Aufbau der Debatte:Mischna 1Frage 1Einwand 1Automatisch anhand der einleitenden Formeln erkannt. Unterstrichene Begriffe und Namen öffnen eine Erklärung.
bei männlichen [Tieren]; aber bei weiblichen [sagen] alle: Auf geschlachtete werden sie ausgelöst, auf lebende werden sie nicht ausgelöst – eine Verordnung, er könnte von ihnen Herden aufziehen.
בזכרים אבל בנקבות דברי הכל על שחוטין מתחללין על חיין אין מתחללין גזרה שמא יגדל מהן עדרים
Raw Aschi sagte: Der Streit [besteht] bei der ersten Frucht; aber bei der zweiten Frucht [sagen] alle: sowohl auf dem Weg des Kaufs als auch auf dem Weg der Auslösung. Und was er lehrt: „hat man gekauft“, „hat man gekauft“ – weil er im Anfangsteil „hat man gekauft“ lehrte, lehrte er auch im Schlussteil „hat man gekauft“.
אמר רב אשי מחלוקת בפרי ראשון אבל בפרי שני דברי הכל בין דרך מקח בין דרך חילול והא דקתני לקח לקח איידי דתנא רישא לקח תנא נמי סיפא לקח
Rabina wandte gegen Raw Aschi ein: Wer einen Sela vom Siebtjahr hat und dafür ein Hemd kaufen will – wie soll er es machen? Er gehe zu einem Krämer, bei dem er gewöhnlich [kauft], und sage zu ihm: Gib mir für einen Sela Früchte; und er gibt sie ihm. Dann sagt er wieder zu ihm: Diese Früchte seien dir als Geschenk gegeben; und jener sagt zu ihm: Hier hast du diesen Sela als Geschenk; und er kauft dafür, was er will. Hier ist es doch die zweite Frucht, und er lehrt: auf dem Weg des Kaufs ja, auf dem Weg der Auslösung nicht!
איתיביה רבינא לרב אשי מי שיש לו סלע של שביעית וביקש ליקח בו חלוק כיצד יעשה ילך אצל חנווני הרגיל אצלו ואומר לו תן לי בסלע פירות ונותן לו וחוזר ואומר לו הרי פירות הללו נתונים לך במתנה והוא אומר לו הא לך סלע זו במתנה והלה לוקח בהן מה שירצה והא הכא דפרי שני הוא וקתני דרך מקח אין דרך חילול לא
Vielmehr sagte Raw Aschi: Der Streit [besteht] bei der zweiten Frucht; aber bei der ersten Frucht [sagen] alle: auf dem Weg des Kaufs ja, auf dem Weg der Auslösung nicht. Und was er lehrt: „Sowohl Siebtjahr[früchte] als auch Zweiter Zehnt“ – was heißt „Siebtjahr“? Der Erlös vom Siebtjahr.
אלא א"ר אשי מחלוקת בפרי שני אבל בפרי ראשון ד"ה דרך מקח אין דרך חילול לא והא דקתני אחד שביעית ואחד מעשר שני מאי שביעית דמי שביעית
Denn wenn du nicht so sagst – [ist mit] „Zehnt“ der Zehnt selbst [gemeint]? Es steht doch geschrieben: „Und binde das Geld in deine Hand“ (Dtn 14,25)! Vielmehr: der Erlös des Zehnts; so auch hier: der Erlös des Siebtjahres.
דאי לא תימא הכי מעשר מעשר ממש והא כתיב (דברים יד, כה) וצרת הכסף בידך אלא דמי מעשר הכא נמי דמי שביעית:
MISCHNA: Anfangs wurde der Lulaw im Heiligtum sieben [Tage] genommen und in der Provinz einen Tag. Seit der Tempel zerstört wurde, verordnete Rabban Jochanan ben Sakkai, dass der Lulaw in der Provinz sieben [Tage] genommen werde, zur Erinnerung an das Heiligtum,
מתני׳ בראשונה היה לולב ניטל במקדש שבעה ובמדינה יום אחד משחרב בית המקדש התקין רבן יוחנן בן זכאי שיהא לולב ניטל במדינה שבעה זכר למקדש
GEMARA: Woher haben wir, dass wir [etwas] zur Erinnerung an das Heiligtum tun? Rabbi Jochanan sagte: Denn die Schrift sagt: „Denn ich lasse dir Heilung erstehen, und von deinen Wunden heile ich dich, Spruch des Ewigen; denn ‚Verstoßene‘ nennen sie dich: ‚Das ist Zion, nach der niemand fragt‘“ (Jer 30,17). „Niemand fragt nach ihr“ – daraus [folgt], dass sie des Nachfragens bedarf.
גמ׳ מנא לן דעבדינן זכר למקדש א"ר יוחנן דאמר קרא (ירמיהו ל, יז) כי אעלה ארוכה לך וממכותיך ארפאך נאם ה' כי נדחה קראו לך ציון היא דורש אין לה דורש אין לה מכלל דבעיא דרישה:
„Und dass der Tag des Schwingens“: Was ist der Grund? Bald wird der Tempel erbaut werden, und sie werden sagen: Haben wir nicht im vergangenen Jahr gegessen, sobald der Osten hell wurde? Auch jetzt wollen wir essen! Und sie wissen nicht, dass im vergangenen Jahr, als es keinen Tempel gab, das Hellwerden des Ostens es erlaubte; jetzt, wo es den Tempel gibt, erlaubt es das Omer.
ושיהא יום הנף: מ"ט מהרה יבנה בית המקדש ויאמרו אשתקד מי לא אכלנו בהאיר מזרח השתא נמי ניכול ואינהו לא ידעי דאשתקד דלא הוה בית המקדש האיר מזרח התיר השתא דאיכא בית המקדש עומר מתיר
Wann wurde er erbaut? Wollte man sagen, er wurde am Sechzehnten erbaut – dann hat das Hellwerden des Ostens es ja erlaubt! Vielmehr, er wurde am Fünfzehnten erbaut – dann soll es von Mittag an erlaubt sein! Denn wir haben gelernt: Den Entfernten ist es von Mittag an erlaubt, weil das Gericht darin nicht säumig ist.
דאיבני אימת אילימא דאיבני בשיתסר הרי התיר האיר מזרח אלא דאיבני בחמיסר מחצות היום ולהלן תשתרי דהא תנן הרחוקים מותרין מחצות היום ולהלן לפי שאין ב"ד מתעצלים בו
Es ist nur nötig, wenn er in der Nacht erbaut wurde oder auch nahe dem Sonnenuntergang. (Es sagte) Raw Nachman bar Jizchak: Rabban Jochanan ben Sakkai sagte es nach der Methode Rabbi Jehudas, der sagt, es ist aus der Tora verboten, denn es steht geschrieben:
לא צריכא דאיבני בליליא אי נמי סמוך לשקיעת החמה (אמר) רב נחמן בר יצחק אמר רבן יוחנן בן זכאי בשיטת ר' יהודה אמר' דאמר מן התורה הוא אסור דכתיב
Original: Sukkah 41a auf Sefaria, Version „Wikisource Talmud Bavli“ (hebräisches Wikisource), Lizenz CC BY-SA. Das Original wird inhaltlich unverändert übernommen und nur in Segmente geteilt. Die deutsche Übersetzung ist ein abgeleitetes, maschinell (Modell Claude) erstelltes Werk und steht unter der Lizenz CC BY-SA 4.0.
Original mit Vokalzeichen (Kästchen „Mit Vokalzeichen“): Vokalisierung von Sefaria, Fassung „William Davidson Edition – Vocalized Aramaic“ (Koren), Lizenz CC BY-NC 4.0, dem hiesigen Original zugeordnet.