sodass die Kohanim kein Anrecht an seiner Haut haben? Die Schrift sagt: „Die Haut des Brandopfers“ – auf jeden Fall.
לא יהו כהנים זכאין בעורה ת"ל עור העולה מ"מ
Sewachim 103b זבחים
Aufbau der Debatte:Mischna 1
Automatisch anhand der einleitenden Formeln erkannt. Unterstrichene Begriffe und Namen öffnen eine Erklärung.
„Die Haut des Brandopfers“ – ich habe nur die Haut des Brandopfers; woher die Häute hochheiliger Opfer? Die Schrift sagt: „Die Haut des Brandopfers, das er dargebracht hat.“ Könnte man meinen, ich schließe auch minder Heiliges ein? Die Schrift sagt: „Brandopfer“ – wie das Brandopfer hochheilig ist, so alle hochheiligen Opfer.
עור העולה אין לי אלא עור העולה עורות קדשי קדשים מנין ת"ל עור העולה אשר הקריב יכול שאני מרבה אף קדשים קלים ת"ל עולה מה עולה קדשי קדשים אף כל קדשי קדשים
Rabbi Jischmael sagt: „Die Haut des Brandopfers“ – ich habe nur das Brandopfer; woher die Häute hochheiliger Opfer? Es ist doch ein Schluss: Wenn sie beim Brandopfer, an dessen Fleisch sie kein Anrecht erworben haben, ein Anrecht an seiner Haut erworben haben – ist es dann nicht recht, dass sie bei hochheiligen Opfern, an deren Fleisch sie ein Anrecht erworben haben, ein Anrecht an ihrer Haut erworben haben?
רבי ישמעאל אומר עור העולה אין לי אלא העולה עורות קדשי קדשים מנין ודין הוא ומה עולה שלא זכו בבשרה זכו בעורה קדשי קדשים שזכו בבשרן אינו דין שזכו בעורן
Der Altar soll den Gegenbeweis liefern: Er hat ein Anrecht am Fleisch erworben, aber kein Anrecht an der Haut! – Was für den Altar [gilt], der nicht an einem Teil [der Haut] ein Anrecht erworben hat, willst du von den Kohanim sagen, die an einem Teil ein Anrecht erworben haben? Da sie an einem Teil ein Anrecht erworben haben, haben sie ein Anrecht am Ganzen erworben.
מזבח יוכיח שזכה בבשר ולא זכה בעור מה למזבח שכן לא זכה במקצת תאמר בכהנים שזכו במקצת הואיל וזכו במקצת זכו בכוליה
Rabbi sagt: Wir brauchten es überhaupt nur für die Haut des Brandopfers allein, denn überall folgt die Haut dem Fleisch.
רבי אומר כל עצמו לא הוצרכנו אלא לעור העולה בלבד שבכל מקום העור מהלך אחר הבשר
Die zu verbrennenden Stiere und die zu verbrennenden Böcke – sie und ihre Häute werden mit ihnen [verbrannt]. Sündopfer, Schuldopfer und Friedensopfer der Gemeinde sind eine Gabe für den Kohen: Wollen sie, ziehen sie ihnen die Haut ab; wollen sie nicht, essen sie sie samt ihrer Haut. Minder heilige Opfer gehören den Eigentümern: Wollen sie, ziehen sie ihnen die Haut ab; wollen sie, essen sie sie samt ihrer Haut.
פרים הנשרפין ושעירים הנשרפין הן ועורותיהן [נשרפין] עמהן חטאת ואשם וזבחי שלמי ציבור מתנה לכהן רצו מפשיטין אותן לא רצו אוכלין אותן ע"ג עורן קדשים קלים לבעלים רצו מפשיטין אותן רצו אוכלין אותן על גב עורן
Beim Brandopfer aber heißt es: „Und er soll das Brandopfer häuten und es in seine Stücke zerlegen“ (Lev 1,6). Könnte man meinen, die Kohanim haben kein Anrecht an seiner Haut? Die Schrift sagt: „Die Haut des Brandopfers, das er dargebracht hat“ (Lev 7,8).
אבל עולה נאמר בה (ויקרא א, ו) והפשיט את העולה ונתח אותה לנתחיה יכול לא יהו הכהנים זכאין בעורה ת"ל (ויקרא ז, ח) עור העולה אשר הקריב
„Ihm soll sie gehören“ – ausgenommen den Tewul Jom (und den Mechussar Kippurim) und den Onen. Denn man könnte meinen: Erwerben sie kein Anrecht am Fleisch, das zum Essen bestimmt ist, so erwerben sie doch ein Anrecht an der Haut, die nicht zum Essen bestimmt ist. Die Schrift sagt: „Ihm soll sie gehören“ – ausgenommen den Mechussar Kippurim, den Tewul Jom und den Onen.
לו יהיה פרט לטבול יום (ומחוסר כיפורים) ואונן שיכול לא יזכו בבשר שהוא לאכילה יזכו בעור שאינו לאכילה ת"ל לו יהיה פרט למחוסר כיפורים וטבול יום ואונן
Und auch der erste Tanna könnte es doch aus dem Schluss ableiten! – Eine Sache, die aus einem Schluss vom Leichteren auf das Schwerere folgt, hat sich die Schrift trotzdem die Mühe gemacht zu schreiben.
ות"ק נמי תיפוק לי מדינא מילתא דאתיא בקל וחומר טרח וכתב לה קרא
Und Rabbi Jischmael – was macht er mit diesem „das er dargebracht hat“? Ausgenommen den Tewul Jom, den Mechussar Kippurim und den Onen.
ורבי ישמעאל האי אשר הקריב מאי עביד ליה פרט לטבול יום ומחוסר כיפורים ואונן
Er sollte es doch aus „ihm soll sie gehören“ ableiten! – Rabbi Jischmael [bleibt] bei seiner Ansicht, denn Rabbi Jochanan sagte im Namen Rabbi Jischmaels: Beim Brandopfer heißt es „ihm soll sie gehören“, und beim Schuldopfer heißt es „ihm soll es gehören“: Wie dort seine Knochen erlaubt sind, so sind auch hier seine Knochen erlaubt.
ותיפוק ליה מלו יהיה רבי ישמעאל לטעמיה דאמר רבי יוחנן משום רבי ישמעאל נאמר בעולה לו יהיה ונאמר באשם לו יהיה מה להלן עצמותיו מותרין אף כאן עצמותיו מותרין
[Die Worte sind] frei [für die Analogie]; denn wären sie nicht frei, ließe sich widerlegen: Was für das Schuldopfer [gilt], dessen Fleisch erlaubt ist [, gilt nicht für das Brandopfer]. – „Ihm soll sie gehören“ ist ein überflüssiger Vers.
מופני דאי לא מופני איכא למיפרך מה לאשם שכן בשרו מותר לו יהיה קרא יתירא הוא:
MISCHNA: Bei allen Opfern, an denen sich eine Untauglichkeit ereignete, bevor man ihnen die Haut abzog, gehören die Häute nicht den Kohanim; nachdem man ihnen die Haut abgezogen hatte, gehören die Häute den Kohanim. Rabbi Chanina, der Segan der Kohanim, sagte: Nie in meinem Leben habe ich gesehen, dass eine Haut zur Verbrennungsstätte hinausgebracht wurde.
מתני׳ כל הקדשים שאירע בהן פסול קודם להפשיטן אין עורותיהן לכהנים לאחר הפשיטן עורותיהן לכהנים אמר רבי חנינא סגן הכהנים מימי לא ראיתי עור שיוצא לבית השריפה
Rabbi Akiwa sagte: Aus seinen Worten haben wir gelernt, dass, wenn einer dem Erstgeborenen die Haut abzieht und es sich als Trefa erweist, die Kohanim seine Haut nutzen dürfen. Die Weisen aber sagen: „Wir haben nicht gesehen“ ist kein Beweis; vielmehr wurde sie zur Verbrennungsstätte hinausgebracht.
אמר רבי עקיבא מדבריו למדנו שהמפשיט את הבכור ונמצא טריפה שיאותו הכהנים בעורוו חכמים אומרים אין לא ראינו ראיה אלא יצא לבית השריפה:
GEMARA: Bei jedem [Opfer], an dessen Fleisch der Altar kein Anrecht erworben hat, haben die Kohanim kein Anrecht an seiner Haut erworben – selbst wenn man die Haut vor dem Sprengen abgezogen hat. Wer ist das? Es ist Rabbi Elasar ben Rabbi Schimon, der sagt: Das Blut bewirkt keine Sühne für die Haut für sich allein.
גמ׳ כל שלא זכה המזבח בבשרה לא זכו הכהנים בעורה ואע"ג דאפשטיה לעור קודם זריקה מני רבי אלעזר ברבי שמעון היא דאמר אין הדם מרצה על העור בפני עצמו
Sage den Schlussteil: Bei allen Opfern, an denen sich eine Untauglichkeit ereignete, bevor man ihnen die Haut abzog, gehören die Häute nicht den Kohanim; nachdem man ihnen die Haut abgezogen hatte, gehören die Häute den Kohanim. Da sind wir bei Rabbi, der sagt: Das Blut bewirkt Sühne für die Haut für sich allein. Der Anfangsteil Rabbi Elasar ben Rabbi Schimon, der Schlussteil Rabbi?
אימא סיפא כל הקדשים שאירע בהן פסול קודם הפשיטן אין עורותיהן לכהנים לאחר הפשיטן עורותיהן לכהנים אתאן לרבי דאמר הדם מרצה על העור בפני עצמו רישא רבי אלעזר ברבי שמעון סיפא רבי
Abaje sagte: Da der Schlussteil Rabbi ist, ist auch der Anfangsteil Rabbi; und Rabbi gibt zu, dass es kein Häuten vor dem Sprengen gibt.
אמר אביי מדסיפא רבי היא רישא נמי רבי היא ומודה רבי שאין הפשט קודם זריקה
Rawa sagte: Da der Anfangsteil Rabbi Elasar ben Rabbi Schimon ist, ist auch der Schlussteil Rabbi Elasar ben Rabbi Schimon. Was bedeutet „bevor man die Haut abzog“
רבא אמר מדרישא ר"א ברבי שמעון סיפא נמי ר"א בר"ש מאי קודם הפשט
Original: Zevachim 103b auf Sefaria, Version „Wikisource Talmud Bavli“ (hebräisches Wikisource), Lizenz CC BY-SA. Das Original wird inhaltlich unverändert übernommen und nur in Segmente geteilt. Die deutsche Übersetzung ist ein abgeleitetes, maschinell (Modell Claude) erstelltes Werk und steht unter der Lizenz CC BY-SA 4.0.
Original mit Vokalzeichen (Kästchen „Mit Vokalzeichen“): Vokalisierung von Sefaria, Fassung „William Davidson Edition – Vocalized Aramaic“ (Koren), Lizenz CC BY-NC 4.0, dem hiesigen Original zugeordnet.