zum Essen nötigt.
מסרבין בו לאכול
Schewuot 20a שבועות
Aufbau der Debatte:Baraita 1Frage 1
Automatisch anhand der einleitenden Formeln erkannt. Unterstrichene Begriffe und Namen öffnen eine Erklärung.
Unsere Mischna, wenn man ihn nicht zum Essen nötigt; die Baraita, wenn man ihn zum Essen nötigt und er sagt: „Ich esse nicht, ich esse nicht“, denn wenn er schwört, meint er so: Schwur, dass ich nicht esse.
מתניתין בשאין מסרבין בו לאכול ברייתא במסרבין בו לאכול וקאמר לא אכילנא ולא אכילנא דכי קא משתבע הכי קאמר שבועה שלא אוכל
Raw Aschi sagte: Lehre: „Schwur, wenn ich von dir esse“. Wenn dem so ist, wozu muss man es sagen? Du könntest meinen, seine Zunge habe sich ihm verhaspelt; so lehrt er uns.
רב אשי אמר תני שבועה שאי אוכל לך אי הכי מאי למימרא מהו דתימא לישניה דאיתקילא ליה קמ"ל:
Die Rabbanan lehrten: Mivta (Aussprache) ist ein Schwur, Issar (Bindung) ist ein Schwur. Ein Verbot [ausgesprochen als] Issar: Wenn du sagst, Issar ist ein Schwur, ist er schuldig, und wenn nicht, ist er frei. – „Wenn du sagst, Issar ist ein Schwur“? Du hast doch [eben] gesagt: Issar ist ein Schwur!
ת"ר מבטא שבועה איסר שבועה איסור איסר אם אתה אומר איסר שבועה חייב ואם לאו פטור אם אתה אומר איסר שבועה והא אמרת איסר שבועה הוא
Abaje sagte: So meint er: Mivta ist ein Schwur; Issar [heißt:] Er knüpft [es] an einen Schwur an. Ein Verbot [ausgesprochen als] Issar: Wenn du sagst, wer an einen Schwur anknüpft, gleicht einem, der den Schwur mit seinem Mund ausspricht, ist er schuldig, und wenn nicht, ist er frei.
אמר אביי ה"ק מבטא שבועה איסר מיתפיס בשבועה איסור איסר אם אתה אומר מיתפיס בשבועה כמוציא שבועה מפיו דמי חייב ואם לאו פטור
Und woher [weiß man], dass Mivta ein Schwur ist? Denn es steht geschrieben: „Oder wenn jemand schwört, mit den Lippen auszusprechen“ (Lev 5,4). Issar ebenfalls, denn es steht geschrieben: „Jedes Gelübde und jeden Schwur der Bindung“ (Num 30,14).
וממאי דמבטא שבועה דכתיב (ויקרא ה, ד) או נפש כי תשבע לבטא בשפתים איסר נמי דכתיב (במדבר ל, יד) כל נדר וכל שבועת איסר
Vielmehr: Woher [weiß man], dass Issar ein Anknüpfen an einen Schwur ist? Denn es steht geschrieben: „oder sich eine Bindung auferlegt hat mit einem Schwur“ (Num 30,11).
אלא ממאי דאיסר מיתפס בשבועה הוא דכתיב (במדבר ל, יא) או אסרה אסר על נפשה בשבועה
Bei Mivta steht doch auch geschrieben: „in allem, was der Mensch mit einem Schwur ausspricht“ (Lev 5,4)!
מבטא נמי הכתיב (ויקרא ה, ד) לכל אשר יבטא האדם בשבועה
Vielmehr sagte Abaje: Dass Mivta ein Schwur ist, [ergibt sich] von hier: „Und wenn sie einem Mann gehört und ihre Gelübde auf ihr liegen oder der Ausspruch ihrer Lippen, mit dem sie sich gebunden hat“ (Num 30,7). Schwur wird hier aber nicht gesagt; womit hat sie sich gebunden? Mit einem Mivta.
אלא אמר אביי מבטא שבועה מהכא (במדבר ל, ז) ואם היו תהיה לאיש ונדריה עליה או מבטא שפתיה אשר אסרה על נפשה ואילו שבועה לא קאמר במאי אסרה עצמה במבטא
Rawa sagte: Tatsächlich sage ich dir: Wer an einen Schwur anknüpft, gleicht nicht einem, der den Schwur mit seinem Mund ausspricht; und so meint er: Mivta ist ein Schwur, und auch Issar – ein Schwur hat es verboten; denn Issar hat die Schrift zwischen Gelübde und Schwur gestellt: Hat er es in der Sprache des Gelübdes ausgesprochen, ist es ein Gelübde, in der Sprache des Schwurs, ein Schwur.
רבא אמר לעולם אימא לך מיתפיס בשבועה לאו כמוציא שבועה מפיו דמי והכי קאמר מבטא שבועה איסר נמי שבועה אסריה דאיסר הטילו הכתוב בין נדר לשבועה הוציאו בלשון נדר נדר בלשון שבועה שבועה
Wo hat sie es dazwischengestellt? „Und wenn sie im Haus ihres Mannes gelobt hat oder sich eine Bindung auferlegt hat mit einem Schwur“ usw. (Num 30,11).
היכן הטילו (במדבר ל, יא) ואם בית אישה נדרה או אסרה אסר על נפשה בשבועה וגו'
Und sie folgen ihrer Ansicht, denn es wurde gesagt: Wer an einen Schwur anknüpft – Abaje sagte: Er gleicht einem, der den Schwur mit seinem Mund ausspricht; und Rawa sagte: Er gleicht nicht einem, der den Schwur mit seinem Mund ausspricht.
ואזדו לטעמייהו דאיתמר מתפיס בשבועה אביי אמר כמוציא שבועה מפיו דמי ורבא אמר לאו כמוציא שבועה מפיו דמי
Man wandte ein: Welches ist das in der Tora genannte Issar? Wer sagt: „Es obliege mir, dass ich kein Fleisch esse und keinen Wein trinke, wie am Tag, an dem mein Vater starb, wie am Tag, an dem jemand starb, wie am Tag, an dem Gedalja ben Achikam getötet wurde, wie am Tag, an dem ich Jerusalem in seiner Zerstörung sah“ – es ist verboten. Und Schmuel sagte: Und zwar, wenn er von jenem Tag an [schon] gelobt hatte.
מיתיבי איזה איסר האמור בתורה האומר הרי עלי שלא אוכל בשר ושלא אשתה יין כיום שמת בו אביו כיום שמת בו פלוני כיום שנהרג בו גדליה בן אחיקם כיום שראה ירושלים בחורבנה אסור ואמר שמואל והוא שנדור ובא מאותו היום
Gut nach Abaje: Da [das Anknüpfen] an ein Gelübde ein Gelübde ist, ist [das Anknüpfen] an einen Schwur ein Schwur.
בשלמא לאביי מדמתפיס בנדר נדר מתפיס בשבועה שבועה
Original: Shevuot 20a auf Sefaria, Version „Wikisource Talmud Bavli“ (hebräisches Wikisource), Lizenz CC BY-SA. Das Original wird inhaltlich unverändert übernommen und nur in Segmente geteilt. Die deutsche Übersetzung ist ein abgeleitetes, maschinell (Modell Claude) erstelltes Werk und steht unter der Lizenz CC BY-SA 4.0.
Original mit Vokalzeichen (Kästchen „Mit Vokalzeichen“): Vokalisierung von Sefaria, Fassung „William Davidson Edition – Vocalized Aramaic“ (Koren), Lizenz CC BY-NC 4.0, dem hiesigen Original zugeordnet.