der Stamm nicht nachwächst, so wächst auch beim Gerechten – Gott behüte – der Stamm nicht nach; darum ist die Zeder gesagt. Wäre die Zeder gesagt und die Dattelpalme nicht gesagt, hätte ich gemeint: So wie die Zeder keine Früchte trägt, so trägt auch der Gerechte – Gott behüte – keine Früchte; darum ist die Dattelpalme gesagt und ist die Zeder gesagt.
אין גזעו מחליף אף צדיק ח"ו אין גזעו מחליף לכך נאמר ארז אילו נאמר ארז ולא נאמר תמר הייתי אומר מה ארז אין עושה פירות אף צדיק ח"ו אין עושה פירות לכך נאמר תמר ונאמר ארז
Wächst denn bei der Zeder der Stamm nach? Es wurde doch gelehrt: Wer von seinem Nächsten einen Baum kauft, um ihn zu fällen, hebt [die Axt] eine Handbreit über den Boden und fällt ihn; beim Stumpf der Sykomore zwei Handbreit, bei der jungfräulichen Sykomore drei Handbreit; bei Rohr und Reben vom Knoten an aufwärts; bei Dattelpalmen und Zedern gräbt er hinab und entwurzelt [sie], weil ihr Stamm nicht nachwächst.
וארז גזעו מחליף והתניא הלוקח אילן מחבירו לקוץ מגביהו מן הקרקע טפח וקוצץ בסדן השקמה שני טפחים בבתולת השקמה שלשה טפחים בקנים ובגפנים מן הפקק ולמעלה בדקלים ובארזים חופר למטה ומשריש לפי שאין גזעו מחליף
Womit haben wir es hier zu tun? Mit anderen Arten von Zedern, wie [die Lehre] Rabba bar Hunas, denn Rabba bar Huna sagte: Zehn Arten von Zedern gibt es, wie es heißt: „Ich gebe in die Wüste Zeder, Akazie und Myrte“ usw. (Jes 41,19).
הכא במאי עסקינן בשאר מיני ארזים כדרבה בר הונא דאמר רבה בר הונא עשרה מיני ארזים הן שנאמר (ישעיהו מא, יט) אתן במדבר ארז שיטה והדס וגו'
Die Rabbanan lehrten: Es geschah mit Rabbi Elieser, dass er dreizehn Fasten über die Gemeinde verhängte, doch es fiel kein Regen. Beim letzten begann die Gemeinde hinauszugehen. Er sagte zu ihnen: Habt ihr euch Gräber bereitet? Da brach das ganze Volk in Weinen aus, und der Regen fiel.
ת"ר מעשה ברבי אליעזר שגזר שלש עשרה תעניות על הצבור ולא ירדו גשמים באחרונה התחילו הצבור לצאת אמר להם תקנתם קברים לעצמכם געו כל העם בבכיה וירדו גשמים
Ferner geschah es mit Rabbi Elieser, dass er vor die Lade trat und vierundzwanzig Segenssprüche sagte, doch er wurde nicht erhört. Rabbi Akiwa trat nach ihm vor und sagte: „Unser Vater, unser König, wir haben keinen König außer Dir; unser Vater, unser König, um Deinetwillen erbarme Dich unser“ – und der Regen fiel. Die Rabbanan begannen zu murren. Da ging eine Himmelsstimme aus und sprach: Nicht weil dieser größer ist als jener, sondern weil dieser über das ihm Angetane hinwegsieht und jener nicht über das ihm Angetane hinwegsieht.
שוב מעשה בר' אליעזר שירד לפני התיבה ואמר עשרים וארבע ברכות ולא נענה ירד רבי עקיבא אחריו ואמר אבינו מלכנו אין לנו מלך אלא אתה אבינו מלכנו למענך רחם עלינו וירדו גשמים הוו מרנני רבנן יצתה בת קול ואמרה לא מפני שזה גדול מזה אלא שזה מעביר על מדותיו וזה אינו מעביר על מדותיו
Die Rabbanan lehrten: Wie viel Regen muss fallen, damit die Gemeinde ihr Fasten abbricht? So viel wie das Knie des Pfluges [tief eindringt] – Worte Rabbi Meirs. Die Weisen sagen: Bei trockenem Boden eine Handbreit, bei mittlerem zwei Handbreit, bei bearbeitetem drei Handbreit.
ת"ר עד מתי יהו הגשמים יורדין והצבור פוסקין מתעניתם כמלא ברך המחרישה דברי רבי מאיר וחכמים אומרים בחרבה טפח בבינונית טפחיים בעבודה שלשה טפחים
Es wurde gelehrt: Rabbi Schimon ben Elasar sagt: Es gibt keine Handbreit [Regen] von oben, der die Tiefe nicht drei Handbreit entgegenkommt. Es wurde doch aber gelehrt: zwei Handbreit! – Das ist kein Widerspruch: Hier bei bearbeitetem [Boden], dort bei nicht bearbeitetem.
תניא רבי שמעון בן אלעזר אומר אין לך טפח מלמעלה שאין תהום יוצא לקראתו שלשה טפחים והא תניא טפחיים לא קשיא כאן בעבודה כאן בשאינה עבודה
Rabbi Elasar sagte: Wenn man am Fest [Sukkot] das Wasser ausgießt, sagt eine Tiefe zur anderen: Lass dein Wasser hervorquellen! Ich höre die Stimme zweier Freunde, wie es heißt: „Tiefe ruft der Tiefe zu beim Rauschen Deiner Wassergüsse“ usw. (Ps 42,8).
א"ר אלעזר כשמנסכין את המים בחג תהום אומר לחבירו אבע מימיך קול שני ריעים אני שומע שנאמר (תהלים מב, ח) תהום אל תהום קורא לקול צנוריך וגו'
Rabba sagte: Ich selbst habe diesen Ridja gesehen; er gleicht einem (Drittlings-)Kalb, seine Lippen sind gespalten, und er steht zwischen der unteren Tiefe und der oberen Tiefe. Zur oberen Tiefe sagt er: Lass dein Wasser herabträufeln! Zur unteren Tiefe sagt er: Lass dein Wasser hervorquellen! Wie es heißt: „Die Blüten zeigen sich im Land“ usw. (Hld 2,12).
אמר רבה לדידי חזי לי האי רידיא דמי לעיגלא (תלתא) ופירסא שפוותיה וקיימא בין תהומא תתאה לתהומא עילאה לתהומא עילאה א"ל חשור מימיך לתהומא תתאה א"ל אבע מימיך שנא' (שיר השירים ב, יב) הנצנים נראו בארץ וגו':
„Wenn sie fasteten und Regen vor Sonnenaufgang fiel“ usw. Die Rabbanan lehrten: Wenn sie fasteten und ihnen Regen vor Sonnenaufgang fiel, sollen sie [das Fasten] nicht zu Ende führen; nach Sonnenaufgang, sollen sie es zu Ende führen – Worte Rabbi Meirs. Rabbi Jehuda sagt: Vor Mittag sollen sie es nicht zu Ende führen; nach Mittag sollen sie es zu Ende führen.
היו מתענין וירדו גשמים קודם הנץ החמה כו': ת"ר היו מתענין וירדו להם גשמים קודם הנץ החמה לא ישלימו לאחר הנץ החמה ישלימו דברי ר' מאיר ר' יהודה אומר קודם חצות לא ישלימו לאחר חצות ישלימו
Rabbi Jose sagt: Vor der neunten Stunde sollen sie es nicht zu Ende führen; nach der neunten Stunde sollen sie es zu Ende führen. Denn so finden wir bei Ahab, dem König von Israel, dass er von der neunten Stunde an fastete, wie es heißt: „Hast du gesehen, wie Ahab sich gedemütigt hat?“ usw. (1 Kön 21,29).
רבי יוסי אומר קודם ט' שעות לא ישלימו לאחר ט' שעות ישלימו שכן מצינו באחאב מלך ישראל שהתענה מתשע שעות ולמעלה שנאמר (מלכים א כא, כט) הראית כי נכנע אחאב וגו'
Rabbi Jehuda Nessia ordnete ein Fasten an, und ihnen fiel Regen nach Sonnenaufgang. Er wollte sie es zu Ende führen lassen. Rabbi Ami sagte zu ihm: Vor Mittag und nach Mittag haben wir gelernt. Schmuel ha-Katan ordnete ein Fasten an, und ihnen fiel Regen vor Sonnenaufgang. Das Volk meinte zu sagen, es sei ein Lob der Gemeinde.
ר' יהודה נשיאה גזר תעניתא וירדו להם גשמים לאחר הנץ החמה סבר לאשלומינהו א"ל רבי אמי קודם חצות ואחר חצות שנינו שמואל הקטן גזר תעניתא וירדו להם גשמים קודם הנץ החמה כסבורין העם לומר שבחו של צבור הוא
Er sagte zu ihnen: Ich will euch ein Gleichnis geben: Womit ist die Sache zu vergleichen? Mit einem Knecht, der von seinem Herrn eine Zuwendung erbittet. Er sagte zu ihnen: Gebt sie ihm, damit ich seine Stimme nicht höre.
אמר להם אמשול לכם [משל] למה הדבר דומה לעבד שמבקש פרס מרבו אמר להם תנו לו ואל אשמע קולו
Ferner ordnete Schmuel ha-Katan ein Fasten an, und ihnen fiel Regen nach Sonnenuntergang. Das Volk meinte zu sagen, es sei ein Lob der Gemeinde. Schmuel sagte zu ihnen: Es ist kein Lob der Gemeinde, sondern ich will euch ein Gleichnis geben: Womit ist die Sache zu vergleichen? Mit einem Knecht, der von seinem Herrn eine Zuwendung erbittet, und er sagt zu ihnen: Lasst ihn warten, bis er sich verzehrt und leidet, und danach gebt sie ihm.
שוב שמואל הקטן גזר תעניתא וירדו להם גשמים לאחר שקיעת החמה כסבורים העם לומר שבחו של צבור הוא אמר להם שמואל לא שבח של צבור הוא אלא אמשול לכם משל למה הדבר דומה לעבד שמבקש פרס מרבו ואמר להם המתינו לו עד שיתמקמק ויצטער ואחר כך תנו לו
Und nach Schmuel ha-Katan – wie sieht ein Lob der Gemeinde aus? Sagt man: „Der den Wind wehen lässt“, und der Wind weht; sagt man: „der den Regen herabkommen lässt“, und der Regen kommt.
ולשמואל הקטן שבחו של צבור היכי דמי אמר משיב הרוח ונשב זיקא אמר מוריד הגשם ואתא מיטרא:
„Es geschah, dass man in Lod ein Fasten anordnete“ usw. Und sollen sie doch das Hallel gleich zu Anfang sagen! – Abaje und Rawa sagten beide: Weil man das Hallel nur
מעשה וגזרו תענית בלוד כו': ונימא הלל מעיקרא אביי ורבא דאמרי תרווייהו לפי שאין אומרים הלל
Original: Taanit 25b auf Sefaria, Version „Wikisource Talmud Bavli“ (hebräisches Wikisource), Lizenz CC BY-SA. Das Original wird inhaltlich unverändert übernommen und nur in Segmente geteilt. Die deutsche Übersetzung ist ein abgeleitetes, maschinell (Modell Claude) erstelltes Werk und steht unter der Lizenz CC BY-SA 4.0.
Original mit Vokalzeichen (Kästchen „Mit Vokalzeichen“): Vokalisierung von Sefaria, Fassung „William Davidson Edition – Vocalized Aramaic“ (Koren), Lizenz CC BY-NC 4.0, dem hiesigen Original zugeordnet.