wären die schweren nicht gesagt, hätte ich gesagt: Bei den schweren [steht] der Tod? Das ergäbe sich doch aus der Unreinheit durch ein Kriechtier, und es genügt, dass das aus dem Schluss Gefolgerte wie das [Ausgangs-]Urteil ist!
אם לא נאמרו חמורות הייתי אומר על החמורות במיתה הא מטומאת שרץ קאתיא ודיו לבא מן הדין להיות כנדון
Seiri sagte: Die leichten [sind] die Unreinheit durch ein Kriechtier, die schweren die Unreinheit durch einen Toten, und so meint er es: Wäre die Unreinheit durch ein Kriechtier gesagt, und wären Zehnt und Teruma gesagt, die Unreinheit durch einen Toten aber nicht gesagt, hätte ich gesagt: [Die leichten] bei den leichten mit Verbot und bei den schweren mit Tod.
אמר זעירי קלות טומאת שרץ חמורות טומאת מת והכי קאמר אילו נאמר טומאת שרץ ונאמר מעשר ותרומה ולא נאמרה טומאת מת הייתי אומר [קלות] על הקלות בלאו ועל החמורות במיתה
Die Rabbanan lehrten: Oder schließt es nur das ein, was dem Friedensopfer gleicht: Wie das Friedensopfer sich dadurch auszeichnet, dass es zwei Tage und eine Nacht gegessen wird, so alles, was zwei Tage und eine Nacht gegessen wird.
תנו רבנן או אינו מביא אלא כיוצא בשלמים. מה שלמים מיוחדים נאכלין לשני ימים ולילה אחד אף כל נאכל לשני ימים ולילה אחד
Was einen Tag und eine Nacht gegessen wird – woher? Darum heißt es: „Vom Fleisch“ – alles, dessen Übriges gegessen wird. Das Brandopfer, dessen Übriges nicht gegessen wird – woher? Darum heißt es: „Schlachtopfer“.
נאכל ליום ולילה מנין תלמוד לומר מבשר כל ששירין נאכלין עולה שאין שיריה נאכלין מנין תלמוד לומר זבח
Woher, um Vögel und Speiseopfer einzuschließen, bis ich sogar das Log Öl des Aussätzigen einschließe? Darum heißt es: „die sie mir heiligen“ (Lev 22,2).
מנין לרבות העופות והמנחות עד שאני מרבה לוג שמן של מצורע תלמוד לומר (ויקרא כב, ב) אשר הם מקדישים לי
Und Notar ergibt sich [durch den Vergleich] „Entweihung“ – „Entweihung“ von der Unreinheit, und Piggul ergibt sich [durch den Vergleich] „Schuld“ – „Schuld“ vom Notar.
ואתי נותר חילול חילול מטומאה ואתי פיגול עון עון מנותר.
Und da es am Ende jede Sache einschließen will, wozu ist dann „Friedensopfer“ gesagt? Um dir zu sagen: Wie das Friedensopfer sich dadurch auszeichnet, dass es etwas hat, das es erlaubt macht, sei es für den Menschen, sei es für den Altar, so ist man bei allem, was etwas hat, das es erlaubt macht, sei es für den Menschen, sei es für den Altar, seinetwegen wegen Piggul schuldig.
ומאחר שסופו לרבות כל דבר למה נאמר שלמים מעתה? לומר לך מה שלמים מיוחדים שיש להן מתירין בין לאדם בין למזבח אף כל שיש לו מתירין בין לאדם בין למזבח חייבין עליהן משום פיגול.
Beim Brandopfer macht sein Blut sein Fleisch für den Altar und seine Haut für die Priester erlaubt; beim Vogel-Brandopfer macht sein Blut sein Fleisch für den Altar erlaubt; beim Vogel-Sündopfer macht sein Blut sein Fleisch für die Priester erlaubt; bei den zu verbrennenden Farren und den zu verbrennenden Böcken macht ihr Blut ihre Opferteile zur Darbringung erlaubt.
העולה דמה מתיר את בשרה למזבח ועורה לכהנים עולת העוף דמה מתיר את בשרה למזבח; חטאת העוף דמה מתיר את בשרה לכהנים; פרים הנשרפים ושעירים הנשרפים דמם מתיר את אימוריהן ליקרב.
Und ich schließe die Handvoll aus, den Weihrauch, das Räucherwerk, das Speiseopfer der Priester, das Speiseopfer des gesalbten Priesters, das Speiseopfer zu den Trankopfern und das Blut.
ומוציא אני את הקומץ ואת הלבונה והקטרת ומנחת כהנים ומנחת כהן משיח ומנחת נסכים והדם.
Rabbi Schimon sagt: Wie das Friedensopfer sich dadurch auszeichnet, dass etwas davon auf den äußeren Altar [kommt] und man seinetwegen schuldig ist, so ist man bei allem, was auf den äußeren Altar [kommt], seinetwegen wegen Piggul schuldig. Ausgenommen sind die zu verbrennenden Farren und die zu verbrennenden Böcke: Da sie nicht wie das Friedensopfer auf den äußeren Altar [kommen], ist man ihretwegen nicht wegen Piggul schuldig.
ר"ש אומר מה שלמים מיוחדין שיש בו על מזבח החיצון וחייבין עליו אף כל שישנן על מזבח החיצון חייבין עליו משום פיגול. יצאו פרים הנשרפים ושעירים הנשרפים הואיל שאין על מזבח החיצון כשלמים אין חייבין עליו משום פיגול.
[Der Meister sagte:] „Was dem Friedensopfer gleicht“ – was ist das? Das Erstgeborene, das zwei Tage und eine Nacht gegessen wird. Woraus ergibt es sich? Wenn durch [den Schluss] „Was finden wir“, ist zu widerlegen:
[אמר מר] כיוצא בשלמים מאי ניהו בכור דנאכל לשני ימים ולילה אחד. במאי אתי אי במה מצינו איכא למיפרך
Das sind doch zwei Allgemeinsätze, die nebeneinanderstehen! Rawa sagte: Wie man im Westen sagt: Überall, wo du zwei Allgemeinsätze findest, die nebeneinanderstehen, setze eine Einzelangabe zwischen sie und lege sie nach [der Regel] „Allgemeinsatz und Einzelangabe“ aus.
הני תרי כללי דסמיכי אהדדי נינהו אמר רבא כדאמרי במערבא כל מקום שאתה מוצא שני כללות הסמוכים זה לזה - הטל פרט ביניהם ודונם בכלל ופרט.
„Bis ich sogar das Log Öl des Aussätzigen einschließe.“ Wer ist [der Autor] davon? Es ist Rabbi Meir, denn es wird gelehrt: Wegen des Log Öl des Aussätzigen ist man wegen Piggul schuldig. Worte Rabbi Meirs. Sage [nun] den Schlussteil: „Und ich schließe das Speiseopfer zu den Trankopfern und das Blut aus“ – da sind wir bei den Rabbanan angelangt,
עד שאני מרבה לוג שמן של מצורע: הא מני רבי מאיר היא דתניא לוג שמן של מצורע חייבין עליו משום פיגול דברי רבי מאיר אימא סיפא ומוציא אני מנחת נסכים והדם אתאן לרבנן
denn es wird gelehrt: Wegen der Trankopfer des Viehs ist man wegen Piggul schuldig, weil das Blut des Schlachtopfers sie zur Darbringung erlaubt macht. Worte Rabbi Meirs. Sie sagten zu ihm: Bringt denn nicht ein Mensch seine Schlachtopfer heute und die Trankopfer von jetzt an bis zu zehn Tagen [später]? Er sagte zu ihnen: Auch ich habe es nur von denen gesagt, die mit dem Schlachtopfer kommen.
דתניא נסכי בהמה חייבין עליהן משום פיגול מפני שדם הזבח מתירן ליקרב דברי רבי מאיר. אמרו לו והלא אדם מביא את זבחיו היום ונסכין מיכן עד עשרה ימים? אמר להן אף אני לא אמרתי אלא בבאין עם הזבח.
Raw Josef sagte: Wer ist [der Autor] davon? Es ist Rabbi, der sagt: Beim Log Öl des Aussätzigen machen seine Gaben es erlaubt; und da seine Gaben es erlaubt machen, machen seine Gaben es [auch] zu Piggul.
אמר רב יוסף הא מני רבי היא דאמר לוג שמן של מצורע מתנותיו שרו ליה. ומדמתנותיו שרו ליה -- מתנותיו מפגלי ליה,
Denn es wird gelehrt: Am Log Öl des Aussätzigen begeht man Veruntreuung, bis er das Blut gesprengt hat; ist das Blut gesprengt, darf man es nicht nutzen, begeht aber [daran] keine Veruntreuung.
דתניא לוג שמן של מצורע מועלין בו עד שיזרוק הדם. נזרק הדם - לא נהנין ולא מועלין.
Rabbi sagt: Man begeht Veruntreuung, bis er seine Gaben gegeben hat. Und sie stimmen überein, dass es zum Essen verboten ist, bis er die Gabe der Sieben und die Gabe an die Daumen gegeben hat.
רבי אומר מועלין עד שיתן מתנותיו. ושוין שאסור באכילה עד שיתן מתן שבע ומתן בהונות.
אמרוה קמיה דרבי ירמיה אמר גברא רבא כרב יוסף לימא כי הא מילתא
Original: Zevachim 44a auf Sefaria, Version „Wikisource Talmud Bavli“ (hebräisches Wikisource), Lizenz CC BY-SA. Das Original wird inhaltlich unverändert übernommen und nur in Segmente geteilt. Die deutsche Übersetzung ist ein abgeleitetes, maschinell (Modell Claude) erstelltes Werk und steht unter der Lizenz CC BY-SA 4.0.
Original mit Vokalzeichen (Kästchen „Mit Vokalzeichen“): Vokalisierung von Sefaria, Fassung „William Davidson Edition – Vocalized Aramaic“ (Koren), Lizenz CC BY-NC 4.0, dem hiesigen Original zugeordnet.