und er war stark genug, um auf dem Herzen zu töten, und er traf auf die Hüften, und er war nicht stark genug, um auf den Hüften zu töten, und er starb – ist er frei.
והיה בה כדי להמית על לבו והלכה לה על מתניו ולא היה בה כדי להמית על מתניו ומת פטור
Sanhedrin 79a סנהדרין
Aufbau der Debatte:Frage 1
Automatisch anhand der einleitenden Formeln erkannt. Unterstrichene Begriffe und Namen öffnen eine Erklärung.
Wollte er den Großen schlagen, und [der Schlag] war nicht stark genug, um den Großen zu töten, und er traf den Kleinen, und er war stark genug, um den Kleinen zu töten, und er starb – ist er frei. Wollte er den Kleinen schlagen, und er war stark genug, um den Kleinen zu töten, und er traf den Großen, und er war nicht stark genug, um den Großen zu töten, und er starb – ist er frei.
נתכוון להכות את הגדול ולא היה בה כדי להמית הגדול והלכה לה על הקטן והיה בה כדי להמית את הקטן ומת פטור נתכוון להכות את הקטן והיה בה כדי להמית את הקטן והלכה לה על הגדול ולא היה בה כדי להמית את הגדול ומת פטור
Wollte er aber auf die Hüften schlagen, und er war stark genug, um auf den Hüften zu töten, und er traf aufs Herz, und er starb – ist er schuldig. Wollte er den Großen schlagen, und er war stark genug, um den Großen zu töten, und er traf den Kleinen, und er starb – ist er schuldig. Rabbi Schimon sagt: Selbst wenn er diesen töten wollte und jenen tötete, ist er frei.
אבל נתכוון להכות על מתניו והיה בה כדי להמית על מתניו והלכה לה על לבו ומת חייב נתכוון להכות את הגדול והיה בה כדי להמית את הגדול והלכה לה על הקטן ומת חייב ר' שמעון אומר אפילו נתכוון להרוג את זה והרג את זה פטור:
GEMARA: Rabbi Schimon – worauf [bezieht er sich]? Wollte man sagen, auf den Schlusssatz – [dann] hätte es heißen müssen: „Rabbi Schimon spricht frei“!
גמ׳ ר"ש אהייא אילימא אסיפא ר"ש פוטר מיבעי ליה
Vielmehr auf den Anfangssatz: Wollte er ein Tier töten und tötete einen Menschen, einen Götzendiener und tötete einen Israeliten, eine Fehlgeburt und tötete ein lebensfähiges Kind – ist er frei; daraus folgt: Wollte er diesen töten und tötete jenen, ist er schuldig. Rabbi Schimon sagt: Selbst wenn er diesen töten wollte und jenen tötete, ist er frei.
אלא ארישא נתכוון להרוג את הבהמה והרג את האדם לעובד כוכבים והרג את ישראל לנפלים והרג את בן קיימא פטור הא נתכוון להרוג את זה והרג את זה חייב ר"ש אומר אפילו נתכוין להרוג את זה והרג את זה פטור
Selbstverständlich [ist dies]: Ruben und Simeon standen da, und er sagte: Ich ziele auf Ruben, auf Simeon ziele ich nicht – das ist ihr Streitpunkt. Sagte er: auf einen von ihnen – was dann? Oder auch: Er meinte, es sei Ruben, und es stellte sich heraus, dass es Simeon war – was dann? Komm, höre, denn es wurde gelehrt: Rabbi Schimon sagt: Erst wenn er sagt: Auf diesen Bestimmten ziele ich.
פשיטא קאי ראובן ושמעון ואמר אנא לראובן קא מיכוונא לשמעון לא קא מיכוונא היינו פלוגתייהו אמר לחד מינייהו מאי א"נ כסבור ראובן ונמצא שמעון מאי תא שמע דתניא ר"ש אומר עד שיאמר לפלוני אני מתכוון
Was ist der Grund Rabbi Schimons? Der Vers sagt: „Und er lauert ihm auf und erhebt sich gegen ihn“ (Dtn 19,11) – erst wenn er auf ihn zielt. Und die Rabbanan? In der Schule Rabbi Jannais sagte man: Ausgenommen ist, wer einen Stein in eine Menge wirft.
מאי טעמא דר"ש אמר קרא (דברים יט, יא) וארב לו וקם עליו עד שיתכוון לו ורבנן אמרי דבי רבי ינאי פרט לזורק אבן לגו
Wie ist der Fall? Wollte man sagen, dass neun Kutäer da sind und ein Israelit unter ihnen – das folgt doch schon daraus, dass die Mehrheit Kutäer sind! Und ebenso bei halb und halb: Bei Zweifel um Leben [entscheidet man] erleichternd.
היכי דמי אילימא דאיכא תשעה כותים ואחד ישראל ביניהן תיפוק ליה דרובא כותים נינהו אי נמי פלגא ופלגא ספק נפשות להקל
Es ist nur nötig, wo neun Israeliten da sind und ein Kutäer unter ihnen; denn dann ist der Kutäer feststehend, und alles Feststehende gilt wie halb und halb.
לא צריכא דאיכא תשעה ישראל וכותי אחד ביניהן דהוה ליה כותי קבוע וכל קבוע כמחצה על מחצה דמי
Gut nach den Rabbanan, die sagen: Wollte er diesen töten und tötete jenen, ist er schuldig – denn es steht geschrieben: „Und wenn Männer sich raufen und eine schwangere Frau stoßen“ (Ex 21,22), und Rabbi Elasar sagte: Von einem Streit, der auf Tötung zielt, spricht die Schrift, denn es steht geschrieben: „Wenn aber ein Unglück geschieht, so sollst du geben Leben für Leben“ (Ex 21,23).
בשלמא לרבנן דאמרי נתכוון להרוג את זה והרג את זה חייב דכתיב (שמות כא, כב) וכי ינצו אנשים ונגפו אשה הרה ואמר רבי אלעזר במצות שבמיתה הכתוב מדבר דכתיב (שמות כא, כג) אם אסון יהיה ונתתה נפש תחת נפש
Aber nach Rabbi Schimon – was macht er mit diesem „so sollst du geben Leben für Leben“? Geld, und zwar gemäß Rabbi, wie gelehrt wurde: Rabbi sagt: „So sollst du geben Leben für Leben“ – Geld. Du sagst Geld, oder ist es vielleicht wirklich Leben? Es heißt „geben“ unten, und es heißt
אלא לר"ש האי ונתתה נפש תחת נפש מאי עביד ליה ממון וכדרבי דתניא רבי אומר ונתתה נפש תחת נפש ממון אתה אומר ממון או אינו אלא נפש ממש נאמרה נתינה למטה ונאמרה
Original: Sanhedrin 79a auf Sefaria, Version „Wikisource Talmud Bavli“ (hebräisches Wikisource), Lizenz CC BY-SA. Das Original wird inhaltlich unverändert übernommen und nur in Segmente geteilt. Die deutsche Übersetzung ist ein abgeleitetes, maschinell (Modell Claude) erstelltes Werk und steht unter der Lizenz CC BY-SA 4.0.
Original mit Vokalzeichen (Kästchen „Mit Vokalzeichen“): Vokalisierung von Sefaria, Fassung „William Davidson Edition – Vocalized Aramaic“ (Koren), Lizenz CC BY-NC 4.0, dem hiesigen Original zugeordnet.