und ließ alle Kedar-Schafe, die in Jerusalem waren, bringen, stellte sie im Tempelhof auf und sagte: Jeder, der die Hände auflegen will, komme und lege sie auf. An jenem Tag gewannen Bet Hillel die Oberhand, und man legte die Halacha nach ihnen fest, und keiner war dort, der irgendetwas dagegen einwandte.
והביא כל צאן קדר שבירושלים והעמידן בעזרה ואמר כל מי שרוצה לסמוך יבא ויסמוך ואותו היום גברה ידן של בית הלל וקבעו הלכה כמותן ולא היה שם אדם שערער בדבר כלום:
Wiederum geschah es mit einem der Schüler Bet Hillels, dass er sein Brandopfer in den Tempelhof brachte, um die Hände darauf zu legen. Ihn traf einer der Schüler Bet Schammais und sagte zu ihm: Was soll dieses Händeauflegen? Er sagte zu ihm: Was soll dieses Schweigen? Er brachte ihn mit einem Verweis zum Schweigen, und jener ging davon.
שוב מעשה בתלמיד אחד מתלמידי ב"ה שהביא עולתו לעזרה לסמוך עליה מצאו תלמיד אחד מתלמידי ב"ש אמר לו מה זו סמיכה אמר לו מה זו שתיקה שתקו בנזיפה והלך לו
Abaje sagte: Daher soll ein junger Gelehrter, zu dem sein Gefährte ein Wort gesagt hat, ihm nicht mit einem Wort antworten, das schärfer ist als das, was sein Gefährte zu ihm gesagt hat; denn jener sagte zu ihm: „Was soll dieses Händeauflegen?“, und er antwortete ihm: „Was soll dieses Schweigen?“
אמר אביי הלכך האי צורבא מרבנן דאמר ליה חבריה מלתא לא להדר ליה מלתא טפי ממאי דאמר ליה חבריה דאיהו אמר ליה מה זו סמיכה וקא מהדר ליה מה זו שתיקה:
Es wurde gelehrt: Bet Hillel sagten zu Bet Schammai: Wenn es dort, wo es dem gewöhnlichen Menschen verboten ist, für den Höchsten erlaubt ist – ist es nicht folgerichtig, dass es dort, wo es dem gewöhnlichen Menschen erlaubt ist, für den Höchsten erlaubt ist? Bet Schammai sagten zu ihnen: Gelübde und freiwillige Gaben mögen das widerlegen, denn sie sind dem gewöhnlichen Menschen erlaubt und für den Höchsten verboten.
תניא אמרו להם בית הלל לבית שמאי ומה במקום שאסור להדיוט מותר לגבוה מקום שמותר להדיוט אינו דין שמותר לגבוה אמרו להם בית שמאי נדרים ונדבות יוכיחו שמותר להדיוט ואסור לגבוה
Bet Hillel sagten zu ihnen: Was ist mit Gelübden und freiwilligen Gaben – für sie ist keine Zeit festgesetzt; willst du [das Gleiche] vom Brandopfer des Erscheinens sagen, für das eine Zeit festgesetzt ist? Bet Schammai sagten zu ihnen: Auch für dieses ist keine Zeit festgesetzt, denn wir haben gelernt: „Wer am ersten Feiertag des Festes das Festopfer nicht dargebracht hat, bringt es während des ganzen Wallfahrtsfestes dar und am letzten Feiertag des Festes.“
אמרו להם בית הלל מה לנדרים ונדבות שאין קבוע להם זמן תאמר בעולת ראייה שקבוע לה ' זמן אמרו להם בית שמאי אף זו אין קבוע לה זמן דתנן מי שלא חג ביום טוב ראשון של חג חוגג והולך כל הרגל כולו ויום טוב האחרון של חג
Bet Hillel sagten zu ihnen: Auch für dieses ist eine Zeit festgesetzt, denn wir haben gelernt: „Ist das Wallfahrtsfest vorüber und er hat das Festopfer nicht dargebracht, so ist er nicht zum Ersatz verpflichtet.“
אמרו להם בית הלל אף זו קבוע לה זמן דתנן עבר הרגל ולא חג אינו חייב באחריותו
Bet Schammai sagten zu ihnen: Ist denn nicht schon gesagt: „für euch“ – und nicht für den Höchsten? Bet Hillel sagten zu ihnen: Ist denn nicht schon gesagt: „dem Ewigen“ – alles, was dem Ewigen [gehört]? Was also lehrt [der Ausdruck] „für euch“? Für euch und nicht für die Kutäer, für euch und nicht für die Hunde.
אמרו להם בית שמאי והלא כבר נאמר לכם ולא לגבוה אמרו להם בית הלל והלא כבר נאמר לה' כל דלה' אם כן מה תלמוד לומר לכם לכם ולא לכותים לכם ולא לכלבים:
Abba Schaul sagt es mit anderen Worten: Wenn dort, wo dein Herd verschlossen ist, der Herd deines Herrn offen ist – ist es nicht folgerichtig, dass dort, wo dein Herd offen ist, der Herd deines Herrn offen ist? Und so ist es auch recht, dass nicht dein Tisch voll und der Tisch deines Herrn leer sei.
אבא שאול אומרה בלשון אחרת ומה במקום שכירתך סתומה כירת רבך פתוחה במקום שכירתך פתוחה אינו דין שכירת רבך פתוחה וכן בדין שלא יהא שולחנך מלא ושולחן רבך ריקן
Worin streiten sie? Der eine Meister meint: Gelübde und freiwillige Gaben werden am Feiertag dargebracht; und der andere Meister meint: Sie werden am Feiertag nicht dargebracht.
במאי קא מפלגי מר סבר נדרים ונדבות קרבין ביום טוב ומר סבר אין קרבין ביום טוב
Raw Huna sagte: Nach den Worten dessen, der sagt, Gelübde und freiwillige Gaben würden am Feiertag nicht dargebracht, sage nicht, nach der Tora seien sie wohl tauglich und nur die Rabbanan hätten sie verboten, als Verordnung, damit man [sie] nicht aufschiebe;
אמר רב הונא לדברי האומר נדרים ונדבות אין קרבין ביום טוב לא תימא מדאורייתא מחזא חזו ורבנן הוא דגזרי בהו גזירה שמא ישהה
vielmehr sind sie sogar nach der Tora nicht tauglich. Denn die zwei Brote sind doch eine Pflicht des Tages, und es gibt keinen Anlass, zu verordnen, man könnte [sie] aufschieben, und doch verdrängen sie weder den Schabbat noch den Feiertag.
אלא אפילו מדאורייתא נמי לא חזו דהא שתי הלחם דחובת היום נינהו וליכא למגזר שמא ישהה ואינו דוחה לא את השבת ולא את יו"ט:
Man fragte: Nach den Worten dessen, der sagt, Gelübde und freiwillige Gaben würden am Feiertag nicht dargebracht – hat er übertreten und geschlachtet, was dann? Rawa sagte: Er sprengt das Blut, um das Fleisch zum Essen zu erlauben. Rabba bar Raw Huna sagte: Er sprengt das Blut, um am Abend die Opferteile zu verbrennen.
איבעיא להו לדברי האומר נדרים ונדבות אין קרבין בי"ט עבר ושחט מאי רבא אמר זורק את הדם על מנת להתיר בשר באכילה רבה בר רב הונא אמר זורק את הדם על מנת להקטיר אימורין לערב
Was ist [der Unterschied] zwischen ihnen? Zwischen ihnen ist [der Fall], dass das Fleisch unrein geworden oder verloren gegangen ist: nach Rawa sprengt er nicht, nach Rabba bar Raw Huna sprengt er.
מאי בינייהו איכא בינייהו נטמא בשר או שאבד לרבא לא זריק לרבה בר רב הונא זריק
Man wandte ein: „Die Lämmer des Wochenfestes, die man nicht zu ihrem Zweck geschlachtet hat oder die man vor ihrer Zeit oder nach ihrer Zeit geschlachtet hat – das Blut soll gesprengt und das Fleisch gegessen werden. War es Schabbat, so soll er nicht sprengen; hat er aber gesprengt,
מיתיבי כבשי עצרת ששחטן שלא לשמן או ששחטן בין לפני זמנן בין לאחר זמנן הדם יזרק והבשר יאכל ואם היתה שבת לא יזרוק ואם זרק
Original: Beitzah 20b auf Sefaria, Version „Wikisource Talmud Bavli“ (hebräisches Wikisource), Lizenz CC BY-SA. Das Original wird inhaltlich unverändert übernommen und nur in Segmente geteilt. Die deutsche Übersetzung ist ein abgeleitetes, maschinell (Modell Claude) erstelltes Werk und steht unter der Lizenz CC BY-SA 4.0.
Original mit Vokalzeichen (Kästchen „Mit Vokalzeichen“): Vokalisierung von Sefaria, Fassung „William Davidson Edition – Vocalized Aramaic“ (Koren), Lizenz CC BY-NC 4.0, dem hiesigen Original zugeordnet.