„langmütig“ (Ex 34,6) – [in der Mehrzahl, wörtlich: „lang an Gesichtern“], und es steht nicht „lang an Gesicht“ geschrieben? Langmütig gegen die Gerechten und gegen die Frevler.
(שמות לד, ו) ארך אפים ולא כתיב ארך אף ארך אפים לצדיקים ולרשעים:
Bawa Kamma 50b בבא קמא
Aufbau der Debatte:Mischna 1Baraita 3Frage 2
Automatisch anhand der einleitenden Formeln erkannt. Unterstrichene Begriffe und Namen öffnen eine Erklärung.
Die Rabbanan lehrten: Man soll keine Steine von seinem Gebiet auf öffentliches Gebiet räumen. Es geschah, dass ein Mann Steine von seinem Gebiet auf öffentliches Gebiet räumte. Da traf ihn ein Frommer und sagte zu ihm: „Nichtsnutz! Warum räumst du Steine von einem Gebiet, das nicht dir gehört, auf ein Gebiet, das dir gehört?“ Er spottete über ihn.
ת"ר לא יסקל אדם מרשותו לרה"ר מעשה באדם אחד שהיה מסקל מרשותו לרה"ר ומצאו חסיד אחד אמר לו ריקה מפני מה אתה מסקל מרשות שאינה שלך לרשות שלך לגלג עליו
Nach einiger Zeit war er genötigt, sein Feld zu verkaufen. Und er ging auf jenem öffentlichen Gebiet und strauchelte über jene Steine. Er sagte: „Gut hat jener Fromme zu mir gesagt: Warum räumst du Steine von einem Gebiet, das nicht dir gehört, auf ein Gebiet, das dir gehört?“
לימים נצרך למכור שדהו והיה מהלך באותו רה"ר ונכשל באותן אבנים אמר יפה אמר לי אותו חסיד מפני מה אתה מסקל מרשות שאינה שלך לרשות שלך:
MISCHNA: Wer eine Grube auf öffentlichem Gebiet gräbt, und ein Ochse oder ein Esel fällt hinein, ist haftbar. Ob einer eine Grube, einen Graben, eine Höhle, Furchen oder Spalten gräbt, ist er haftbar. Wenn dem so ist, warum heißt es „Grube“? Wie eine Grube [genug Tiefe] hat, um zu töten, [nämlich] zehn Handbreiten, so auch alles, was [genug Tiefe] hat, um zu töten, [nämlich] zehn Handbreiten. Waren sie weniger als zehn Handbreiten [tief], und ein Ochse oder ein Esel fiel hinein und starb, ist er befreit; wenn er aber darin zu Schaden kam, ist er haftbar.
מתני׳ החופר בור ברה"ר ונפל לתוכו שור או חמור חייב אחד החופר בור שיח ומערה חריצין ונעיצין חייב א"כ למה נאמר בור מה בור שיש בו כדי להמית עשרה טפחים אף כל שיש בו כדי להמית עשרה טפחים היו פחותין מעשרה טפחים ונפל לתוכו שור או חמור ומת פטור ואם הוזק בו חייב:
GEMARA: Raw sagte: [Für] die Grube hat die Tora ihn haftbar gemacht wegen ihres Dunstes, nicht wegen ihres Aufpralls. Demnach meint er: Beim Aufprall ist es der Boden der Welt, der ihm schadet.
גמ׳ אמר רב בור שחייבה עליו תורה להבלו ולא לחבטו אלמא קסבר חבטה קרקע עולם הוא דמזקא ליה
Und Schmuel sagte: Wegen ihres Dunstes, und um so mehr wegen ihres Aufpralls. Und wenn du sagst: Wegen des Aufpralls hat die Tora es gesagt und nicht wegen des Dunstes – die Tora hat über die Grube bezeugt, [dass man haftbar ist,] selbst wenn sie voller Wollschwämme ist.
ושמואל אמר להבלו וכ"ש לחבטו וא"ת לחבטו אמרה תורה ולא להבלו התורה העידה על הבור ואפילו מלא ספוגין של צמר
Was ist [der Unterschied] zwischen ihnen? [Der Unterschied] zwischen ihnen ist, wenn er auf öffentlichem Gebiet eine Erhöhung gemacht hat: Nach Raw ist er für die Erhöhung nicht haftbar; nach Schmuel ist er auch für die Erhöhung haftbar.
מאי בינייהו איכא בינייהו דעבד גובה ברה"ר לרב אגובה לא מיחייב לשמואל אגובה נמי מיחייב
Was ist der Grund Raws? Die Schrift sagt: „und es fällt“ (Ex 21,33) – erst wenn es auf die Art eines Fallens fällt. Und nach Schmuel bedeutet „und es fällt“ irgendwie.
מ"ט דרב דאמר קרא ונפל עד שיפול דרך נפילה ולשמואל ונפל כל דהו משמע
Wir haben gelernt: Wenn dem so ist, warum heißt es „Grube“? Wie eine Grube [genug Tiefe] hat, um zu töten, [nämlich] zehn Handbreiten, so auch alles, was [genug Tiefe] hat, um zu töten, [nämlich] zehn Handbreiten. Gewiss nach Schmuel: „so auch alles“ – um die Erhöhung einzuschließen; aber nach Raw: „so auch alles“ – um was einzuschließen?
תנן א"כ למה נאמר בור מה בור שיש בו כדי להמית עשרה טפחים אף כל שיש בו כדי להמית עשרה טפחים בשלמא לשמואל אף כל לאתויי גובה אלא לרב אף כל לאתויי מאי
Um Furchen und Spalten einzuschließen. – Furchen und Spalten lehrt er doch ausdrücklich! – Er lehrt [sie] und erklärt dann.
לאתויי חריצין ונעיצין חריצין ונעיצין בהדיא קתני להו תני והדר מפרש
Und all diese, die er lehrt – wozu brauche ich sie? Sie sind nötig. Denn hätte er [nur] „Grube“ gelehrt, hätte ich gesagt: [Nur] eine Grube von zehn [Handbreiten] hat Dunst, weil sie eng und rund ist; ein Graben aber, der lang ist – sage ich, er hat bei zehn keinen Dunst.
והני כולהו דקתני למה לי צריכא דאי תנא בור הוה אמינא בור עשרה הוא דאית ביה הבלא משום דקטין וכריכא אבל שיח דאריך אימא בעשרה לית ביה הבלא
Und hätte er [nur] „Graben“ gelehrt, hätte ich gesagt: [Nur] ein Graben von zehn hat Dunst, weil er schmal ist; eine Höhle aber, die viereckig ist – sage ich, sie hat bei zehn keinen Dunst.
ואי תנא שיח הוה אמינא שיח עשרה הוא דאית ביה הבלא משום דקטין אבל מערה דמרבעא אימא בעשרה לית בה הבלא
Und hätte er [nur] „Höhle“ gelehrt, hätte ich gesagt: [Nur] eine Höhle hat bei zehn Dunst, weil sie überdacht ist; Furchen aber, die nicht überdacht sind – sage ich, sie haben bei zehn keinen Dunst.
ואי תני מערה הוה אמינא מערה בעשרה הוא דאית בה הבלא משום דמטללא אבל חריצין דלא מטללי אימא בעשרה לית בהו הבלא
Und hätte er [nur] „Furchen“ gelehrt, hätte ich gesagt: [Nur] Furchen von zehn haben Dunst, weil sie oben nicht weiter sind als unten; Spalten aber, die oben weiter sind als unten – sage ich, sie haben bei zehn keinen Dunst. Darum lehrt er es uns.
ואי תנא חריצין הוה אמינא חריצין עשרה הוא דאית בהו הבלא משום דלית בהו רויחא מלעיל טפי מתתאי אבל נעיצין דרויחי מלעיל טפי מתתאי אימא בעשרה לית בהו הבלא קמ"ל:
Wir haben gelernt: Waren sie weniger als zehn Handbreiten [tief], und ein Ochse oder ein Esel fiel hinein und starb, ist er befreit; wenn er aber darin zu Schaden kam, ist er haftbar. Fiel ein Ochse oder ein Esel hinein und starb, ist er befreit – was ist der Grund? Doch nicht deshalb, weil es darin keinen Aufprall gibt?
תנן היו פחותין מעשרה טפחים ונפל לתוכו שור או חמור ומת פטור ואם הוזק בו חייב נפל לתוכו שור או חמור ומת פטור מ"ט לאו משום דלית ביה חבטה
Nein, weil es darin keinen Dunst gibt. – Wenn dem so ist: WENN ER DARIN ZU SCHADEN KAM, IST ER HAFTBAR – es gibt darin doch keinen Dunst! – Man sagte: Es gibt keinen Dunst zum Tod, aber es gibt Dunst zu Schäden.
לא משום דלית ביה הבלא אי הכי אם הוזק בו חייב הא לית ביה הבלא אמרי אין הבלא למיתה ויש הבלא לנזקין
Ein Ochse fiel in einen Bewässerungsgraben. Sein Eigentümer schlachtete ihn; Raw Nachman erklärte ihn für trefa [zum Verzehr verboten].
ההוא תורא דנפל לאריתא דדלאי שחטיה מריה טרפיה רב נחמן
Raw Nachman sagte: Hätte der Eigentümer dieses Ochsen ein Kab Mehl genommen und wäre ins Lehrhaus gegangen und hätte gelernt: Wenn er einen vollen Tag verweilt hat, ist er tauglich – so hätte er den Ochsen, der viele Kab wert ist, nicht verdorben. Demnach meint Raw Nachman, es gibt einen Aufprall bei weniger als zehn.
אמר רב נחמן אי שקיל מריה דהאי תורא קבא דקמחא ואזל תנא בי מדרשא אם שהתה מעת לעת כשירה לא אפסדיה לתורא דשוה כמה קבי אלמא קסבר ר"נ יש חבטה בפחות מעשרה
Rawa wandte gegen Raw Nachman ein: Waren sie weniger als zehn Handbreiten [tief], und ein Ochse oder ein Esel fiel hinein und starb, ist er befreit. Was ist der Grund? Doch nicht deshalb, weil es darin keinen Aufprall gibt?
איתיביה רבא לרב נחמן היו פחותין מעשרה טפחים ונפל לתוכו שור או חמור ומת פטור מאי טעמא לאו משום דלית ביה חבטה
Original: Bava Kamma 50b auf Sefaria, Version „Wikisource Talmud Bavli“ (hebräisches Wikisource), Lizenz CC BY-SA. Das Original wird inhaltlich unverändert übernommen und nur in Segmente geteilt. Die deutsche Übersetzung ist ein abgeleitetes, maschinell (Modell Claude) erstelltes Werk und steht unter der Lizenz CC BY-SA 4.0.
Original mit Vokalzeichen (Kästchen „Mit Vokalzeichen“): Vokalisierung von Sefaria, Fassung „William Davidson Edition – Vocalized Aramaic“ (Koren), Lizenz CC BY-NC 4.0, dem hiesigen Original zugeordnet.