Aufbau der Debatte:Baraita 4Frage 3Einwand 1Automatisch anhand der einleitenden Formeln erkannt. Unterstrichene Begriffe und Namen öffnen eine Erklärung.
Daraus folgt, dass Rabbi Jose der Galiläer meint, er könne sogar für sich selbst erlassen. Wie findest du dann den Raub an einem Proselyten, von dem der Allbarmherzige sagt, dass er den Kohanim gegeben wird?
מכלל דרבי יוסי הגלילי סבר אפילו לנפשיה נמי מצי מחיל אלא גזל הגר דקאמר רחמנא נתינה לכהנים היכי משכחת לה
Rawa sagte: Hier handelt es sich darum, dass er den Proselyten beraubte und ihm [falsch] schwor, und der Proselyt starb, und er gestand nach dessen Tod; denn in dem Augenblick, als er gestand, hat es der Name erworben und es den Kohanim gegeben.
אמר רבא הכא במאי עסקינן כשגזל את הגר ונשבע לו ומת הגר והודה לאחר מיתה דבעידנא דאודי קנאו השם ונתנו לכהנים
Rabina fragte: Raubte er eine Proselytin – was dann? Sagte der Allbarmherzige „ein Mann“ (Num 5,6), und nicht eine Frau? Oder ist es [nur] die Ausdrucksweise der Schrift?
בעי רבינא גזל הגיורת מהו (במדבר ה, ו) איש אמר רחמנא ולא אשה או דלמא אורחיה דקרא הוא
Raw Aharon sagte zu Rabina: Komm und höre, denn es wurde gelehrt: „Ein Mann“ – ich weiß es nur von einem Mann; von einer Frau, woher? Wenn sie sagt: „die erstattete [Schuld]“ (Num 5,8) – so sind hier zwei [genannt].
אמר ליה רב אהרן לרבינא תא שמע דתניא איש אין לי אלא איש אשה מנין כשהוא אומר (במדבר ה, ח) המושב הרי כאן שנים
Wenn dem so ist, was lehrt „ein Mann“? Bei einem Mann musst du nachforschen, ob er Löser hat oder nicht; bei einem Minderjährigen musst du nicht nachforschen, denn es ist bekannt, dass er keine Löser hat.
א"כ מה ת"ל איש איש אתה צריך לחזור אחריו אם יש לו גואלים אם לאו קטן אי אתה צריך לחזור אחריו בידוע שאין לו גואלין
Die Rabbanan lehrten: „Dem Ewigen, dem Kohen“ (Num 5,8) – der Name hat es erworben und es dem Kohen jener Dienstabteilung gegeben. Du sagst, dem Kohen jener Dienstabteilung; oder ist es vielmehr jedem Kohen, den er will? Wenn sie sagt: „außer dem Widder der Sühne, mit dem er für ihn Sühne erwirkt“ (Num 5,8), so spricht die Schrift vom Kohen jener Dienstabteilung.
תנו רבנן (במדבר ה, ח) לה' לכהן קנאו השם ונתנו לכהן שבאותו משמר אתה אומר לכהן שבאותו משמר או אינו אלא לכל כהן שירצה כשהוא אומר (במדבר ה, ח) מלבד איל הכפורים אשר יכפר בו עליו הרי לכהן שבאותו משמר הכתוב מדבר
Die Rabbanan lehrten: Wenn ein Kohen geraubt hatte – woher, dass er nicht sagen darf: Da es den Kohanim zufällt und es in meiner Hand ist, soll es mir gehören? Und das ist doch ein Schluss: Wenn er am Gut anderer Anspruch erwirbt, nicht umso mehr an seinem eigenen?
ת"ר הרי שהיה גוזל כהן מנין שלא יאמר הואיל ויוצא לכהנים והרי הוא תחת ידי יהא שלי ודין הוא אי בשל אחרים הוא זוכה בשל עצמו לא כ"ש
Rabbi Natan sagt es auf andere Weise: Wenn schon eine Sache, an der er keinen Anteil hat, bevor sie in seinen Besitz kommt, nicht aus seiner Hand genommen werden kann, wenn sie in seinen Besitz gekommen ist, ist es nicht ein Schluss, dass eine Sache, an der er Anteil hat, bevor sie in seinen Besitz kommt, nachdem sie in seinen Besitz gekommen ist, kein anderer aus seiner Hand nehmen kann?
רבי נתן אומר בלשון אחר ומה דבר שאין לו חלק בו עד שיכנס ברשותו כשיכנס לרשותו אינו יכול להוציאו מידו דבר שיש לו חלק בו עד שלא יכנס ברשותו משנכנס לרשותו אינו דין דאין אחר יכול להוציאו מידו
Nein! Wenn du es sagst von einer Sache, an der er keinen Anteil hat – so wie er keinen Anteil daran hat, haben auch andere keinen Anteil daran –, willst du es auch vom Raub sagen, an dem, so wie er Anteil daran hat, auch andere Anteil daran haben? Vielmehr geht sein Geraubtes aus seiner Hand und wird unter alle seine Brüder, die Kohanim, verteilt.
לא אם אמרת בדבר שאין לו חלק בו שכשם שאין לו חלק בו כך אין לאחרים חלק בו תאמר בגזל שכשם שיש לו חלק בו כך יש לאחרים חלק בו אלא גזילו יוצא מתחת ידו ומתחלק לכל אחיו הכהנים
Wenn um einen unreinen Kohen – hat er denn [dann] eine Sache, an der er Anteil hat? Vielmehr wird es [durch Wortgleichheit] „dem Kohen“ – „dem Kohen“ vom Erbfeld abgeleitet.
אי בכהן טמא דבר שיש לו חלק בו מי אית ליה אלא אתיא לכהן לכהן משדה אחוזה
Denn es wurde gelehrt: „Sein Erbbesitz“ (Lev 27,21) – was lehrt das? Woher [weiß man] von einem Feld, das im Jobeljahr den Kohanim zufällt und das einer der Kohanim ausgelöst hatte, woher, dass er nicht sagen darf: Da es im Jobeljahr den Kohanim zufällt und es in meiner Hand ist, soll es mir gehören?
דתניא (ויקרא כז, כא) אחוזתו מה ת"ל מנין לשדה היוצאה לכהנים ביובל וגאלה אחד מן הכהנים מנין שלא יאמר הואיל ויוצאה לכהנים ביובל והרי היא תחת ידי תהא שלי
Die Schrift sagt: „wie ein gebanntes Feld; dem Kohen soll es als sein Erbbesitz gehören“ (Lev 27,21) – sein Erbbesitz ist seins, dieses aber ist nicht seins. Wie also? Es geht aus seiner Hand und wird unter alle seine Brüder, die Kohanim, verteilt.
ת"ל (ויקרא כז, כא) כשדה החרם לכהן תהיה אחוזתו אחוזה שלו ואין זו שלו הא כיצד יוצאה מתחת ידו ומתחלקת לכל אחיו הכהנים:
Die Rabbanan lehrten: Woher, dass ein Kohen kommen und seine Opfer zu jeder Zeit und zu jeder Stunde, die er will, darbringen darf? Die Schrift sagt: „und er kommt nach allem Verlangen seiner Seele und dient“ (Dtn 18,6).
תנו רבנן מנין לכהן שבא ומקריב קרבנותיו בכל עת ובכל שעה שירצה תלמוד לומר (דברים יח, ו) ובא בכל אות נפשו ושרת
Und woher, dass der Opferdienst daran und seine Haut ihm gehören? Die Schrift sagt: „Und jedem sollen seine heiligen Gaben gehören“ (Num 5,10). Wie also? War er mit einem Gebrechen behaftet, gibt er es einem Kohen jener Dienstabteilung, und der Opferdienst daran und seine Haut gehören ihm.
ומניין שעבודתה ועורה שלו תלמוד לומר (במדבר ה, י) ואיש את קדשיו לו יהיו הא כיצד אם היה בעל מום נותנה לכהן שבאותו משמר ועבודתה ועורה שלו
Original: Bava Kamma 109b auf Sefaria, Version „Wikisource Talmud Bavli“ (hebräisches Wikisource), Lizenz CC BY-SA. Das Original wird inhaltlich unverändert übernommen und nur in Segmente geteilt. Die deutsche Übersetzung ist ein abgeleitetes, maschinell (Modell Claude) erstelltes Werk und steht unter der Lizenz CC BY-SA 4.0.
Original mit Vokalzeichen (Kästchen „Mit Vokalzeichen“): Vokalisierung von Sefaria, Fassung „William Davidson Edition – Vocalized Aramaic“ (Koren), Lizenz CC BY-NC 4.0, dem hiesigen Original zugeordnet.