„buli“, das sind die Reichen, wie geschrieben steht: „Und Ich werde den Stolz eurer Macht brechen“ (Lev 26,19), und Raw Josef lehrte: Das sind die Buleuten in Judäa; „buti“, das sind die Armen, wie geschrieben steht: „Leihen, ja leihen sollst du ihm“ (Dtn 15,8). Rawa sagte zu einem Fremdsprachigen: Was [heißt] Prosbul? Er sagte zu ihm: Eine Vorkehrung für die Sache.
בולי אלו עשירים דכתיב (ויקרא כו, יט) ושברתי את גאון עוזכם ותני רב יוסף אלו בולאות שביהודה בוטי אלו העניים דכתיב (דברים טו, ח) העבט תעביטנו אמר ליה רבא ללעוזא מאי פרוסבול א"ל פורסא דמילתא
Raw Jehuda sagte im Namen Schmuels: Waisen brauchen keinen Prosbul. Und ebenso lehrte Rami bar Chama: Waisen brauchen keinen Prosbul, denn Rabban Gamliel und sein Gericht sind die Väter der Waisen.
אמר רב יהודה אמר שמואל יתומין אין צריכין פרוסבול וכן תני רמי בר חמא יתומין אין צריכין פרוסבול דר"ג ובית דינו אביהן של יתומין
Wir haben dort gelernt: Man schreibt einen Prosbul nur auf Grundbesitz. Hat [der Schuldner] keinen, überträgt [der Gläubiger] ihm ein noch so kleines Stück seines Feldes. Und wie viel ist „noch so klein“? Raw Chija bar Aschi sagte im Namen Raws: Sogar ein Kohlstrunk. Raw Jehuda sagte: Selbst wenn man ihm Platz für einen Ofen und einen Herd geliehen hat, schreibt man darauf einen Prosbul.
תנן התם אין כותבין פרוסבול אלא על הקרקע אם אין לו מזכהו בתוך שדהו כל שהו וכמה כל שהו אמר רב חייא בר אשי אמר רב אפילו קלח של כרוב אמר רב יהודה אפי' השאילו מקום לתנור ולכירים כותבין עליו פרוסבול
Ist dem so? Hillel lehrte doch: Man schreibt einen Prosbul nur auf einen durchlöcherten Blumentopf. Einen durchlöcherten ja, einen nicht durchlöcherten nicht.
איני והתני הלל אין כותבין פרוסבול אלא על עציץ נקוב בלבד נקוב אין שאינו נקוב לא
Raw Aschi übereignete ihm einen Palmstumpf und schrieb darauf einen Prosbul. Die Rabbanan aus dem Hause Raw Aschis übergaben einander ihre Erklärungen [mündlich]. Rabbi Jonatan übergab seine Erklärung Rabbi Chija bar Abba. Er sagte zu ihm: Brauche ich noch etwas anderes? Er sagte zu ihm: Du brauchst nichts.
רב אשי מקני ליה גידמא דדיקלא וכתב עליה פרוסבול רבנן דבי רב אשי מסרי מילייהו להדדי רבי יונתן מסר מילי לר' חייא בר אבא אמר ליה צריכנא מידי אחרינא אמר ליה לא צריכת
Die Rabbanan lehrten: Hat [der Schuldner] keinen Grundbesitz, der Bürge aber hat Grundbesitz, so schreibt man darauf einen Prosbul. Haben weder er noch der Bürge Grundbesitz, sein eigener Schuldner aber hat Grundbesitz, so schreibt man darauf einen Prosbul – nach Rabbi Natan.
ת"ר אין לו קרקע ולערב יש לו קרקע כותבין עליו פרוסבול לו ולערב אין להן קרקע ולחייב לו יש לו קרקע כותבין עליו פרוסבול מדרבי נתן
Wie gelehrt wird: Rabbi Natan sagt: Woher [weiß man], dass, wenn einer von seinem Nächsten eine Mine zu fordern hat und dieser von seinem Nächsten, man von diesem einzieht und jenem gibt? Die Schrift lehrt: „Und er gebe es dem, an dem er sich verschuldet hat“ (Num 5,7).
דתניא רבי נתן אומר מנין לנושה בחברו מנה וחברו בחברו מנין שמוציאין מזה ונותנין לזה ת"ל (במדבר ה, ז) ונתן לאשר אשם לו
Wir haben dort gelernt: Das Siebtjahr erlässt das Darlehen, sei es mit Urkunde, sei es ohne Urkunde. Raw und Schmuel sagten beide: „Mit Urkunde“ – eine Urkunde, in der Haftung der Güter steht; „ohne Urkunde“ – eine, in der keine Haftung der Güter steht; um so mehr ein mündliches Darlehen.
תנן התם השביעית משמטת את המלוה בין בשטר בין שלא בשטר רב ושמואל דאמרי תרוייהו בשטר שטר שיש בו אחריות נכסים שלא בשטר שאין בו אחריות נכסים כל שכן מלוה על פה
Rabbi Jochanan und Rabbi Schimon ben Lakisch sagten beide: „Mit Urkunde“ – eine Urkunde, in der keine Haftung der Güter steht; „ohne Urkunde“ – ein mündliches Darlehen; eine Urkunde aber, in der Haftung der Güter steht, wird nicht erlassen.
רבי יוחנן ורבי שמעון בן לקיש דאמרי תרוייהו בשטר שטר שאין בו אחריות נכסים שלא בשטר מלוה על פה אבל שטר שיש בו אחריות נכסים אינו משמט
Es wird gelehrt in Übereinstimmung mit Rabbi Jochanan und Rabbi Schimon ben Lakisch: Ein Schuldschein wird erlassen; steht aber Haftung der Güter darin, wird er nicht erlassen. Ein anderes [Lehrstück] lehrt: Hat er ihm für sein Darlehen ein bestimmtes Feld ausgewiesen, wird es nicht erlassen; und nicht nur das, sondern selbst wenn er schrieb: „Alle meine Güter haften und bürgen dir“, wird es nicht erlassen.
תניא כותיה דר' יוחנן ורבי שמעון בן לקיש שטר חוב משמט ואם יש בו אחריות נכסים אינו משמט תניא אידך סיים לו שדה אחת בהלוואתו אינו משמט ולא עוד אלא אפילו כתב כל נכסיי אחראין וערבאין לך אינו משמט
Ein Verwandter von Rabbi Assi hatte eine Urkunde, in der Haftung der Güter geschrieben stand. Er kam vor Rabbi Assi und sagte zu ihm: Wird sie erlassen oder wird sie nicht erlassen? Er sagte zu ihm: Sie wird nicht erlassen. Er verließ ihn und kam vor Rabbi Jochanan; der sagte zu ihm: Sie wird erlassen.
קריביה דר' אסי הוה ליה ההוא שטרא דהוה כתיב ביה אחריות נכסים אתא לקמיה דר' אסי אמר ליה משמט או אינו משמט א"ל אינו משמט שבקיה ואתא לקמיה דר' יוחנן א"ל משמט
Rabbi Assi kam vor Rabbi Jochanan und sagte zu ihm: Wird sie erlassen oder wird sie nicht erlassen? Er sagte zu ihm: Sie wird erlassen. – Aber der Meister ist es doch, der gesagt hat, sie werde nicht erlassen! Er sagte zu ihm: Sollen wir etwa, nur weil wir [Fälle] vergleichen, danach handeln? Er sagte zu ihm: Es wird doch in Übereinstimmung mit dem Meister gelehrt! Er sagte zu ihm: Vielleicht ist jenes [Lehrstück] Bet Schammai, die sagen: Eine Urkunde, die zur Eintreibung bereitsteht, gilt als eingetrieben.
אתא ר' אסי לקמיה דר' יוחנן א"ל משמט או אינו משמט אמר ליה משמט והא מר הוא דאמר אינו משמט א"ל וכי מפני שאנו מדמין נעשה מעשה א"ל והתני' כוותיה דמר א"ל דלמא ההיא בית. שמאי היא דאמרי שטר העומד לגבות כגבוי דמי
Wir haben dort gelernt: Wer seinem Nächsten Geld gegen ein Pfand leiht und wer seine Schuldscheine dem Gericht übergibt – [ihre Forderungen] werden nicht erlassen. Gut, wer seine Schuldscheine dem Gericht übergibt, denn das Gericht hält sie in Händen; aber wer gegen ein Pfand leiht – was ist der Grund?
תנן התם המלוה את חבירו מעות על המשכון והמוסר שטרותיו לבית דין אין משמטין בשלמא מוסר שטרותיו לב"ד דתפסי להו בי דינא אלא מלוה על המשכון מאי טעמא
Rawa sagte: Weil er es in Händen hält. Abaje sagte zu ihm: Demnach – wenn er ihm geliehen hat und in seinem Hof wohnt, den er in Händen hält, wird es ebenso nicht erlassen?
אמר רבא משום דתפס ליה אמר ליה אביי אלא מעתה הלוהו ודר בחצרו דתפיס ליה הכי נמי דלא משמט
Er sagte zu ihm: Ein Pfand ist anders, denn er erwirbt es – nach Rabbi Jizchak, denn Rabbi Jizchak sagte: Woher, dass ein Gläubiger das Pfand erwirbt? Denn es heißt: „Und dir wird es Gerechtigkeit sein“ (Dtn 24,13). Wenn er es nicht erwirbt, woher die Gerechtigkeit? Von hier, dass ein Gläubiger das Pfand erwirbt.
אמר ליה שאני משכון דקני ליה מדרבי יצחק דאמר רבי יצחק מנין לבעל חוב שקונה משכון שנאמר (דברים כד, יג) ולך תהיה צדקה אם אינו קונה צדקה מנין מכאן לבעל חוב שקונה משכון
Original: Gittin 37a auf Sefaria, Version „Wikisource Talmud Bavli“ (hebräisches Wikisource), Lizenz CC BY-SA. Das Original wird inhaltlich unverändert übernommen und nur in Segmente geteilt. Die deutsche Übersetzung ist ein abgeleitetes, maschinell (Modell Claude) erstelltes Werk und steht unter der Lizenz CC BY-SA 4.0.
Original mit Vokalzeichen (Kästchen „Mit Vokalzeichen“): Vokalisierung von Sefaria, Fassung „William Davidson Edition – Vocalized Aramaic“ (Koren), Lizenz CC BY-NC 4.0, dem hiesigen Original zugeordnet.