Aufbau der Debatte:Mischna 1Baraita 1Frage 1Automatisch anhand der einleitenden Formeln erkannt. Unterstrichene Begriffe und Namen öffnen eine Erklärung.
vier. Vier und vier – das sind acht; acht und acht – das sind sechzehn. Und ebenso am Sinai, und ebenso in den Steppen Moabs, denn es heißt: „Dies sind die Worte des Bundes, den der Ewige Mose gebot“ usw. (Dtn 28,69), und es steht geschrieben: „So wahrt die Worte dieses Bundes“ usw. (Dtn 29,8). So ergeben sich achtundvierzig Bundesschlüsse für jedes einzelne Gebot.
ארבע ארבע וארבע הרי שמונה שמונה ושמונה הרי שש עשרה וכן בסיני וכן בערבות מואב שנא' (דברים כח, סט) אלה דברי הברית אשר צוה ה' את משה וגו' וכתיב (דברים כט, ח) ושמרתם את דברי הברית הזאת וגו' נמצא מ"ח בריתות על כל מצוה ומצוה
Und [sie streiten] im Streit dieser Tannaim, denn es wurde gelehrt: Rabbi Jischmael sagt: Die allgemeinen [Regeln] wurden am Sinai gesagt und die Einzelheiten im Zelt der Begegnung. Rabbi Akiwa sagt: Die allgemeinen [Regeln] und die Einzelheiten wurden am Sinai gesagt, im Zelt der Begegnung wiederholt und in den Steppen Moabs zum dritten Mal gesagt.
ובפלוגתא דהני תנאי דתניא רבי ישמעאל אומר כללות נאמרו בסיני ופרטות באהל מועד ר' עקיבא אומר כללות ופרטות נאמרו בסיני ונשנו באהל מועד ונשתלשו בערבות מואב
Rabbi Schimon ben Jehuda aus Kefar Akko sagte im Namen Rabbi Schimons: Es gibt kein einziges Gebot, das in der Tora geschrieben steht, über das nicht achtundvierzig Bundesschlüsse [, jeweils] mit sechshundertdreitausendfünfhundertfünfzig, geschlossen wurden.
ר' שמעון בן יהודה איש כפר עכו אמר משום רבי שמעון אין לך מצוה ומצוה שכתובה בתורה שלא נכרתו עליה ארבעים ושמנה בריתות של שש מאות אלף ושלשת אלפים וחמש מאות וחמשים
Rabbi sagte: Nach den Worten Rabbi Schimon ben Jehudas aus Kefar Akko, der im Namen Rabbi Schimons sagte: Es gibt kein einziges Gebot in der Tora, über das nicht achtundvierzig Bundesschlüsse [, jeweils] mit sechshundertdreitausendfünfhundertfünfzig, geschlossen wurden, ergibt sich für jeden einzelnen aus Israel [eine Zahl von] sechshundertdreitausendfünfhundertfünfzig.
אמר רבי לדברי רבי שמעון בן יהודה איש כפר עכו שאמר משום רבי שמעון אין לך כל מצוה ומצוה שבתורה שלא נכרתו עליה ארבעים ושמנה בריתות של שש מאות אלף ושלשת אלפים וחמש מאות וחמשים נמצא לכל אחד ואחד מישראל שש מאות אלף ושלשת אלפים וחמש מאות וחמשים
Rabbi Jehuda ben Nachmani, der Dolmetscher Rabbi Schimon ben Lakischs, legte aus: Der ganze Abschnitt ist nur über den Ehebrecher und die Ehebrecherin gesagt.
דרש רבי יהודה בן נחמני מתורגמניה דרבי שמעון בן לקיש כל הפרשה כולה לא נאמרה אלא בנואף ונואפת
„Verflucht der Mann, der ein Schnitzbild und ein Gussbild macht“ usw. (Dtn 27,15) – genügt ihm [etwa nur] „verflucht“? Vielmehr: Das ist der, der einer verbotenen Frau beiwohnte und einen Sohn zeugte, und dieser ging unter die Götzendiener und diente dem Götzendienst – verflucht sind der Vater und die Mutter dieses [Sohnes], die ihm dies verursacht haben.
(דברים כז, טו) ארור האיש אשר יעשה פסל ומסכה וגו' בארור סגי ליה אלא זה הבא על הערוה והוליד בן והלך לבין עובדי כוכבים ועבד עבודת כוכבים ארורין אביו ואמו של זה שכך גרמו לו
Die Rabbanan lehrten: „Und du sollst den Segen auf den Berg Garizim geben und den Fluch“ usw. (Dtn 11,29). Was lehrt die Schrift? Wenn, um zu lehren, dass der Segen auf dem Berg Garizim und der Fluch auf dem Berg Ebal sein soll – es heißt ja schon: „Diese sollen stehen, um das Volk zu segnen, auf dem Berg Garizim“ (Dtn 27,12), und es steht geschrieben: „Und diese sollen für den Fluch stehen auf dem Berg Ebal“ (Dtn 27,13)! Vielmehr, um den Segen dem Fluch voranzustellen.
ת"ר (דברים יא, כט) ונתת את הברכה על הר גריזים ואת הקללה וגו מה תלמוד לומר אם ללמד שתהא ברכה על הר גריזים וקללה על הר עיבל הרי כבר נאמר (דברים כז, יב) אלה יעמדו לברך את העם על הר גריזים וכתיב (דברים כז, יג) ואלה יעמדו על הקללה בהר עיבל אלא להקדים ברכה לקללה
Man könnte meinen, alle Segnungen sollen den Flüchen vorangehen? Die Schrift sagt: „den Segen“ und „den Fluch“ – ein Segen geht einem Fluch voran, aber nicht alle Segnungen gehen den Flüchen voran.
יכול יהיו כל הברכות קודמות לקללות תלמוד לומר ברכה וקללה ברכה אחת קודמת לקללה ואין כל הברכות קודמות לקללות
Und um den Segen dem Fluch gleichzustellen, um dir zu sagen: Wie der Fluch durch die Leviten, so auch der Segen durch die Leviten; und wie der Fluch mit lauter Stimme, so auch der Segen mit lauter Stimme; und wie der Fluch in der heiligen Sprache, so auch der Segen in der heiligen Sprache; und wie der Fluch im Allgemeinen und im Besonderen, so auch der Segen im Allgemeinen und im Besonderen; und wie beim Fluch diese wie jene anheben und „Amen“ sagen, so auch beim Segen diese wie jene anheben und „Amen“ sagen.
ולהקיש ברכה לקללה לומר לך מה קללה בלוים אף ברכה בלוים ומה קללה בקול רם אף ברכה בקול רם ומה קללה בלשון הקודש אף ברכה בלה"ק ומה קללה בכלל ופרט אף ברכה בכלל ופרט ומה קללה אלו ואלו עונין ואומרים אמן אף ברכה אלו ואלו עונין ואומרים אמן
MISCHNA: Der Priestersegen – wie? In der Provinz spricht man ihn als drei Segenssprüche, und im Heiligtum als einen Segensspruch. Im Heiligtum spricht man den Namen [Gottes] aus,
מתני׳ ברכת כהנים כיצד במדינה אומר אותה שלש ברכות ובמקדש ברכה אחת במקדש אומר את השם
Original: Sotah 37b auf Sefaria, Version „Wikisource Talmud Bavli“ (hebräisches Wikisource), Lizenz CC BY-SA. Das Original wird inhaltlich unverändert übernommen und nur in Segmente geteilt. Die deutsche Übersetzung ist ein abgeleitetes, maschinell (Modell Claude) erstelltes Werk und steht unter der Lizenz CC BY-SA 4.0.
Original mit Vokalzeichen (Kästchen „Mit Vokalzeichen“): Vokalisierung von Sefaria, Fassung „William Davidson Edition – Vocalized Aramaic“ (Koren), Lizenz CC BY-NC 4.0, dem hiesigen Original zugeordnet.