in Nehardea, außer an jenem Tag, als das Heer des Königs in die Stadt kam und die Rabbanan in Bedrängnis waren und nicht beteten; da betete ich allein, und ich war ein Einzelner, wo es keine städtische Gemeinschaft gab.
בנהרדעא לבר מההוא יומא דאתא פולמוסא דמלכא למתא ואטרידו רבנן ולא צלו וצלי לי ביחיד והואי יחיד שלא בחבר עיר
Rabbi Chanina, der Schriftkundige, saß vor Rabbi Jannai, saß da und sagte: Die Halacha ist wie Rabbi Jehuda, der im Namen Rabbi Elasar ben Asarjas sprach. Er sagte zu ihm: Geh hinaus und lies deine Verse draußen, denn die Halacha ist nicht wie Rabbi Jehuda, der im Namen Rabbi Elasar ben Asarjas sprach.
יתיב רבי חנינא קרא קמיה דר' ינאי ויתיב וקאמר הלכה כר' יהודה שאמר משום ר' אלעזר בן עזריה א"ל פוק קרא קראיך לברא דאין הלכה כרבי יהודה שאמר משום ראב"ע
Rabbi Jochanan sagte: Ich habe Rabbi Jannai gesehen, wie er betete und noch einmal betete. Rabbi Jirmeja sagte zu Rabbi Seira: Vielleicht hatte er anfangs seinen Sinn nicht gesammelt und am Ende seinen Sinn gesammelt? Er sagte zu ihm: Sieh, was für ein großer Mann über ihn Zeugnis ablegt!
א"ר יוחנן אני ראיתי את רבי ינאי דצלי והדר צלי א"ל רבי ירמיה לר' זירא ודילמא מעיקרא לא כוון דעתיה ולבסוף כוון דעתיה א"ל חזי מאן גברא רבא דקמסהיד עליה:
Es wurde gesagt: Raw Jizchak bar Awdimi sagte im Namen unseres Meisters: Die Halacha ist wie Rabbi Jehuda, der im Namen Rabbi Elasar ben Asarjas sprach. Rabbi Chija bar Abba betete und betete noch einmal. Rabbi Seira sagte zu ihm: Weshalb tut der Meister so? Wollte man sagen, weil der Meister seinen Sinn nicht gesammelt hatte – Rabbi Elieser sagte doch: Immer soll ein Mensch sich selbst einschätzen: Kann er sein Herz ausrichten, so bete er, wenn nicht, so bete er nicht! Vielmehr, weil der Meister den Neumond nicht erwähnt hat?
איתמר רב יצחק בר אבדימי משום רבינו אמר הלכה כר' יהודה שאמר משום ראב"ע ר' חייא בר אבא צלי והדר צלי א"ל רבי זירא מאי טעמא עביד מר הכי אילימא משום דלא כוון מר דעתיה והאמר ר"א לעולם ימוד אדם את עצמו אם יכול לכוין את לבו יתפלל ואם לאו אל יתפלל אלא דלא אדכר מר דריש ירחא
Es wird doch gelehrt: Hat er sich geirrt und [den Zusatz] des Neumonds im Abendgebet nicht erwähnt, so lässt man ihn nicht wiederholen, weil er ihn im Morgengebet sagen kann; im Morgengebet, so lässt man ihn nicht wiederholen, weil er ihn im Mussaf sagen kann; im Mussaf, so lässt man ihn nicht wiederholen, weil er ihn im Mincha-Gebet sagen kann.
והתניא טעה ולא הזכיר של ר"ח בערבית אין מחזירין אותו מפני שיכול לאומרה בשחרית בשחרית אין מחזירין אותו מפני שיכול לאומרה במוספין במוספין אין מחזירין אותו מפני שיכול לאומרה במנחה
Wie lange soll man zwischen einem Gebet und dem anderen warten? Raw Huna und Rabbi Chija[sind uneins]: Einer sagt: so lange, bis sein Geist zum Flehen gestimmt ist; und einer sagt: so lange, bis sein Geist zum Bitten gestimmt ist.
כמה ישהה בין תפלה לתפלה רב הונא ור"ח חד אמר כדי שתתחונן דעתו עליו וחד אמר כדי שתתחולל דעתו עליו
Wer sagt, „bis sein Geist zum Flehen gestimmt ist“ – denn es steht geschrieben: „Und ich flehte zum Ewigen“ (Dtn 3,23); und wer sagt, „bis sein Geist zum Bitten gestimmt ist“ – denn es steht geschrieben: „Und Mose bat [den Ewigen]“ (Ex 32,11).
מאן דאמר כדי שתתחונן דעתו עליו דכתיב (דברים ג, כג) ואתחנן אל ה' ומ"ד כדי שתתחולל דעתו עליו דכתיב (שמות לב, יא) ויחל משה
Raw Anan sagte im Namen Raws: Hat er sich geirrt und [den Zusatz] des Neumonds im Abendgebet nicht erwähnt, so lässt man ihn nicht wiederholen, weil das Gericht den Monat nur am Tag heiligt.
אמר רב ענן אמר רב טעה ולא הזכיר של ר"ח ערבית אין מחזירין אותו לפי שאין בית דין מקדשין את החדש אלא ביום
MISCHNA: Man stellt sich zum Gebet nur in ernster Gemütsverfassung. Die frühen Frommen pflegten eine Stunde zu verweilen und dann zu beten, damit sie ihr Herz auf ihren Vater im Himmel ausrichteten. Selbst wenn der König ihn grüßt, erwidere er ihm nicht; und selbst wenn eine Schlange um seine Ferse gewunden ist, unterbreche er nicht.
מתני׳ אין עומדין להתפלל אלא מתוך כובד ראש חסידים הראשונים היו שוהין שעה אחת ומתפללין כדי שיכוונו לבם לאביהם שבשמים אפי' המלך שואל בשלומו לא ישיבנו ואפי' נחש כרוך על עקבו לא יפסיק:
Vielmehr sagte Rabbi Jose bar Rabbi Chanina: Von hier: „Ich aber komme durch deine große Gnade in dein Haus, ich werfe mich nieder vor deinem heiligen Tempel in Furcht vor dir“ (Ps 5,8).
אלא א"ר יוסי בר' חנינא מהכא (תהלים ה, ח) ואני ברב חסדך אבא ביתך אשתחוה אל היכל קדשך ביראתך
Woraus? Vielleicht ist David anders, weil er sich im Flehen um Erbarmen sehr abmühte! Vielmehr sagte Rabbi Jehoschua ben Levi: Von hier: „Werft euch nieder vor dem Ewigen in heiligem Schmuck (be-hadrat)“ (Ps 29,2) – lies nicht „be-hadrat“ (in Schmuck), sondern „be-chardat“ (in Zittern).
ממאי דילמא דוד שאני דהוה מצער נפשיה ברחמי טובא אלא אמר ר' יהושע בן לוי מהכא (תהלים כט, ב) השתחוו לה' בהדרת קדש אל תקרי בהדרת אלא בחרדת
Woraus? Vielleicht meine ich tatsächlich Schmuck, wie Raw Jehuda, der sich schmückte und dann betete! Vielmehr sagte Raw Nachman bar Jizchak: Von hier: „Dient dem Ewigen mit Furcht und frohlockt mit Zittern“ (Ps 2,11).
ממאי דילמא לעולם אימא לך הדרת ממש כי הא דרב יהודה הוה מציין נפשיה והדר מצלי אלא א"ר נחמן בר יצחק מהכא (תהלים ב, יא) עבדו את ה' ביראה וגילו ברעדה
Rabbi Jirmeja saß vor Rabbi Seira. Er sah, dass er sehr fröhlich war, und sagte zu ihm: „In jeder Betrübnis liegt Gewinn“ (Spr 14,23) steht geschrieben!
ר' ירמיה הוה יתיב קמיה דר' זירא חזייה דהוה קא בדח טובא אמר ליה (משלי יד, כג) בכל עצב יהיה מותר כתיב
Mar, der Sohn Rabinas, richtete seinem Sohn die Hochzeit aus. Er sah, dass die Rabbanan sehr ausgelassen waren.
מר בריה דרבינא עבד הלולא לבריה חזנהו לרבנן דהוו קבדחי טובא
Original: Berakhot 30b auf Sefaria, Version „Wikisource Talmud Bavli“ (hebräisches Wikisource), Lizenz CC BY-SA. Das Original wird inhaltlich unverändert übernommen und nur in Segmente geteilt. Die deutsche Übersetzung ist ein abgeleitetes, maschinell (Modell Claude) erstelltes Werk und steht unter der Lizenz CC BY-SA 4.0.
Original mit Vokalzeichen (Kästchen „Mit Vokalzeichen“): Vokalisierung von Sefaria, Fassung „William Davidson Edition – Vocalized Aramaic“ (Koren), Lizenz CC BY-NC 4.0, dem hiesigen Original zugeordnet.