GEMARA: Schmuel sagte: Bei Fehlgeburten befreit der Kopf nicht.
גמ׳ אמר שמואל אין הראש פוטר בנפלים
Bechorot 46b בכורות
Aufbau der Debatte:Baraita 1Frage 1Einwand 1Beweis 1
Automatisch anhand der einleitenden Formeln erkannt. Unterstrichene Begriffe und Namen öffnen eine Erklärung.
Was ist der Grund? „Alles, was den Hauch des Lebensgeistes in seiner Nase hatte“ (Gen 7,22): Nur wo der Hauch des Lebensgeistes in seiner Nase ist, gilt sein Kopf als bedeutsam; beim anderen gilt sein Kopf nicht als bedeutsam.
מ"ט (בראשית ז, כב) כל אשר נשמת רוח חיים באפיו כל היכא דנשמת רוח חיים באפיו הוא דחשיב רישיה אידך לא חשיב רישיה
Wir haben gelernt: Der nach Fehlgeburten kommt, [selbst wenn eine] mit ihrem Kopf lebend herausgekommen ist, und nach einem Neunmonatigen, der mit seinem Kopf tot herausgekommen ist. Jedenfalls lehrt er „sein Kopf“! – Was [heißt] „sein Kopf“? Der größere Teil.
תנן הבא אחר נפלים שיצא ראשו חי ובן תשעה שיצא ראשו מת קתני מיהא ראשו מאי ראשו רובו
Dann sollte er doch „der größere Teil“ lehren! – Eigentlich hätte er „der größere Teil“ lehren sollen; aber weil er im Schluss lehren wollte: „ein Neunmonatiger, der mit seinem Kopf tot herausgekommen ist“ – der Grund ist, dass sein Kopf tot [herauskam]; wäre aber sein Kopf lebend [herausgekommen], so wäre der nach ihm Kommende auch kein Erstgeborener hinsichtlich des Erbes –, lehrt er auch im Anfang „sein Kopf“.
וליתני רובו בדין הוא דאיבעי ליה למיתני רובו ואיידי דקא בעי למיתני סיפא בן תשעה שיצא ראשו מת טעמא דראשו מת הא ראשו חי הבא אחריו בכור לנחלה נמי לא הוי תנא רישא נמי ראשו
Und was lässt er uns hören? Dass, sobald er seinen Kopf herausbringt, eine Geburt vorliegt? Das haben wir doch [schon] gelernt: Hat es seinen Kopf herausgebracht, selbst wenn es ihn zurückgezogen hat, so gilt es als geboren!
ומאי קמ"ל דכיון דמפיק ליה רישיה הוה לידה תנינא הוציא ראשו אע"פ שהחזירו הרי זה כילוד
Und wenn du sagst: Jenes ließ uns [nur] das Vieh hören, und dieses lässt uns den Menschen hören, weil der Mensch nicht vom Vieh abgeleitet werden kann, denn es hat keinen Vorraum,
וכי תימא אשמועינן בהמה וקמ"ל באדם דאדם מבהמה לא יליף דלית לה פרוזדור
und das Vieh kann nicht vom Menschen abgeleitet werden, weil sein Gesicht bedeutsam ist –
בהמה מאדם לא ילפא משום דחשיב פרצוף פנים דידיה
auch das haben wir [schon] gelernt: Kam es auf natürlichem Weg heraus, [gilt es als geboren,] sobald der größere Teil seines Kopfes herausgekommen ist. Und was ist der größere Teil seines Kopfes? Sobald seine Stirn herausgekommen ist. Das ist eine Widerlegung Schmuels! – Es ist eine Widerlegung.
הא נמי תנינא יצא כדרכו משיצא רוב ראשו ואיזהו רוב ראשו משתצא פדחתו תיובתא דשמואל תיובתא
Rabbi Schimon ben Lakisch sagte: Die Stirn befreit überall, außer beim Erbe. Was ist der Grund? „Er soll anerkennen“ (Dtn 21,17), sagte der Allbarmherzige. Rabbi Jochanan aber sagte: Selbst beim Erbe.
אמר רבי שמעון בן לקיש פדחת פוטרת בכל מקום חוץ מן הנחלה מאי טעמא (דברים כא יז) יכיר אמר רחמנא ור' יוחנן אמר אפי' לנחלה
„Überall“ – um was einzuschließen? Um das einzuschließen, was die Rabbanan lehrten: Eine Proselytin, bei der die Stirn ihres Kindes herauskam, als sie noch Nichtjüdin war, und danach trat sie über – man gibt ihr keine Tage der Unreinheit und keine Tage der Reinheit, und sie bringt kein Geburtsopfer.
בכל מקום לאיתויי מאי לאיתויי הא דתנו רבנן גיורת שיצאה פדחת ולדה בהיותה נכרית ואח"כ נתגיירה אין נותנין לה ימי טומאה וימי טהרה ואינה מביאה קרבן לידה
Man wandte ein: „Er soll anerkennen“ – das ist das Erkennen des Gesichts. Und was ist das Erkennen des Gesichts? Das Antlitz samt der Nase. – Lies: bis zur Nase. Komm und höre: Man bezeugt nur auf Grund des Antlitzes samt der Nase! – Lies: bis zur Nase.
מיתיבי יכיר זו הכרת פנים ואיזו היא הכרת פנים פרצוף פנים עם החוטם תני עד החוטם תא שמע אין מעידים אלא על פרצוף פנים עם החוטם תני עד החוטם
Komm und höre: Die Stirn ohne das Antlitz, das Antlitz ohne die Stirn – man bezeugt nicht, bis beide samt der Nase da sind. Und Abaje, manche sagen Raw Kahana, sagte: Was ist der Vers dafür? „Das Erkennen ihres Gesichts zeugt gegen sie“ (Jes 3,9). – Anders ist die Zeugenaussage für eine Frau, bei der die Rabbanan erschwert haben.
תא שמע פדחת בלא פרצוף פנים פרצוף פנים בלא פדחת אין מעידין עד שיהו שניהם עם החוטם ואמר אביי ואיתימא רב כהנא מאי קראה (ישעיהו ג, ט) הכרת פניהם ענתה בם שאני עדות אשה דאחמירו בה רבנן
Haben sie denn erschwert? Wir haben doch gelernt: Man hat sich daran gehalten, [eine Frau] zur Ehe zu erlauben auf Grund eines Zeugen aus dem Mund eines Zeugen, aus dem Mund einer Frau, aus dem Mund eines Knechtes, aus dem Mund einer Magd! – Wo die Rabbanan erleichtert haben, [war es] an ihrem Ende; an ihrem Anfang haben die Rabbanan nicht erleichtert.
ומי אחמירו והא תנן הוחזקו להיות משיאים עד מפי עד מפי אשה מפי עבד מפי שפחה כי אקילו רבנן בסופה בתחלתה לא אקילו רבנן
Und wenn du willst, sage:
ואיבעית אימא
Original: Bekhorot 46b auf Sefaria, Version „Wikisource Talmud Bavli“ (hebräisches Wikisource), Lizenz CC BY-SA. Das Original wird inhaltlich unverändert übernommen und nur in Segmente geteilt. Die deutsche Übersetzung ist ein abgeleitetes, maschinell (Modell Claude) erstelltes Werk und steht unter der Lizenz CC BY-SA 4.0.
Original mit Vokalzeichen (Kästchen „Mit Vokalzeichen“): Vokalisierung von Sefaria, Fassung „William Davidson Edition – Vocalized Aramaic“ (Koren), Lizenz CC BY-NC 4.0, dem hiesigen Original zugeordnet.