so ist es wohlgefällig angenommen, um am Abend die Opferteile zu verbrennen.“ Wenn er gesprengt hat – nachträglich ja, von vornherein nicht. Nach Rawa ist das verständlich; nach Rabba bar Raw Huna aber ist es schwierig! – Es ist schwierig. Und wenn du willst, sage: Ein rabbinisches Verbot des Schabbat ist anders als ein rabbinisches Verbot des Feiertags.
הורצה על מנת להקטיר אימורין לערב אם זרק דיעבד אין לכתחלה לא בשלמא לרבא ניחא אלא לרבה בר רב הונא קשיא קשיא ואיבעית אימא שאני שבות שבת משבות י"ט:
Raw Awja der Alte fragte Raw Huna: Ein Tier, das zur Hälfte einem Nichtjuden und zur Hälfte einem Israeliten gehört – darf man es am Feiertag schlachten? Er sagte zu ihm: Es ist erlaubt. Er sagte zu ihm: Was ist denn der Unterschied zwischen diesem und Gelübden und freiwilligen Gaben? Er sagte zu ihm: Ein Rabe fliegt [dort]!
בעא מניה רב אויא סבא מרב הונא בהמה חציה של נכרי וחציה של ישראל מהו לשחטה בי"ט אמר ליה מותר אמר ליה וכי מה בין זה לנדרים ונדבות אמר ליה עורבא פרח
Als er hinausgegangen war, sagte Rabba, sein Sohn, zu ihm: Ist das nicht Raw Awja der Alte, den der Meister vor ihm lobte, dass er ein großer Mann sei? Er sagte zu ihm: Was soll ich mit ihm machen? Ich bin heute [in der Lage]: „Stützt mich mit Traubenkuchen, erquickt mich mit Äpfeln“ (Hld 2,5), und er fragte mich eine Sache, die einer Begründung bedarf.
כי נפק אמר ליה רבה בריה לאו היינו רב אויא סבא דמשתבח ליה מר בגויה דגברא רבה הוא אמר ליה ומה אעביד ליה אני היום (שיר השירים ב, ה) סמכוני באשישות רפדוני בתפוחים ובעא מינאי מלתא דבעיא טעמא
Und was ist die Begründung? Ein Tier, das zur Hälfte einem Nichtjuden und zur Hälfte einem Israeliten gehört, darf man am Feiertag schlachten, weil es unmöglich ist, auch nur eine Olive Fleisch ohne Schlachtung [zu bekommen]. Gelübde und freiwillige Gaben aber darf man am Feiertag nicht schlachten, denn die Kohanim erwerben [ihren Anteil] vom Tisch des Höchsten.
וטעמא מאי בהמה חציה של נכרי וחציה של ישראל מותר לשחטה בי"ט דאי אפשר לכזית בשר בלא שחיטה אבל נדרים ונדבות אסור לשחטן בי"ט דכהנים כי קא זכו משלחן גבוה קא זכו:
Raw Chisda sagte: Ein Tier, das zur Hälfte einem Nichtjuden und zur Hälfte einem Israeliten gehört, darf man am Feiertag schlachten, weil es unmöglich ist, auch nur eine Olive Fleisch ohne Schlachtung [zu bekommen]. Einen Teig, der zur Hälfte einem Nichtjuden und zur Hälfte einem Israeliten gehört, darf man am Feiertag nicht backen, denn man kann ihn doch beim Kneten teilen.
אמר רב חסדא בהמה חציה של נכרי וחציה של ישראל מותר לשחטה ביום טוב דאי אפשר לכזית בשר בלא שחיטה עיסה חציה של נכרי וחציה של ישראל אסור לאפותה בי"ט דהא אפשר ליה למפלגה בלישה
Raw Chana bar Chanilai wandte ein: „Hundeteig ist, wenn die Hirten davon essen, zur Teighebe verpflichtet; man darf mit ihm einen Eruw und eine Gemeinschaft [der Durchgänge] bilden, man spricht über ihn den Segensspruch und lädt zum gemeinsamen Tischsegen über ihn ein, er darf am Feiertag gebacken werden, und man erfüllt mit ihm am Pessach seine Pflicht.“
מתיב רב חנא בר חנילאי עיסת כלבים בזמן שהרועין אוכלין ממנה חייבת בחלה ומערבין בה ומשתתפין בה ומברכין עליה ומזמנין עליה ונאפת בי"ט ואדם יוצא בה ידי חובתו בפסח
Vertritt Raw Chisda denn das „Da“ [-Argument]? Es wurde doch gesagt: Wer am Feiertag für einen Werktag bäckt – Raw Chisda sagt: Er erhält Geißelhiebe; Rabba sagt: Er erhält keine Geißelhiebe.
ומי אית ליה לרב חסדא הואיל והא אתמר האופה מי"ט לחול רב חסדא אמר לוקה רבה אמר אינו לוקה
Raw Chisda sagt: Er erhält Geißelhiebe – wir sagen nicht: Da ihm Gäste zukommen könnten, ist es [noch heute] für ihn tauglich. Rabba sagt: Er erhält keine Geißelhiebe – wir sagen „da“. –
רב חסדא אמר לוקה לא אמרינן הואיל ומקלעי ליה אורחים חזי ליה השתא נמי חזי ליה רבה אמר אינו לוקה אמרי' הואיל
Man fragte Raw Huna: Diese Leute von Baga, denen man Mehl für die Soldaten auferlegt hat – darf man es am Feiertag backen? Er sagte (zu ihm): Wir sehen zu: Geben sie einem Kind ein Brot und nehmen es nicht übel, so ist jedes einzelne für ein Kind tauglich, und es ist erlaubt; wenn nicht, ist es verboten.
בעו מניה מרב הונא הני בני באגא דרמו עלייהו קמחא דבני חילא מהו לאפותה בי"ט אמר (ליה) חזינא אי יהבי ליה רפתא לינוקא ולא קפדי כל חדא וחדא חזיא לינוקא ושרי ואי לאו אסור
Es wurde doch gelehrt: Es geschah mit Schimon dem Temaniten, dass er am Abend nicht ins Lehrhaus kam. Am Morgen traf ihn [Rabbi]Jehuda ben Bawa und sagte zu ihm: Weshalb bist du gestern Abend nicht ins Lehrhaus gekommen? Er sagte zu ihm: Ein Streiftrupp kam in unsere Stadt und wollte die ganze Stadt plündern; da schlachteten wir ihnen ein Kalb, gaben ihnen zu essen und entließen sie in Frieden.
והתניא מעשה בשמעון התימני שלא בא אמש לבית המדרש בשחרית מצאו [ר'] יהודה בן בבא אמר לו מפני מה לא באת אמש לבית המדרש אמר לו בלשת באה לעירנו ובקשה לחטוף את כל העיר ושחטנו להם עגל והאכלנום ופטרנום לשלום
Er sagte zu ihm: Ich wundere mich, ob euer Gewinn nicht durch euren Verlust aufgewogen wird, denn die Tora sagt: „für euch“ – und nicht für die Götzendiener. Warum denn? Es war doch tauglich, davon zu essen!
אמר לו תמה אני אם לא יצא שכרכם בהפסדכם שהרי אמרה תורה לכם ולא לעובדי כוכבים ואמאי הא חזי למיכל מיניה
Es ist [ein Streit zwischen] Tannaim, denn es wurde gelehrt: „Nur was jede Seele essen wird, das allein darf von euch zubereitet werden“ (Ex 12,16). Aus dem, was gesagt ist: „jede Seele“, höre ich, dass sogar die Seele des Viehs darin eingeschlossen ist, wie es heißt: „Und wer die Seele eines Viehs erschlägt, soll es ersetzen“ (Lev 24,18). Darum heißt es: „für euch“ –
תנאי היא דתניא (שמות יב, טז) אך אשר יאכל לכל נפש הוא לבדו יעשה לכם ממשמע שנאמר לכל נפש שומע אני אפילו נפש בהמה במשמע כענין שנאמר (ויקרא כד, יח) ומכה נפש בהמה ישלמנה תלמוד לומר לכם
Original: Beitzah 21a auf Sefaria, Version „Wikisource Talmud Bavli“ (hebräisches Wikisource), Lizenz CC BY-SA. Das Original wird inhaltlich unverändert übernommen und nur in Segmente geteilt. Die deutsche Übersetzung ist ein abgeleitetes, maschinell (Modell Claude) erstelltes Werk und steht unter der Lizenz CC BY-SA 4.0.
Original mit Vokalzeichen (Kästchen „Mit Vokalzeichen“): Vokalisierung von Sefaria, Fassung „William Davidson Edition – Vocalized Aramaic“ (Koren), Lizenz CC BY-NC 4.0, dem hiesigen Original zugeordnet.