälfte als gewöhnlicher Mensch und die Hälfte als Fürst gegessen hat, hier aber, wo er beides als gewöhnlicher Mensch gegessen hat, werden sie zusammengezählt? Oder vielleicht macht es keinen Unterschied? Was gilt?
בעא מיניה רבא מרב נחמן נשיאות מהו שתפסיק היכי דמי כגון שאכל חצי כזית חלב כשהוא הדיוט ונתמנה ועבר והשלימו התם הוא דלא מצטרף דאכליה פלגא כשהוא הדיוט ופלגא כשהוא נשיא אבל הכא דאידי ואידי כשהוא הדיוט אכליה מצטרף או דלמא לא שנא מאי
Löse es aus dem, was Ulla im Namen Rabbi Jochanans sagte: Hat einer Talg gegessen und ein Opfer ausgesondert, ist dann abtrünnig geworden und ist [wieder] zurückgekehrt – da es verdrängt worden ist, bleibt es verdrängt. – Wie kann man das vergleichen? Ein Abtrünniger ist nicht befähigt, ein Opfer zu bringen; dieser ist befähigt, ein Opfer zu bringen.
תפשוט ליה מהא דאמר עולא א"ר יוחנן אכל חלב והפריש קרבן והמיר וחזר בו הואיל ונדחה ידחה הכי השתא מומר לאו בר אתויי קרבן הוא האי בר אתויי קרבן הוא
Rabbi Seira fragte Raw Scheschet: Hat einer zweifelhaften Talg gegessen, als er ein gewöhnlicher Mensch war, und wurde dann eingesetzt, und danach wurde ihm sein Zweifel bekannt – was gilt? Nach den Rabbanan, die sich nach der Sünde richten, brauchst du nicht zu fragen, denn er bringt ein Schwebe-Schuldopfer. Du fragst vielmehr nach Rabbi Schimon:
בעא מיניה רבי זירא מרב ששת אכל ספק חלב כשהוא הדיוט ונתמנה ונודע לו על ספקו מהו אליבא דרבנן דאזלי בתר חטאה לא תבעי לך דמייתי אשם תלוי אלא כי תבעי לך אליבא דרבי שמעון
Da er sich in Bezug auf die Gewissheit verändert hat, hat er sich auch in Bezug auf den Zweifel verändert? Oder vielleicht hat er sich in Bezug auf die Gewissheit verändert, weil sich [dort] sein Opfer verändert hat; hier aber, wo sich sein Opfer nicht verändert hat, sage, er bringe ein Schwebe-Schuldopfer? – Es bleibt unentschieden.
מדאשתני לודאי אשתני לספק או דלמא כי אשתני לודאי דאשתני קרבן דידיה אבל הכא דלא אשתני קרבן דידיה אימא לייתי אשם תלוי תיקו
Rabbi Schimon bar Jose sagt im Namen Rabbi Schimons: „Was nicht getan werden soll, versehentlich, und er macht sich schuldig“ (Lev 4,22) – wer durch sein Wissen umkehren würde, bringt ein Opfer für sein Versehen; wer durch sein Wissen nicht umkehren würde, bringt kein Opfer für sein Versehen.
ר"ש בר יוסי אומר משום ר"ש (ויקרא ד, כב) אשר לא תעשינה בשגגה ואשם השב בידיעתו מביא קרבן על שגגתו לא שב בידיעתו אינו מביא קרבן על שגגתו
Was ist [der Unterschied] zwischen ihnen? Raw Hamnuna sagte: Zwischen ihnen liegt [der Fall eines] Abtrünnigen im Talgessen, der ein Opfer für Blut bringt. Der eine Meister meint: Da er im Talgessen abtrünnig ist, ist er auch für Blut abtrünnig; und der andere Meister meint: Für Blut jedenfalls würde er durch sein Wissen umkehren.
מאי בינייהו א"ר המנונא מומר לאכול חלב ומביא קרבן על הדם איכא בינייהו מ"ס כיון דמומר לאכול חלב לדם נמי מומר הוי ומ"ס לדם מיהא שב בידיעתו הוא
Aber Rawa sagte doch: Alle stimmen überein, dass ein Abtrünniger im Talgessen nicht abtrünnig für Blut ist! Vielmehr streiten sie hier über einen, der Aas aus Gelüst [isst] und dem es mit Fett verwechselt wurde und er es aß. Der eine Meister meint: Da er aus Gelüst vorsätzlich isst, ist er ein Abtrünniger; und der andere Meister meint: Da er, wenn er Erlaubtes fände, Verbotenes nicht essen würde, ist er kein Abtrünniger.
והא רבא אמר דכולי עלמא מומר לאכול חלב לא הוי מומר לדם אלא הכא באוכל נבלה לתאבון ונתחלף לו בשומן ואכלו קמיפלגי מר סבר כיון דלתאבון אכיל במזיד מומר הוא ומ"ס כיון דאילו אשכח דהיתרא לא אכל דאיסורא לאו מומר הוא
Die Rabbanan lehrten: Hat er Talg gegessen, ist dieser ein Abtrünniger. Und wer ist ein Abtrünniger? Wer Aas und Zerrissenes, Kriechtiere und Gewürm isst und Weihwein trinkt. Rabbi Jehuda sagt: Auch wer Mischgewebe trägt. Der Meister sagte: „Hat er Talg gegessen, ist dieser ein Abtrünniger. Und wer ist ein Abtrünniger? Wer Aas isst“ usw. – was sagt er da?
תנו רבנן אכל חלב זהו מומר ואיזהו מומר אכל נבילות וטריפות שקצים ורמשים ושתה יין נסך רבי יהודה אומר אף הלובש כלאים אמר מר אכל חלב זהו מומר ואיזהו מומר אוכל נבילות כו' מאי קאמר
Rabba bar bar Chana sagte im Namen Rabbi Jochanans: Er meint Folgendes: Hat er Talg aus Gelüst gegessen, ist dieser ein Abtrünniger; um [Gott] zu erzürnen, ist dieser ein Sadduzäer. Und wer ist ein Abtrünniger, der ohne nähere Bestimmung ein Sadduzäer ist? Sag: Wer Aas und Zerrissenes, Kriechtiere und Gewürm isst und Weihwein trinkt. Rabbi Jose, der Sohn Rabbi Jehudas, sagt: Auch wer Mischgewebe trägt.
אמר רבה בר בר חנה א"ר יוחנן ה"ק אכל חלב לתאבון הרי זה מומר להכעיס הרי זה צדוקי ואיזהו מומר דבסתמו צדוקי הוי אומר אוכל נבילה וטריפה שקצים ורמשים ושתה יין נסך רבי יוסי ברבי יהודה אומר אף הלובש כלאים
Was ist [der Unterschied] zwischen ihnen? Zwischen ihnen liegt Mischgewebe nach rabbinischem Recht. Der eine Meister meint: [Bei einem Verbot] aus der Tora ist er ein Abtrünniger, [bei einem] rabbinischen ist er kein Abtrünniger; und der andere Meister meint: Beim Mischgewebe ist er, da sein Verbot weithin bekannt ist, selbst bei einem rabbinischen ein Abtrünniger.
מאי בינייהו איכא בינייהו כלאים דרבנן מר סבר מדאורייתא הוי מומר דרבנן לא הוי מומר ומר סבר כלאים כיון דמפרסם אסוריה אפי' בדרבנן הוי מומר
Darüber streiten Raw Acha und Rabina. Einer sagt: Aus Gelüst – ein Abtrünniger; um zu erzürnen – ein Sadduzäer. Und einer sagt: Auch um zu erzürnen ist er ein Abtrünniger; wer aber ist ein Sadduzäer? Jeder, der Götzendienst treibt. Man wandte ein: Hat er einen Floh oder eine Mücke gegessen, ist dieser ein Abtrünniger. Hier ist es doch, um zu erzürnen, und man nennt ihn einen Abtrünnigen! – Dort, wo er sagte: Ich will den Geschmack des Verbotenen kosten.
פליגי בה רב אחא ורבינא חד אמר לתאבון מומר להכעיס צדוקי וחד אמר להכעיס נמי מומר אלא איזהו צדוקי כל העובד עבודת כוכבים מיתיבי אכל פרעוש אחד או יתוש אחד ה"ז מומר והא הכא דלהכעיס הוא וקא קרי ליה מומר התם דאמר אטעום טעם דאיסורא:
„Wer ist der Fürst? Das ist der König“ usw. Die Rabbanan lehrten: „Fürst“ – man könnte meinen, ein Stammesfürst wie Nachschon ben Amminadab; darum heißt es: „von allen Geboten des Ewigen, seines Gottes“ (Lev 4,22), und dort sagt er: „damit er lerne, den Ewigen, seinen Gott, zu fürchten“ (Dtn 17,19).
ואיזהו נשיא זה מלך כו': תנו רבנן נשיא יכול נשיא שבט כנחשון בן עמינדב ת"ל (ויקרא ד, כב) מכל מצות ה' אלהיו ולהלן הוא אומר (דברים יז, יט) למען ילמד ליראה את ה' אלהיו
Original: Horayot 11a auf Sefaria, Version „Wikisource Talmud Bavli“ (hebräisches Wikisource), Lizenz CC BY-SA. Das Original wird inhaltlich unverändert übernommen und nur in Segmente geteilt. Die deutsche Übersetzung ist ein abgeleitetes, maschinell (Modell Claude) erstelltes Werk und steht unter der Lizenz CC BY-SA 4.0.
Original mit Vokalzeichen (Kästchen „Mit Vokalzeichen“): Vokalisierung von Sefaria, Fassung „William Davidson Edition – Vocalized Aramaic“ (Koren), Lizenz CC BY-NC 4.0, dem hiesigen Original zugeordnet.