Aufbau der Debatte:Frage 2Einwand 1Beweis 3Automatisch anhand der einleitenden Formeln erkannt. Unterstrichene Begriffe und Namen öffnen eine Erklärung.
Was ist der Grund des Rabbi Jose bar Jehuda? Die Schrift sagt: „Ein einzelner Zeuge soll nicht gegen eine Person aussagen, dass sie sterbe“ (Num 35,30) – zum Tod sagt er nicht aus, aber zum Freispruch sagt er aus. Und die Rabbanan? Resch Lakisch sagte: Weil es so aussieht, als wäre er an seinem Zeugnis selbst beteiligt.
מאי טעמא דר' יוסי בר יהודה דאמר קרא (במדבר לה, ל) עד אחד לא יענה בנפש למות למות הוא דאינו עונה אבל לזכות עונה ורבנן אמר ריש לקיש משום דמיחזי כנוגע בעדותו
Und die Rabbanan – dieses „dass sie sterbe“, was legen sie daraus aus? Sie beziehen es auf einen der Schüler. Wie gelehrt wird: Sagte einer der Zeugen: Ich habe etwas zu seiner Entlastung vorzubringen – woher, dass man nicht auf ihn hört? Die Schrift sagt: „Ein einzelner Zeuge soll nicht aussagen“ (Num 35,30). Woher [ist für] einen der Schüler, der sagte: Ich habe etwas zu seiner Belastung vorzubringen, [zu lernen,] dass man nicht auf ihn hört? Die Schrift sagt: „Einer soll nicht gegen eine Person aussagen, dass sie sterbe“ (Num 35,30).
ורבנן האי למות מאי דרשי ביה מוקמי ליה באחד מן התלמידים כדתניא אמר אחד מן העדים יש לי ללמד עליו זכות מניין שאין שומעין לו ת"ל עד אחד לא יענה מניין לאחד מן התלמידים שאמר יש לי ללמד עליו חובה מניין שאין שומעין לו ת"ל אחד לא יענה בנפש למות:
Bei Kapitalprozessen [kann] wer entlastend argumentiert usw.: Raw sagte: Das lehrten sie nur zur Zeit der Verhandlung; aber zur Zeit des Urteilsabschlusses kann, wer entlastend argumentiert hat, zurücktreten und belastend argumentieren.
דיני נפשות המלמד כו': אמר רב לא שנו אלא בשעת משא ומתן אבל בשעת גמר דין מלמד זכות חוזר ומלמד חובה
Man wandte ein: Am nächsten Tag kommen sie früh am Morgen. Wer freispricht, sagt: Ich bin der, der freisprach, und ich spreche frei, bei meinem Standpunkt [bleibend]; wer verurteilt, sagt: Ich bin der, der verurteilte, und ich verurteile, bei meinem Standpunkt [bleibend]. Wer belastend argumentiert hat, kann entlastend argumentieren; aber wer entlastend argumentiert hat, kann nicht zurücktreten und belastend argumentieren.
מיתיבי למחרת משכימין ובאין המזכה אומר אני המזכה ומזכה אני במקומי המחייב אומר אני המחייב ומחייב אני במקומי המלמד חובה מלמד זכות אבל המלמד זכות אינו יכול לחזור וללמד חובה
Aber der nächste Tag ist doch [die Zeit] des Urteilsabschlusses! – Und nach deiner Ansicht: Gibt es denn am nächsten Tag keine Verhandlung? Wenn er es lehrt, [meint er] zur Zeit der Verhandlung.
והא למחרת גמר דין הוא וליטעמיך למחרת משא ומתן מי ליכא כי קתני בשעת משא ומתן
Komm und höre: Sie verhandeln miteinander, bis einer der Verurteilenden den Worten der Freisprechenden zustimmt. Und wenn dem so wäre, sollte er auch das Umgekehrte lehren! – Der Tanna ist auf Freispruch bedacht, auf Verurteilung ist er nicht bedacht.
ת"ש דנין אלו כנגד אלו עד שיראה אחד מן המחייבין דברי המזכין ואם איתא ליתני נמי איפכא תנא אזכות קא מהדר אחובה לא קא מהדר
Komm und höre: Denn Rabbi Jose bar Chanina sagte: Einer der Schüler, der freisprach und starb – man betrachtet ihn, als lebte er und stünde bei seinem Standpunkt. Weshalb denn? Man sollte doch sagen: Wäre er am Leben, wäre er vielleicht zurückgetreten! – Jetzt jedenfalls ist er nicht zurückgetreten.
ת"ש דאמר ר' יוסי בר חנינא אחד מן התלמידים שזיכה ומת רואין אותו כאילו חי ועומד במקומו ואמאי נימא אילו הוה קיים הדר ביה השתא מיהא לא הדר ביה
Aber man ließ doch von dort ausrichten: Nach den Worten des Rabbi Jose bar Chanina[gilt er als] ausgeschieden aus der Gesamtheit unseres Lehrers? – Ja, „ausgeschieden“ wurde gesagt.
והא שלחו מתם לדברי ר' יוסי בר חנינא מוצא מכלל רבינו אין מוצא איתמר
Komm und höre: Zwei Gerichtsschreiber stehen vor ihnen, einer zur Rechten und einer zur Linken, und schreiben die Worte der Freisprechenden und die Worte der Verurteilenden auf.
תא שמע שני סופרי הדיינין עומדין לפניהן אחד מן הימין ואחד מן השמאל וכותבין דברי המזכין ודברי המחייבין
Gut die Worte der Verurteilenden – [damit, wenn sie] am nächsten Tag einen anderen Grund sehen und das Urteil über Nacht aufschieben wollen [, man es nachprüfen kann]. Aber die Worte der Freisprechenden – was ist der Grund? Doch wohl, weil wir sie, wenn sie einen anderen Grund zur Verurteilung sehen, nicht beachten!
בשלמא דברי המחייבין למחר חזו טעמא אחרינא ובעו למעבד הלנת דין אלא דברי המזכין מאי טעמא לאו משום דאי חזו טעמא אחרינא לחובה לא משגחינן בהו
Nein – damit nicht zwei einen [einzigen] Grund aus zwei Schriftversen vorbringen. Wie Rabbi AssiRabbi Jochanan fragte: Wenn zwei einen Grund aus zwei Schriftversen vorbringen, wie ist es? Er sagte zu ihm: Man zählt sie nur als einen.
לא כדי שלא יאמרו שנים טעם אחד משני מקראות כדבעא מיניה רבי אסי מרבי יוחנן אמרו שנים טעם אחד משני מקראות מהו אמר ליה אין מונין להן אלא אחד
Woher diese Dinge? Abaje sagte: Denn die Schrift sagt: „Eines hat Gott geredet, zweierlei habe ich gehört: dass die Macht bei Gott ist“ (Ps 62,12) – ein Schriftvers ergibt mehrere Gründe, aber ein Grund ergibt sich nicht aus mehreren Schriftversen. In der Schule Rabbi Jischmaels wurde gelehrt: „Und wie ein Hammer, der den Felsen zersprengt“ (Jer 23,29) – wie dieser Hammer sich in viele Funken teilt, so ergibt auch ein Schriftvers mehrere Gründe.
מנהני מילי אמר אביי דאמר קרא (תהלים סב, יב) אחת דבר אלהים שתים זו שמעתי כי עז לאלהים מקרא אחד יוצא לכמה טעמים ואין טעם אחד יוצא מכמה מקראות דבי ר' ישמעאל תנא (ירמיהו כג, כט) וכפטיש יפוצץ סלע מה פטיש זה מתחלק לכמה ניצוצות אף מקרא אחד יוצא לכמה טעמים
Rabbi Jehoschua sagt: Alles, was für die Feueropfer geeignet ist, steigt, wenn es hinaufgekommen ist, nicht wieder herab, denn es heißt: „Das ist das Brandopfer auf seiner Feuerstelle“ (Lev 6,2) – wie das Brandopfer, das für die Feueropfer geeignet ist, nicht wieder herabsteigt, wenn es hinaufgekommen ist, so steigt auch alles, was für die Feueropfer geeignet ist, nicht wieder herab, wenn es hinaufgekommen ist.
רבי יהושע אומר כל הראוי לאשים אם עלה לא ירד שנאמר (ויקרא ו, ב) העולה על מוקדה מה עולה שהיא ראויה לאשים אם עלתה לא תרד אף כל שהוא ראוי לאשים אם עלה לא ירד
Rabban Gamliel sagt: Alles, was für den Altar geeignet ist, steigt, wenn es hinaufgekommen ist, nicht wieder herab, denn es heißt: „Das ist das Brandopfer auf seiner Feuerstelle auf dem Altar“ (Lev 6,2) – wie das Brandopfer, das für den Altar geeignet ist, nicht wieder herabsteigt, wenn es hinaufgekommen ist, so steigt auch alles, was für den Altar geeignet ist, nicht wieder herab, wenn es hinaufgekommen ist.
רבן גמליאל אומר כל הראוי למזבח אם עלה לא ירד שנאמר היא העולה על מוקדה על המזבח מה עולה שהיא ראויה לגבי מזבח אם עלתה לא תרד אף כל שהוא ראוי למזבח אם עלה לא ירד
Aber dort streiten sie doch! Denn im Schlusssatz wird gelehrt: Zwischen den Worten Rabban Gamliels und den Worten Rabbi Jehoschuas ist [ein Unterschied] nur beim Blut und bei den Trankopfern: Rabban Gamliel sagt, sie steigen nicht herab, und Rabbi Jehoschua sagt, sie steigen herab.
והא התם מיפלג פליגי דקתני סיפא אין בין דברי רבן גמליאל לדברי ר' יהושע אלא הדם והנסכים שר"ג אומר לא ירדו ור' יהושע אומר ירדו
Vielmehr sagte Raw Papa: Wie gelehrt wird: Rabbi Jose ha-Gelili sagt: Da gesagt ist:
אלא אמר רב פפא כדתניא ר' יוסי הגלילי אומר מתוך שנאמר
Original: Sanhedrin 34a auf Sefaria, Version „Wikisource Talmud Bavli“ (hebräisches Wikisource), Lizenz CC BY-SA. Das Original wird inhaltlich unverändert übernommen und nur in Segmente geteilt. Die deutsche Übersetzung ist ein abgeleitetes, maschinell (Modell Claude) erstelltes Werk und steht unter der Lizenz CC BY-SA 4.0.
Original mit Vokalzeichen (Kästchen „Mit Vokalzeichen“): Vokalisierung von Sefaria, Fassung „William Davidson Edition – Vocalized Aramaic“ (Koren), Lizenz CC BY-NC 4.0, dem hiesigen Original zugeordnet.