Aufbau der Debatte:Mischna 2Baraita 1Frage 2Automatisch anhand der einleitenden Formeln erkannt. Unterstrichene Begriffe und Namen öffnen eine Erklärung.
und danach starb dessen Tochter; [war er] hörend, wurde taub und wurde wieder hörend; sehend, wurde blind und danach wieder sehend; bei Verstand, wurde geistesgestört und wieder bei Verstand – so ist er tauglich. Dies ist die Regel: Jeder, der am Anfang und am Ende in Tauglichkeit ist, ist tauglich.
ואח"כ מתה בתו פקח ונתחרש וחזר ונתפקח פתוח ונסתמא ואח"כ נתפתח שפוי ונשתטה וחזר ונשתפה כשר זה הכלל כל שתחילתו וסופו בכשרות כשר
Dort ist es anders, denn der Vers sagt: „Oder er hat [es] gesehen, wenn er es nicht anzeigt“ (Lev 5,1) – vom Sehen und vom Anzeigen hat der Allbarmherzige die Sache abhängig gemacht, und das ist [hier] gegeben. Wozu brauche ich dann aber „und er“?
שאני התם דאמר קרא (ויקרא ה, א) או ראה אם לא יגיד בראייה והגדה תלא רחמנא מילתא והא איכא ואלא והוא למה לי
Für das, was gelehrt wird: Sah er eine Gruppe von Menschen dastehen, und seine Zeugen waren unter ihnen, und er sagte: Ich beschwöre euch: Wenn ihr ein Zeugnis für mich wisst, dass ihr kommt und für mich aussagt! – man könnte meinen, sie seien schuldig – so lehrt der Vers: „Und er ist Zeuge“, und er hat seine Zeugen [hier] nicht bestimmt.
לכדתניא ראה סיאה של בני אדם עומדין ועידיו ביניהן ואמר משביעני עליכם אם יודעים אתם לי עדות שתבואו ותעידוני יכול יהו חייבין ת"ל (ויקרא ה, א) והוא עד והרי לא ייחד עידיו
„Bei den Opfern aber ist es nicht so“ usw. Sein Vater starb und hinterließ ihm zehntausend – [dann] ist er doch reich! Rabbi Abbahu sagte: Sag: ‚[wenn er im Begriff war,] ihm zehntausend zu hinterlassen‘.
אבל בקרבנות אינו כן וכו': אביו מת והניח לו ריבוא עשיר הוא אמר ר' אבהו אימא מניח לו ריבוא
Das ist doch selbstverständlich! – Wenn sein Vater im Sterben lag. Man könnte meinen: Die meisten Sterbenden [gelangen] zum Tod – so lässt er uns hören [dass dem nicht so ist].
פשיטא כשהיה אביו גוסס מהו דתימא רוב גוססין למיתה קמ"ל
Sein Schiff war auf dem Meer und brachte ihm Zehntausende ein – [dann] ist er doch reich! Raw Chisda sagte: Wenn es in den Händen anderer verpachtet oder vermietet war. – Es gibt doch die Miete! – Die Miete wird erst am Ende bezahlt.
ספינתו בים ובאה לו בריבואות עשיר הוא אמר רב חסדא כשהיתה מוחכרת ומושכרת ביד אחרים והאיכא שכירות שכירות אינה משתלמת אלא לבסוף
Man sollte es doch wegen des Schiffes [selbst] herleiten! – Wessen [Ansicht] ist dies? Es ist Rabbi Elieser, denn wir haben gelernt: Rabbi Elieser sagt: Ist er ein Bauer, gibt man ihm sein Gespann [Ochsen], und ist er ein Eseltreiber, gibt man ihm seinen Esel.
ותיפוק ליה משום ספינה הא מני ר"א היא דתנן רבי אליעזר אומר אם היה איכר נותן לו צמדו וחמר נותן לו חמורו:
MISCHNA: „Die Lebensjahre nach dem, für den gelobt wird“ – wie das? Ein junger [Mann], der [den Schätzwert] eines Alten gelobt hat, gibt den Schätzwert eines Alten; und ein Alter, der [den Schätzwert] eines jungen gelobt hat, gibt den Schätzwert eines jungen. „Die Schätzungswerte nach dem, der geschätzt wird“ – wie das? Ein Mann, der [den Schätzwert] einer Frau gelobt hat, gibt den Schätzwert einer Frau; und eine Frau, die [den Schätzwert] eines Mannes gelobt hat, gibt den Schätzwert eines Mannes.
מתני׳ השנים בנידר כיצד ילד שהעריך זקן נותן ערך זקן וזקן שהעריך את הילד נותן ערך ילד הערכין בנערך כיצד איש שהעריך האשה נותן ערך אשה ואשה שהעריכה איש נותנת ערך איש
„Und der Schätzwert nach dem Zeitpunkt der Schätzung“ – wie das? Gelobte er seine Schätzung, [als er] unter fünf Jahre alt war, und er wurde älter als fünf Jahre; [als er] unter zwanzig war, und er wurde älter als zwanzig – so gibt er nach dem Zeitpunkt der Schätzung.
והערך בזמן הערך כיצד העריכו פחות מבן חמש ונעשה יתר על בן חמש פחות מבן עשרים ונעשה יתר על בן עשרים נותן בזמן הערך:
GEMARA: Die Rabbanan lehrten: Du hast die Wert[gelübde] den Schätzungen gleichgestellt: [hinsichtlich] einer Perle ‚für Kelim‘ und dass er nach seiner Würde beurteilt wird.
גמ׳ ת"ר אתה הקשית דמים לערכין מרגלית לקלים ולידון בכבודו
Man könnte meinen, wir stellen die Schätzungen dem Wert[gelübde] gleich, sodass er [den Wert] gibt, wie er zur Zeit der Übergabe ist – so lehrt der Vers: „Nach deiner Schätzung, (so) soll es bestehen“ (Lev 27,17). Er gibt nur nach dem Zeitpunkt der Schätzung.
יכול נקיש ערכין לדמים שיתן כשעת נתינה ת"ל (ויקרא כז, יב) כערכך (כן) יקום אינו נותן אלא בזמן הערך:
MISCHNA: Der dreißigste Tag [gilt] wie die [Zeit] darunter. Das fünfte Jahr und das zwanzigste Jahr [gelten] wie die [Zeit] darunter, denn es heißt: „Und wenn [es] von sechzig Jahren und darüber [ist]“ (Lev 27,7). Siehe, wir lernen für alle vom sechzigsten Jahr: So wie das sechzigste Jahr wie die [Zeit] darunter [gilt], so [gelten] auch das fünfte Jahr und das zwanzigste Jahr wie die [Zeit] darunter.
מתני׳ יום שלשים כלמטה הימנה שנת חמש ושנת עשרים כלמטה מהם שנאמר (ויקרא כז, ז) ואם מבן ששים שנה ומעלה הרי אנו למדים בכולן משנת ששים מה שנת ששים כלמטה הימנה אף שנת חמש ושנת עשרים כלמטה הימנה
Wie? Wenn er das sechzigste Jahr wie die [Zeit] darunter behandelt hat, [was] zur Erschwerung [führt], soll er [deshalb] das fünfte Jahr und das zwanzigste Jahr wie die [Zeit] darunter behandeln, [was] zur Erleichterung [führt]?
הן אם עשה שנת ששים כלמטה ממנה להחמיר נעשה שנת חמש ושנת עשרים כלמטה ממנו להקל
So lehrt der Vers: „Jahr“ – „Jahr“, zum Analogieschluss: So wie das beim sechzigsten Jahr genannte „Jahr“ wie die [Zeit] darunter [gilt], so [gilt] auch das beim fünften Jahr und beim zwanzigsten Jahr genannte „Jahr“ wie die [Zeit] darunter, sei es zur Erleichterung, sei es zur Erschwerung. Rabbi Elasar sagt: [Er ist erst darüber,] wenn er die Jahre um einen Monat und einen Tag überschritten hat.
ת"ל שנה שנה לגזירה שוה מה שנה האמורה בשנת ששים כלמטה אף שנה האמורה משנת חמש ושנת עשרים כלמטה ממנו בין להקל ובין להחמיר ר"א אומר עד שיהו יתירות על השנים חדש ויום אחד:
GEMARA:[Der Analogieschluss ist] frei [für die Auslegung], denn wenn er nicht frei wäre, könnte man widerlegen, wie wir widerlegt haben. „Jahr“, „Jahr“ steht überzählig geschrieben.
גמ׳ מופנה דאי לא מופנה איכא למיפרך כדפרכינן שנה שנה יתירי כתיבי
Denn es wird gelehrt: „Vom ersten Tag bis zum siebten Tag“ (Ex 12,15). Man könnte meinen: [vom] ersten, und der erste nicht einbegriffen, [bis zum] siebten, und der siebte nicht einbegriffen,
דתניא (שמות יב, טו) מיום הראשון ועד יום השביעי יכול ראשון ולא ראשון בכלל שביעי ולא שביעי בכלל
Original: Arakhin 18a auf Sefaria, Version „Wikisource Talmud Bavli“ (hebräisches Wikisource), Lizenz CC BY-SA. Das Original wird inhaltlich unverändert übernommen und nur in Segmente geteilt. Die deutsche Übersetzung ist ein abgeleitetes, maschinell (Modell Claude) erstelltes Werk und steht unter der Lizenz CC BY-SA 4.0.
Original mit Vokalzeichen (Kästchen „Mit Vokalzeichen“): Vokalisierung von Sefaria, Fassung „William Davidson Edition – Vocalized Aramaic“ (Koren), Lizenz CC BY-NC 4.0, dem hiesigen Original zugeordnet.