Eine von ihnen hat Raw Papa gesagt.
חדא מינייהו רב פפא אמרה:
Schewuot 26a שבועות
Aufbau der Debatte:Baraita 1Frage 1
Automatisch anhand der einleitenden Formeln erkannt. Unterstrichene Begriffe und Namen öffnen eine Erklärung.
„Rabbi Jischmael sagt: Man ist nur für Künftiges schuldig.“ Die Rabbanan lehrten: „Böses zu tun oder Gutes zu tun“ (Lev 5,4) – ich habe nur Dinge, bei denen es um Böses- oder Gutestun geht; bei denen es nicht um Böses- oder Gutestun geht – woher? Es heißt: „Oder wenn jemand schwört, mit den Lippen auszusprechen“ (Lev 5,4).
ר' ישמעאל אומר אינו חייב אלא על העתיד לבא: ת"ר (ויקרא ה, ד) להרע או להיטיב אין לי אלא דברים שיש בהן הרעה והטבה שאין בהן הרעה והטבה מנין תלמוד לומר (ויקרא ה, ד) או נפש כי תשבע לבטא בשפתים
Ich habe nur Künftiges; Vergangenes – woher? Es heißt: „in allem, was der Mensch mit einem Schwur ausspricht“ (Lev 5,4). Worte Rabbi Akiwas. Rabbi Jischmael sagt: „Böses zu tun oder Gutes zu tun“ – Künftiges.
אין לי אלא להבא לשעבר מנין תלמוד לומר (ויקרא ה, ד) לכל אשר יבטא האדם בשבועה דברי רבי עקיבא רבי ישמעאל אומר להרע או להיטיב להבא
Rabbi Akiwa sagte zu ihm: Wenn dem so ist, habe ich nur Dinge, bei denen es um Gutes- oder Bösestun geht; Dinge, bei denen es nicht um Böses- oder Gutestun geht – woher? Er sagte zu ihm: Aus der Erweiterung der Schrift. Er sagte zu ihm: Wenn die Schrift dafür erweitert hat, hat die Schrift auch dafür erweitert.
אמר לו רבי עקיבא אם כן אין לי אלא דברים שיש בהן הטבה והרעה דברים שאין בהן הרעה והטבה מנין אמר לו מרבוי הכתוב אמר לו אם ריבה הכתוב לכך ריבה הכתוב לכך
Recht hat Rabbi Akiwa zu Rabbi Jischmael gesprochen!
שפיר קא"ל רבי עקיבא לר' ישמעאל
Rabbi Jochanan sagte: Rabbi Jischmael, der Rabbi Nechunja ben ha-Kana gedient hatte, welcher die ganze Tora nach „Allgemeines und Besonderes“ auslegte, legt ebenfalls nach Allgemeinem und Besonderem aus; Rabbi Akiwa, der Nachum aus Gam Su gedient hatte, welcher die ganze Tora nach „Erweiterung und Beschränkung“ auslegte, legt ebenfalls nach Erweiterung und Beschränkung aus.
א"ר יוחנן ר' ישמעאל ששימש את רבי נחוניא בן הקנה שהיה דורש את כל התורה כולה בכלל ופרט איהו נמי דורש בכלל ופרט רבי עקיבא ששימש את נחום איש גם זו שהיה דורש את כל התורה כולה בריבה ומיעט איהו נמי דורש ריבה ומיעט
Was ist [die Auslegung] Rabbi Akiwas, der Erweiterungen und Beschränkungen auslegt? Denn es wird gelehrt: „Oder wenn jemand schwört“ – das erweitert; „Böses zu tun oder Gutes zu tun“ – das beschränkt; „in allem, was der Mensch ausspricht“ – das erweitert wieder. [Wenn die Schrift] erweitert, beschränkt und erweitert, hat sie alles erweitert.
מאי ר' עקיבא דדריש ריבויי ומיעוטי דתניא או נפש כי תשבע ריבה להרע או להיטיב מיעט לכל אשר יבטא האדם חזר וריבה ריבה ומיעט וריבה ריבה הכל
Was hat sie erweitert? Sie hat alle Dinge erweitert. Und was hat sie beschränkt? Sie hat die gebotene Sache ausgeschlossen.
מאי ריבה ריבה כל מילי ומאי מיעט מיעט דבר מצוה
Und Rabbi Jischmael legt nach Allgemeinem und Besonderem aus: „Oder wenn jemand schwört, mit den Lippen auszusprechen“ – allgemein; „Böses zu tun oder Gutes zu tun“ – besonders; „in allem, was der Mensch ausspricht“ – wieder allgemein. [Bei] Allgemeinem, Besonderem und Allgemeinem darfst du nur nach Art des Besonderen urteilen: Wie das Besondere ausdrücklich Künftiges ist, so auch alles [nur] Künftiges.
ור' ישמעאל דריש כלל ופרט או נפש כי תשבע לבטא בשפתים כלל להרע או להיטיב פרט לכל אשר יבטא האדם חזר וכלל כלל ופרט וכלל אי אתה דן אלא כעין הפרט מה הפרט מפורש להבא אף כל להבא
Das Allgemeine bewirkt, dass sogar Dinge, bei denen es nicht um Böses- oder Gutestun geht, im Künftigen einbezogen werden; das Besondere bewirkt, dass sogar Dinge, bei denen es um Böses- oder Gutestun geht, im Vergangenen ausgeschlossen werden.
אהני כללא לאתויי אפי' דברים שאין בהן הרעה והטבה להבא אהני פרטא למעוטי אפילו דברים שיש בהן הרעה והטבה לשעבר
Ich kehre es um!
איפוך אנא
Rabbi Jizchak sagte: Ähnlich wie „Böses zu tun oder Gutes zu tun“ – einer, dessen Verbot auf „er soll sein Wort nicht entweihen“ (Num 30,3) beruht; ausgeschlossen ist dieser, dessen Verbot nicht auf „er soll sein Wort nicht entweihen“ beruht, sondern auf „ihr sollt nicht lügen“.
א"ר יצחק דומיא דלהרע או להיטיב מי שאיסורו משום (במדבר ל, ג) בל יחל דברו יצאתה זו שאין איסורו משום בל יחל דברו אלא משום בל תשקרו
Raw Jizchak bar Awin sagte: Der Vers sagt: „Oder wenn jemand schwört, mit den Lippen auszusprechen“ – einer, bei dem der Schwur dem Ausgesprochenen vorangeht, und nicht, dass das Ausgesprochene dem Schwur vorangeht; ausgeschlossen ist „ich habe gegessen“ und „ich habe nicht gegessen“, wo die Tat dem Schwur vorangeht.
רב יצחק בר אבין אמר אמר קרא או נפש כי תשבע לבטא בשפתים מי שהשבועה קודמת לביטוי ולא שהביטוי קודמת לשבועה יצא זה אכלתי ולא אכלתי שהמעשה קודם לשבועה
Die Rabbanan lehrten: „Der Mensch mit einem Schwur“ (Lev 5,4) – ausgenommen der Gezwungene; „und es war verborgen“ – ausgenommen der Vorsätzliche;
ת"ר (ויקרא ה, ד) האדם בשבועה פרט לאנוס ונעלם פרט למזיד
„vor ihm“ – dass ihm der Schwur verborgen war. Man könnte meinen: dass ihm der Gegenstand verborgen war; es heißt: „mit einem Schwur, und es war verborgen“ – für das Vergessen des Schwurs ist er schuldig, und für das Vergessen des Gegenstandes ist er nicht schuldig.
ממנו שנתעלמה ממנו שבועה יכול שנתעלמה ממנו חפץ ת"ל בשבועה ונעלם על העלם שבועה הוא חייב ואינו חייב על העלם חפץ:
Der Meister sagte: „Der Mensch mit einem Schwur“ – ausgenommen der Gezwungene. Wie ist der Fall?
אמר מר האדם בשבועה פרט לאנוס היכי דמי
Wie bei Raw Kahana und Raw Assi: Als sie vor Raw standen, sagte der eine: „Ich schwöre, dass Raw so gesagt hat“, und der andere sagte: „Ich schwöre, dass Raw so gesagt hat.“ Als sie vor Raw kamen, sagte er wie einer von ihnen. Der andere sagte zu ihm: „Und ich habe also falsch geschworen?“
כדרב כהנא ורב אסי כי הוו קיימי מקמי דרב מר אמר שבועתא דהכי אמר רב ומר אמר שבועתא דהכי אמר רב כי אתו לקמיה דרב אמר כחד מינייהו אמר ליה אידך ואנא בשיקרא אישתבעי
Er sagte zu ihm: Dein Herz hat dich gezwungen.
אמר ליה לבך אנסך
„Und es war vor ihm verborgen“ – dass ihm der Schwur verborgen war. Man könnte meinen: dass ihm der Gegenstand verborgen war; es heißt: „mit einem Schwur, und es war vor ihm verborgen“ – für das Vergessen des Schwurs ist er schuldig, und für das Vergessen des Gegenstandes ist er nicht schuldig.
ונעלם ממנו שנתעלם ממנו שבועה יכול שנתעלם ממנו חפץ תלמוד לומר בשבועה ונעלם ממנו על העלם שבועה הוא חייב ואינו חייב על העלם חפץ:
Darüber lachte man im Westen: Gut, den Schwur ohne den Gegenstand findet man, etwa wenn er sagte: „Schwur, dass ich kein Weizenbrot esse“, und er glaubt, er habe „dass ich esse“ gesagt, sodass er seinen Schwur vergessen hat, sich aber an den Gegenstand erinnert. Aber den Gegenstand ohne den Schwur – wie ist der Fall?
מחכו עלי' במערבא בשלמא שבועה משכחת לה בלא חפץ כגון דאמר שבועה שלא אוכל פת חטין וכסבור שאוכל קאמר דשבועתיה אינשי חפצא דכיר אלא חפץ בלא שבועה ה"ד
Etwa wenn er sagte: „Schwur, dass ich kein Weizenbrot esse“, und er glaubt, er habe „aus Gerste“ gesagt, sodass er sich an seinen Schwur erinnert, aber den Gegenstand vergessen hat – da er den Gegenstand vergessen hat, ist das [ja] das Vergessen des Schwurs!
כגון דאמר שבועה שלא אוכל פת חטין וכסבור של שעורים קאמר דשבועתיה דכיר ליה חפצא אינשי כיון דחפצא אינשי להו היינו העלם שבועה
Vielmehr sagte Rabbi Elasar: Dies und jenes ist eins.
אלא אמר רבי אלעזר דא ודא אחת היא
Raw Josef wandte ein: Demnach findet man den Gegenstand ohne den Schwur nicht? Man findet ihn doch: etwa wenn er sagte: „Schwur, dass ich kein Weizenbrot esse“, und er streckte seine Hand zum Korb aus, um Gerstenbrot zu nehmen, und es kam ihm Weizenbrot in die Hand, und er glaubte, es sei Gerste, und aß es – sodass er sich an seinen Schwur erinnert und nur den Gegenstand nicht erkennt!
מתקיף לה רב יוסף אלמא חפץ בלא שבועה לא משכחת לה והא משכחת לה כגון דאמר שבועה שלא אוכל פת חטין והושיט ידו לסל ליטול פת שעורין ועלתה בידו של חטין וכסבור שעורים היא ואכלה דשבועתיה דכיר ליה חפצא הוא דלא ידע ליה
Abaje sagte zu ihm: Machst du ihn denn anders als für das, was er in seiner Hand hält, für ein Opfer schuldig? [Darauf bezogen] ist es ein Vergessen des Schwurs.
אמר ליה אביי כלום מחייבת ליה קרבן אלא אמאי דתפיס בידיה העלם שבועה הוא
Eine andere Fassung: Abaje sagte zu Raw Josef: Letzten Endes ist das Opfer, das er wegen dieses Brotes bringt, jedenfalls [wegen] Vergessens des Schwurs.
לישנא אחרינא אמר ליה אביי לרב יוסף סוף סוף קרבן דקא מייתי עלה דהאי פת מיהת העלם שבועה הוא
Und Raw Josef kann dir sagen: Da er, wenn er gewusst hätte, dass es Weizen ist, sich davon ferngehalten hätte, ist es ein Vergessen des Gegenstandes.
ורב יוסף אמר לך כיון דכי ידע ליה דחטין הוא פריש מיניה העלם חפץ הוא
Rawa fragte Raw Nachman: Hatte er Vergessen in beidem, wie ist es? Er sagte ihm: Siehe, er hat das Vergessen des Schwurs, und er ist schuldig. – Im Gegenteil: Siehe, er hat das Vergessen des Gegenstandes, und er ist frei!
בעא מיניה רבא מרב נחמן העלם זה וזה בידו מהו אמר ליה הרי העלם שבועה בידו וחייב אדרבה הרי העלם חפץ בידו ופטור
Raw Aschi sagte: Wir sehen [zu]: Wenn er sich wegen des Schwurs fernhält, hat er das Vergessen des Schwurs und ist schuldig; wenn er sich wegen des Gegenstandes fernhält, hat er das Vergessen des Gegenstandes und ist frei.
אמר רב אשי חזינן אי מחמת שבועה קא פריש הרי העלם שבועה בידו וחייב אי מחמת חפץ קא פריש הרי העלם חפץ בידו ופטור
Rabina sagte zu Raw Aschi: Hält er sich denn vom Schwur anders als wegen des Gegenstandes fern? Hält er sich vom Gegenstand anders als wegen des Schwurs fern? Vielmehr: Es macht keinen Unterschied.
א"ל רבינא לרב אשי כלום פריש משבועה אלא משום חפץ כלום פריש מחפץ אלא משום שבועה אלא לא שנא
Rawa fragte Raw Nachman:
בעא מיניה רבא מרב נחמן
Original: Shevuot 26a auf Sefaria, Version „Wikisource Talmud Bavli“ (hebräisches Wikisource), Lizenz CC BY-SA. Das Original wird inhaltlich unverändert übernommen und nur in Segmente geteilt. Die deutsche Übersetzung ist ein abgeleitetes, maschinell (Modell Claude) erstelltes Werk und steht unter der Lizenz CC BY-SA 4.0.
Original mit Vokalzeichen (Kästchen „Mit Vokalzeichen“): Vokalisierung von Sefaria, Fassung „William Davidson Edition – Vocalized Aramaic“ (Koren), Lizenz CC BY-NC 4.0, dem hiesigen Original zugeordnet.