Aufbau der Debatte:Mischna 1Baraita 1Frage 4Einwand 5Automatisch anhand der einleitenden Formeln erkannt. Unterstrichene Begriffe und Namen öffnen eine Erklärung.
Nein, weil es darin keinen Dunst gibt. – Wenn dem so ist: WENN ER DARIN ZU SCHADEN KAM, IST ER HAFTBAR – es gibt darin doch keinen Dunst! – Er sagte zu ihm: Es gibt keinen Dunst zum Tod, aber es gibt Dunst zu Schäden.
לא משום דלית ביה הבלא אי הכי הוזק בו חייב הא לית ביה הבלא אמר ליה אין הבל למיתה ויש הבל לנזקין
Er wandte gegen ihn ein: Der Steinigungsplatz war zwei Mannshöhen hoch, und dazu wurde gelehrt: Mit seiner eigenen Höhe sind es drei. Und wenn du meinst, es gibt einen Aufprall bei weniger als zehn – wozu brauche ich so viel?
איתיביה בית הסקילה היה גבוה שתי קומות ותני עלה וקומה שלו הרי כאן שלש ואי סלקא דעתך יש חבטה בפחות מי' למה לי כולי האי
Und nach deiner Ansicht soll man zehn [Handbreiten] machen! Vielmehr [ist es] wie Raw Nachman[sagt], denn Raw Nachman sagte im Namen Rabbas bar Awuha: Die Schrift sagt: „Liebe deinen Nächsten wie dich selbst“ (Lev 19,18) – wähle für ihn einen schönen Tod.
ולטעמיך נעביד עשרה אלא כר"נ דאמר ר"נ אמר רבה בר אבוה אמר קרא (ויקרא יט, יח) ואהבת לרעך כמוך ברור לו מיתה יפה
Wie ist das? War das öffentliche Gebiet zehn Handbreiten höher als [das Haus], und jemand fiel von ihm in es hinein, ist er befreit; war es zehn Handbreiten tiefer als [das Haus], und jemand fiel aus ihm in es hinein, ist er haftbar.
כיצד היתה רה"ר גבוה ממנו עשרה טפחים ונפל מתוכה לתוכו פטור עמוקה ממנו עשרה טפחים ונפל מתוכו לתוכה חייב
Und wenn du meinst, es gibt einen Aufprall bei weniger als zehn – wozu brauche ich zehn? Er sagte zu ihm: Ein Haus ist anders, denn alles unter zehn [Handbreiten] ist kein Haus.
ואי ס"ד יש חבטה בפחות מי' למה לי עשרה א"ל שאני בית דכל פחות מעשרה לאו בית הוא
Wenn dem so ist, so ist es jetzt auch, [wenn] es von außen zehn sind – zieh davon Decke und Estrich ab, sind es von innen keine zehn! Er sagte zu ihm: Etwa wenn er es innen ausgehöhlt hat.
אי הכי השתא נמי דהוי מאבראי עשרה דל מיניה תקרה ומעזיבה מגואי לא הוי עשרה א"ל כגון דחק מגואי
Vielmehr ist dies der Grund Raw Nachmans: Er meint: Vom Bauch des Ochsen bis zum Boden – wie viel ist das? Vier. Ein Bewässerungsgraben – wie viel ist das? Sechs. Das sind zehn. Es ergibt sich, dass er, wenn er aufprallt, aus zehn [Handbreiten] aufprallt.
אלא היינו טעמא דר"נ סבר מכריסא דתורא לארעא כמה הוי ארבעה אריתא דדלאי כמה הוי שיתא הא עשרה אישתכח דכי קא מחבט מעשרה הוא דקא מחבט
Aber unsere Mischna, die lehrt: Wie eine Grube [genug Tiefe] hat, um zu töten, [nämlich] zehn Handbreiten, so auch alles, was [genug Tiefe] hat, um zu töten, [nämlich] zehn Handbreiten – [demnach] genügen auch sechs!
אלא מתני' דקתני מה בור שהוא כדי להמית י' טפחים אף כל שיש בו כדי להמית י' טפחים בשיתא נמי סגיא
MISCHNA: Eine Grube zweier Teilhaber – ist der erste an ihr vorbeigegangen und hat sie nicht abgedeckt, und der zweite und hat sie nicht abgedeckt, so ist der zweite haftbar.
מתני׳ בור של שני שותפין עבר עליו הראשון ולא כסהו והשני ולא כסהו השני חייב:
GEMARA: Man sagte: Eine Grube zweier Teilhaber – wie findet man das? Das ist gut, wenn wir wie Rabbi Akiwa meinen, der sagt, bei einer Grube auf seinem Gebiet ist man haftbar: Man findet es bei einem Hof, der beiden gehört, und einer Grube, die beiden gehört, und sie haben ihr Gebiet für herrenlos erklärt, aber nicht ihre Grube für herrenlos erklärt.
גמ׳ אמרי בור של שני שותפין היכי משכחת לה הניחא אי סבירא לן כר"ע דאמר בור ברשותו חייב משכחת לה בחצר של שניהם ובור של שניהם והפקירו רשותן ולא הפקירו בורן
Wenn wir aber meinen, bei einer Grube auf seinem Gebiet ist man befreit – wie findet man es? [Nur so,] dass man für sie auf öffentlichem Gebiet haftbar ist. Und auf öffentlichem Gebiet – wie findet man eine Grube zweier Teilhaber?
אלא אי סבירא לן בור ברשותו פטור היכי משכחת לה דחייב עליה ברה"ר וברה"ר בור של שני שותפין היכי משכחת לה
Wenn beide einen Boten bestellt und zu ihm gesagt haben: „Geh, grab uns [eine Grube]“, und er ging und grub sie ihnen – es gibt keinen Boten für eine Übertretung. Und wenn dieser fünf [Handbreiten] gegraben hat und jener fünf – so ist die erste Handlung aufgehoben.
אי דשוו שליח תרוייהו ואמרי ליה זיל כרי לן ואזל כרה להו אין שליח לדבר עבירה ואי דכרה האי חמשה והאי חמשה נסתלקו להו מעשה ראשון
Das ist gut nach Rabbi, und bei Schäden findet man es; aber nach Rabbi beim Tod und nach den Rabbanan sowohl beim Tod als auch bei Schäden – wie findet man es?
הניחא לרבי ולנזקין משכחת לה אלא לרבי ולמיתה ולרבנן בין למיתה בין לנזקין היכי משכחת לה
Was ist [mit] Rabbi und was mit den Rabbanan? Denn es wurde gelehrt: Hat einer eine Grube von neun [Handbreiten] gegraben, und ein anderer kam und vervollständigte sie auf zehn, so ist der letzte haftbar. Rabbi sagt: Man hält sich an den letzten beim Tod und an beide bei Schäden.
מאי רבי ומאי רבנן דתניא אחד החופר בור תשעה ובא אחר והשלימה לעשרה האחרון חייב רבי אומר אחר אחרון למיתה ואחר שניהם לנזקין
Was ist der Grund der Rabbanan? Die Schrift sagt: „Wenn [jemand] öffnet und wenn [jemand] gräbt“ (Ex 21,33) – wenn er für das Öffnen haftbar ist, um wie viel mehr nicht für das Graben? Vielmehr [dient es], um einzuschließen: einen, der nach einem anderen gräbt, der [damit] die erste Handlung aufgehoben hat.
מאי טעמא דרבנן דאמר קרא (שמות כא, לג) כי יפתח וכי יכרה אם על פתיחה חייב על כרייה לא כל שכן אלא להביא כורה אחר כורה שסילק מעשה ראשון
Aber dieses „und das tote [Tier] soll ihm gehören“ braucht er doch für das, was Rawa[sagte]! Denn Rawa sagte: Ein Ochse von untauglich gewordenen Heiligtümern, der in eine Grube gefallen ist – [der Eigentümer der Grube] ist befreit, denn es heißt: „und das tote [Tier] soll ihm gehören“ – bei dem, dem das tote [Tier] gehört.
והאי והמת יהיה לו מבעי ליה לכדרבא דאמר רבא שור פסולי המוקדשין שנפל לבור פטור שנאמר והמת יהיה לו במי שהמת שלו
Die Rabbanan lehrten: Hat einer eine Grube von zehn [Handbreiten] gegraben, und ein anderer kam und vervollständigte sie auf zwanzig, und ein anderer kam und vervollständigte sie auf dreißig, so sind alle haftbar. Und dem steht entgegen: Hat einer eine Grube von zehn [Handbreiten] gegraben, und ein anderer kam und kalkte und verputzte [sie], so ist der letzte haftbar.
ת"ר אחד החופר בור עשרה ובא אחר והשלימה לכ' ובא אחר והשלימה לשלשים כולן חייבין ורמינהו אחד החופר בור עשרה ובא אחר וסייד וכייד האחרון חייב
Original: Bava Kamma 51a auf Sefaria, Version „Wikisource Talmud Bavli“ (hebräisches Wikisource), Lizenz CC BY-SA. Das Original wird inhaltlich unverändert übernommen und nur in Segmente geteilt. Die deutsche Übersetzung ist ein abgeleitetes, maschinell (Modell Claude) erstelltes Werk und steht unter der Lizenz CC BY-SA 4.0.
Original mit Vokalzeichen (Kästchen „Mit Vokalzeichen“): Vokalisierung von Sefaria, Fassung „William Davidson Edition – Vocalized Aramaic“ (Koren), Lizenz CC BY-NC 4.0, dem hiesigen Original zugeordnet.