Aufbau der Debatte:Mischna 1Baraita 2Frage 1Einwand 1Automatisch anhand der einleitenden Formeln erkannt. Unterstrichene Begriffe und Namen öffnen eine Erklärung.
Das passt nach den Rabbanan, die sagen, das fünfzigste Jahr zählt nicht mit; aber nach Rabbi Jehuda, der sagt, das fünfzigste Jahr zählt für das eine und für das andere – wozu? Die Siebtjahre genügen! – Dies ist sicher nicht nach Rabbi Jehuda.
הניחא לרבנן דאמרי שנת חמשים אינה מן המנין אלא לרבי יהודה דאמר שנת חמשים עולה לכאן ולכאן למה לי בשמיטין סגיא הא ודאי דלא כרבי יהודה
Und zählten sie [vor dem Exil] keine Siebtjahre und Jobeljahre? Es steht doch geschrieben: „Am Ende von sieben Jahren sollt ihr jeder seinen hebräischen Bruder freilassen, der dir verkauft ist“ (Jer 34,14).
ולא מנו שמיטין ויובלות והכתיב (ירמיהו לד, יד) מקץ שבע שנים תשלחו איש את אחיו העברי אשר ימכר לך
Und wir haben dazu gefragt: „Am Ende von sieben Jahren“? Es steht doch geschrieben: „Und er soll dir sechs Jahre dienen“ (Dtn 15,12)! Und Raw Nachman bar Jizchak sagte: Sechs für den Verkauften und sieben für den, dem das Ohr durchbohrt wurde.
והוינן בהו מקץ שבע שנים והכתיב (דברים טו, יב) ועבדך שש שנים ואמר רב נחמן בר יצחק שש לנמכר ושבע לנרצע
Das steht in einer Strafrede geschrieben, und der Prophet sagt [vorwurfsvoll]: Habt ihr [etwa] freigelassen? – Es steht doch geschrieben: „Und sie gehorchten und ließen frei“ (Jer 34,10)!
Vielmehr sagte Rabbi Jochanan: Jeremia hat sie zurückgebracht, und Josia, der Sohn Amons, regierte über sie. Und woher wissen wir, dass sie zurückkehrten? Denn es steht geschrieben: „Denn der Verkäufer wird nicht zum Verkauften zurückkehren“ (Ez 7,13). Ist es möglich, dass das Jobeljahr aufgehoben war und der Prophet prophezeit, dass es aufgehoben werde? Vielmehr lehrt das, dass Jeremia sie zurückbrachte.
אלא אמר ר' יוחנן ירמיה החזירן ויאשיה בן אמון מלך עליהן ומנא לן דהדור דכתיב (יחזקאל ז, יג) כי המוכר אל הממכר לא ישוב אפשר יובל בטל ונביא מתנבא עליו שיבטל אלא מלמד שהחזירן ירמיה
Und woher wissen wir, dass Josia über sie regierte? Denn es steht geschrieben: „Und er sprach: Was ist das für ein Grabmal, das ich da sehe? Und die Leute der Stadt sagten zu ihm: Es ist das Grab des Gottesmannes, der aus Juda gekommen war und diese Dinge über den Altar von Bet-El ausgerufen hat“ (2 Kön 23,17).
ומנלן דיאשיה מלך עליהן דכתיב (מלכים ב כג, יז) ויאמר מה הציון הלז אשר אני רואה ויאמרו אליו אנשי העיר הקבר איש האלהים אשר בא מיהודה ויקרא את הדברים על המזבח בית אל
Und was hatte Josia in Bet-El zu tun? Vielmehr: Als Jeremia sie zurückbrachte, regierte Josia über sie. Raw Nachman bar Jizchak sagte: Von hier: „Auch Juda, er hat dir eine Ernte bereitet, wenn ich die Gefangenschaft meines Volkes wende“ (Hos 6,11).
וכי מה טיבו של יאשיהו בבית אל אלא כשהחזירן ירמיהו יאשיהו מלך עליהם רב נחמן בר יצחק אמר מהכא (הושע ו, יא) גם יהודה שת קציר לך בשובי שבות עמי:
MISCHNA: Den Häusern in offenen Dörfern gibt man die günstige Stellung der Häuser ummauerter Städte und die günstige Stellung der Felder: Sie werden sofort und die ganzen zwölf Monate ausgelöst wie Häuser, und sie gehen im Jobeljahr und mit anteiligem Geldabzug frei aus wie Felder.
מתני׳ בתי החצרים נותנין להם כח יפה שבבתי ערי חומה וכח יפה שבשדות ונגאלין מיד וכל שנים עשר חדש כבתים ויוצאין ביובל ובגרעון כסף כשדות:
GEMARA: Die Rabbanan lehrten: „Zum Feld des Landes soll es gerechnet werden“ (Lev 25,31) – die Schrift vergleicht sie mit einem Erbfeld: Wie ein Erbfeld im Jobeljahr und mit Geldabzug frei ausgeht, so gehen auch die Häuser in offenen Dörfern im Jobeljahr und mit Geldabzug frei aus.
גמ׳ תנו רבנן (ויקרא כה, לא) על שדה הארץ יחשב הקישו הכתוב לשדה אחוזה מה שדה אחוזה יוצא ביובל ובגרעון כסף אף בתי החצרים יוצאין ביובל ובגרעון כסף
Wenn so: Wie ein Erbfeld nicht in weniger als zwei Jahren ausgelöst wird, so sollen auch die Häuser in offenen Dörfern nicht in weniger als zwei Jahren ausgelöst werden? Die Schrift sagt: „Auslösung soll ihm sein“ (Lev 25,31) – sofort. Da du ihnen [aber] die günstige Stellung der Felder und die Stellung der Häuser gegeben hast, könnte man meinen, sie gingen im Jobeljahr nicht frei aus; die Schrift sagt: „Und im Jobeljahr geht es frei aus“ (Lev 25,31).
אי מה שדה אחוזה אינה נגאלת בפחות משתי שנים אף בתי החצרים אינם נגאלים פחות משתי שנים תלמוד לאמר (ויקרא כה, לא) גאולה תהיה לו מיד הואיל ונתת להם כח יפה שבשדות וכח שדה שבבתים יכול לא יצאו ביובל תלמוד לאמר (ויקרא כה, לא) וביובל יצא
Was meint er? Raw Huna sagte: Es ist nur nötig für den, der ein Haus in den offenen Dörfern heiligt, und ein anderer hat es aus der Hand des Heiligtums ausgelöst, und das Jobeljahr traf es im zweiten Jahr.
מאי קאמר אמר רב הונא לא נצרכא אלא למקדיש בית בבתי החצרים וגאלו אחר מיד הקדש ופגע בו יובל בשנה שניה
Womit vergleichst du es? Vergleichst du es mit den Häusern ummauerter Städte – so gehört es dem Käufer endgültig; mit einem Erbfeld – so fällt es an die Kohanim. Dafür ist „und im Jobeljahr geht es frei aus“ nötig.
למאי מדמית ליה אי לבתי ערי חומה מדמית ליה איחליט ליה ללוקח אי לשדה אחוזה מדמית לכהנים נפקא להכי אצטריך וביובל יצא
Raw Seira wandte ein: Warum gerade, wenn ein anderer es ausgelöst hat? Auch wenn er es nicht ausgelöst hat! Abaje sagte zu ihm: Damit man nicht sage, Geheiligtes gehe ohne Auslösung frei aus.
מתקיף לה רב זעירא מאי איריא גאלו אחר אפילו לא גאלו נמי אמר ליה אביי שלא יאמרו הקדש יוצא בלא פדיון
Woher wissen wir das? Vom Leviten: Wenn schon beim Leviten, dessen Stellung bei seinem Verkauf stark ist, die Stellung bei seiner Heiligung geschwächt ist – ist es [dann] nicht folgerichtig, dass beim Israeliten, dessen Stellung bei seinem Verkauf geschwächt ist, die Stellung bei seiner Heiligung geschwächt ist?
מנלן מבן לוי מה בן לוי שיפה כחו בממכרו הורע כחו בהקדשו ישראל שהורע כחו בממכרו אין דין שהורע כחו בהקדשו
Und woher wissen wir es dort? Denn es wird gelehrt: „Und es geht frei aus, was verkauft ist“ (Lev 25,33) – ich höre [daraus]: sogar seine Knechte, seine beweglichen Güter und seine Schuldscheine; die Schrift sagt: „Haus und Stadt seines Erbbesitzes“.
והתם מנלן דתניא (ויקרא כה, לג) ויצא ממכר שומע אני אפילו עבדיו מטלטליו ושטריו תלמוד לאמר בית ועיר אחוזתו
Was lehrt die Schrift [mit] „was verkauft ist“? Was er verkauft hat, geht umsonst frei aus; Geheiligtes aber geht nicht umsonst frei aus, sondern [nur] durch Auslösung.
מה תלמוד לאמר ממכר ממכריו יוצא בחנם ואין הקדש יוצא בחנם אלא בפדיון
Als die Schrift beim Erbfeld ausdrücklich sagte: „Und das Feld soll, wenn es im Jobeljahr frei ausgeht, dem Ewigen heilig sein“ (Lev 27,21), [lehrte sie:] Nur ein Feld, das [ein anderer] auslöst, fällt an die Kohanim; jene anderen aber bleiben, wie sie sind.
כשפרט הכתוב בשדה אחוזה (ויקרא כז, כא) והיה השדה בצאתו ביובל קדש לה' שדה הוא דפרק ליה ונפקא לכהנים אבל הנך כדקיימי קיימי
Wozu „und im Jobeljahr geht es frei aus“? Raw Papa sagte: Es ist nur nötig für den, der ein Haus in den offenen Dörfern verkauft, und das Jobeljahr traf es im zweiten Jahr.
וביובל יצא למה לי אמר רב פפא לא נצרכא אלא למוכר בית בבתי החצרים ופגע בו יובל בשנה שניה
Womit vergleichst du es? Vergleichst du es mit den Häusern ummauerter Städte – so gehört es dem Käufer endgültig; vergleichst du es mit einem Erbfeld – so braucht es eine Vervollständigung [der Jahre]. Dafür ist „und im Jobeljahr geht es frei aus“ nötig.
למאי מדמית ליה אי לבתי ערי חומה מדמית ליה איחלט ליה ללוקח אי לשדה אחוזה מדמית ליה השלמה בעי להכי אצטריך וביובל יצא
Es wird in Übereinstimmung mit Raw Huna und als Widerlegung von Rabbi Oschaja gelehrt: Wer ein Haus in den offenen Dörfern heiligt, der löst sofort aus und löst jederzeit aus. Hat es ein anderer aus der Hand des Heiligtums ausgelöst, und das Jobeljahr ist gekommen, und es wurde nicht [zurück] ausgelöst, kehrt es im Jobeljahr zu den Eigentümern zurück.
תניא כוותיה דרב הונא ותיובתא דרבי אושעיא המקדיש בית בבתי החצרים הרי זה גואל מיד וגואלו לעולם גאלו אחר מיד הקדש הגיע יובל ולא נגאל חוזר לבעלים ביובל
Original: Arakhin 33a auf Sefaria, Version „Wikisource Talmud Bavli“ (hebräisches Wikisource), Lizenz CC BY-SA. Das Original wird inhaltlich unverändert übernommen und nur in Segmente geteilt. Die deutsche Übersetzung ist ein abgeleitetes, maschinell (Modell Claude) erstelltes Werk und steht unter der Lizenz CC BY-SA 4.0.
Original mit Vokalzeichen (Kästchen „Mit Vokalzeichen“): Vokalisierung von Sefaria, Fassung „William Davidson Edition – Vocalized Aramaic“ (Koren), Lizenz CC BY-NC 4.0, dem hiesigen Original zugeordnet.