sie samt ihrem Weideland. – Sie samt Weideland? Sie stehen doch zum Abreißen da! Raw Aschi sagte: Es ist nötig: Man hätte meinen können, bis sie abgerissen werden – wenn sie verkauft werden, sollen sie endgültig [verkauft] sein; darum lehrt er uns [es].
הן ומגרשיהן הן ומגרש למיסתרינהו קיימי אמר רב אשי איצטריך סלקא דעתך אמינא אדמסתתרי מסתתרי אי מיזדבני ליחלטו קא משמע לן
Die Rabbanan lehrten: „Wie das gebannte Feld; dem Kohen soll sein Erbbesitz gehören“ (Lev 27,21) – was lehrt die Schrift [damit]? Woher, dass ein Kohen, der sein Bannfeld geheiligt hat, nicht sagen darf: Da es an die Kohanim fällt und es in meiner Hand ist, soll es mir gehören?
תנו רבנן (ויקרא כז, כא) כשדה החרם לכהן תהיה אחוזתו מה תלמוד לאמר מנין לכהן שהקדיש שדה חרמו שלא יאמר הואיל ויוצא לכהנים והרי היא תחת ידי תהא שלי
Und ist das nicht ein Schluss? Am [Feld] anderer erhalte ich Anteil – an meinem eigenen nicht umso mehr? Die Schrift sagt: „Und das Feld soll, wenn es im Jobeljahr frei ausgeht, dem Ewigen heilig sein wie das gebannte Feld.“
ודין הוא בשל אחרים אני זוכה בשל עצמי לא כל שכן תלמוד לאמר והיה השדה בצאתו ביובל קודש לה' כשדה החרם
Was haben wir denn nun vom Bannfeld gelernt? Siehe, dieses kam, um zu lehren, und wird selbst belehrt: [Die Schrift] vergleicht sein Bannfeld mit dem Erbfeld eines Israeliten. Wie das Erbfeld eines Israeliten aus seiner Hand geht und unter die Kohanim verteilt wird, so geht auch sein Bannfeld aus seiner Hand und wird unter seine Brüder, die Kohanim, verteilt.
וכי מה למדנו משדה החרם מעתה הרי זה בא ללמד ונמצא למד מקיש שדה חרמו לשדה אחוזה של ישראל מה שדה אחוזה של ישראל יוצא מתחת ידו ומתחלקת לכהנים אף שדה חרמו יוצא מתחת ידו ומתחלקת לאחיו הכהנים
Der Meister sagte: „Am [Feld] anderer erhalte ich Anteil.“ Ist das vergleichbar? Dort erhält er nur allgemein Anteil, hier nimmt er es [ganz für sich].
אמר מר בשל אחרים אני זוכה מי דמי התם זוכה בעלמא הכא קא שקיל ליה
Rami bar Chama sagte: Es ist nötig: Man hätte meinen können, da geschrieben steht: „Und eines jeden geheiligte Gaben sollen ihm gehören“ (Num 5,10), sei auch dies wie seine geheiligten Gaben.
אמר רמי בר חמא איצטריך סלקא דעתך אמינא הואיל וכתיב (במדבר ה, י) ואיש את קדשיו לו יהיו הא נמי כי קדשיו דמיא
Vielmehr sagte Raw Nachman: Es ist nötig: Man hätte meinen können, da geschrieben steht: „Denn das ist ihr ewiger Erbbesitz“ (Lev 25,34), sei auch dies sein Erbbesitz; darum lehrt er uns: „sein Erbbesitz“ – sein Erbbesitz ja, sein Banngut nein.
אלא אמר רב נחמן איצטריך סלקא דעתך אמינא הואיל וכתיב (ויקרא כה, לד) כי אחוזת עולם הוא להם הא נמי אחוזתו היא קא משמע לן אחוזתו אחוזתו אין חרמו לא
Wir kehren zu dir zurück, [Kapitel] „Wer sein Feld verkauft“, und damit ist der Traktat Arachin abgeschlossen.
הדרן עלך המוכר שדהו וסליקא לן מסכת ערכין
Original: Arakhin 34a auf Sefaria, Version „Wikisource Talmud Bavli“ (hebräisches Wikisource), Lizenz CC BY-SA. Das Original wird inhaltlich unverändert übernommen und nur in Segmente geteilt. Die deutsche Übersetzung ist ein abgeleitetes, maschinell (Modell Claude) erstelltes Werk und steht unter der Lizenz CC BY-SA 4.0.
Original mit Vokalzeichen (Kästchen „Mit Vokalzeichen“): Vokalisierung von Sefaria, Fassung „William Davidson Edition – Vocalized Aramaic“ (Koren), Lizenz CC BY-NC 4.0, dem hiesigen Original zugeordnet.