nicht aber eine Beschneidung außerhalb ihrer Zeit, die [nur] aus einem Schluss vom Leichteren auf das Schwerere folgt.
ולא מילה שלא בזמנה הבאה מק"ו
Pessachim 84a פסחים
Aufbau der Debatte:Mischna 2Baraita 1Frage 1
Automatisch anhand der einleitenden Formeln erkannt. Unterstrichene Begriffe und Namen öffnen eine Erklärung.
Raw Aschi sagte: „Ruhetag“ (Lev 23,39) – [die Ruhe] des Feiertags ist ein Gebot, und ein Gebot verdrängt nicht Verbot und Gebot [zugleich].
רב אשי אמר (ויקרא כג, ג) שבתון די"ט עשה הוא ואין עשה דוחה לא תעשה ועשה:
MISCHNA: Alles, was beim großen Ochsen gegessen wird, darf beim zarten Böckchen gegessen werden, und [ebenso] die Flügelspitzen und die Knorpel.
מתני׳ כל הנאכל בשור הגדול יאכל בגדי הרך וראשי כנפים והסחוסים:
GEMARA: Rabba wies auf einen Widerspruch hin: Wir haben gelernt: Alles, was beim großen Ochsen gegessen wird, darf beim zarten Böckchen gegessen werden – was aber [dort] nicht gegessen wird, nicht. Sieh den Schlussteil: die Flügelspitzen und die Knorpel – diese werden doch beim großen Ochsen nicht gegessen!
גמ׳ רבה רמי תנן כל הנאכל בשור הגדול יאכל בגדי הרך ושאינו נאכל לא אימא סיפא ראשי כנפים והסחוסים והא הני לא מתאכלי בשור הגדול
Vielmehr ist es ein Streit von Tannaim, und so lehrt sie: Alles, was beim großen Ochsen gegessen wird, darf beim zarten Böckchen gegessen werden, was aber nicht gegessen wird, nicht; und manche sagen: auch die Flügelspitzen und die Knorpel.
אלא תנאי היא והכי קתני כל הנאכל בשור הגדול יאכל בגדי הרך ושאינו נאכל לא וי"א אף ראשי כנפים והסחוסים
Rawa sagte: Er lehrt [ergänzend] „was sind sie“, und so lehrt er: Alles, was beim großen Ochsen gekocht gegessen wird, darf beim zarten Böckchen gebraten gegessen werden. Und was sind sie? Die Flügelspitzen und die Knorpel.
רבא אמר מה הן קתני והכי קתני כל הנאכל בשור הגדול בשלקא יאכל בגדי הרך בצלי ומה הן ראשי כנפים והסחוסי'
Es wurde gemäß Rawa gelehrt: Alles, was beim großen Ochsen gekocht gegessen wird, darf beim zarten Böckchen gebraten gegessen werden. Und was sind sie? Die Flügelspitzen und die Knorpel; und zarte Sehnen werden wie Fleisch beurteilt.
תניא כוותיה דרבא כל הנאכל בשור הגדול בשלקא יאכל בגדי הרך בצלי ומה הן ראשי כנפים והסחוסים וגידין הרכין נידונין כבשר
Es wurde gesagt: Sehnen, die später hart werden – Rabbi Jochanan sagte: Man kann sich auf sie beim Pessachopfer anmelden; Resch Lakisch sagte: Man kann sich auf sie beim Pessachopfer nicht anmelden. Rabbi Jochanan sagte, man kann sich auf sie anmelden – wir richten uns nach dem jetzigen Zustand; Resch Lakisch sagte, man kann sich auf sie nicht anmelden – wir richten uns nach dem Ende.
איתמר גידין שסופן להקשות רבי יוחנן אמר נמנין עליהן בפסח ריש לקיש אמר אין נמנין עליהן בפסח ר' יוחנן אמר נמנין עליהן בתר השתא אזלינן ריש לקיש אמר אין נמנין עליהן בתר בסוף אזלינן
Resch Lakisch wandte gegen Rabbi Jochanan ein: Alles, was beim großen Ochsen gegessen wird, darf beim zarten Böckchen gegessen werden. Und was sind sie? Die Flügelspitzen und die Knorpel. Diese ja, Sehnen aber, die später hart werden, nicht! Er sagte zu ihm: Er lehrt diese, und dasselbe gilt für jene. Was ist der Grund bei diesen? Weil sie beim großen Ochsen gekocht gegessen werden; jene werden ebenfalls beim großen Ochsen gekocht gegessen.
איתיביה ריש לקיש לר' יוחנן כל הנאכל בשור הגדול יאכל בגדי הרך ומה הן ראשי כנפים והסחוסים הני אין אבל גידין שסופן להקשות לא א"ל תנא הני וה"ה להנך הני מ"ט דהא מתאכלי בשור הגדול בשלקא הנך נמי מתאכלי בשור הגדול בשלקא
Rabbi Jirmeja sagte zu Rabbi Awin: Wenn du zu Rabbi Abbahu gehst, weise ihn auf diesen Widerspruch hin: Hat denn Rabbi Jochanan gesagt, dass man sich auf Sehnen, die später hart werden, beim Pessachopfer anmelden kann, wir uns also nach dem jetzigen Zustand richten? Resch Lakisch hat doch Rabbi Jochanan gefragt: Wie ist es mit der Kopfhaut eines zarten Kalbes, wird sie [wie Fleisch] unrein? Und er sagte ihm: Sie wird nicht unrein. Also richten wir uns nach dem Ende!
א"ל ר' ירמיה לרבי אבין כי אזלת לקמיה דר' אבהו רמי ליה מי אמר רבי יוחנן גידין שסופן להקשו' נמנין עליהן בפסח אלמא בתר השתא אזלינן והא בעא מיניה ריש לקיש מרבי יוחנן עור הראש של עגל הרך מהו שיטמא ואמר לו אין מטמא אלמא בתר בסוף אזלינן
Er sagte zu ihm: Wer dir das als Widerspruch vorgelegt hat, hat nicht auf sein Mehl geachtet: Rabbi Jochanan ist doch zur Ansicht von Resch Lakisch zurückgekehrt und hat zu ihm gesagt: Kränke mich nicht, denn ich lehre diese [Lehre] als Meinung eines Einzelnen.
א"ל דרמא לך הא לא חש לקמחיה הא הדר ביה רבי יוחנן לגבי דריש לקיש וא"ל אל תקניטני שבלשון יחיד אני שונה אותה:
MISCHNA: Wer am reinen Pessachopfer einen Knochen zerbricht, erhält vierzig [Hiebe]; wer aber vom reinen übrig lässt oder am unreinen [einen Knochen] zerbricht, erhält nicht die vierzig.
מתני׳ השובר את העצם בפסח הטהור הרי זה לוקה ארבעים אבל המותיר בטהור והשובר בטמא אינו לוקה את הארבעים:
GEMARA: Recht ist es beim Übriglassen vom reinen, denn es wurde gelehrt: „Ihr sollt nichts davon bis zum Morgen übrig lassen, und was davon bis zum Morgen übrig bleibt usw.“ (Ex 12,10) – die Schrift kommt, um ein Gebot nach dem Verbot zu setzen, um zu sagen, dass man dafür keine Hiebe erhält – Worte des Rabbi Jehuda.
גמ׳ בשלמא מותיר בטהור דתניא (שמות יב, י) לא תותירו ממנו עד בקר והנותר ממנו עד בקר וגו' בא הכתוב ליתן עשה אחר לא תעשה לומר שאין לוקה דברי רבי יהודה
Rabbi Jakob sagt: Nicht aus diesem Grund, sondern weil es ein Verbot ist, bei dem keine Handlung geschieht, und dafür erhält man keine Hiebe. Aber das Zerbrechen am unreinen – woher haben wir das? Denn der Vers sagt: „Und keinen Knochen sollt ihr an ihm zerbrechen“ (Ex 12,46) – „an ihm“: am tauglichen und nicht am untauglichen.
רבי יעקב אומר לא מן השם הוא זה אלא משום דהוה ליה לאו שאין בו מעשה ואין לוקין עליו אלא שובר בטמא מנלן דאמר קרא (שמות יב, מו) ועצם לא תשברו בו בו בכשר ולא בפסול
Unsere Meister lehrten: „Und keinen Knochen sollt ihr an ihm zerbrechen“ – „an ihm“: am tauglichen und nicht am untauglichen. Rabbi sagt: „In einem Haus soll es gegessen werden … und keinen Knochen sollt ihr an ihm zerbrechen“ (Ex 12,46) – bei allem, was zum Essen geeignet ist, gilt [das Verbot des] Knochenzerbrechens, und bei dem, was nicht zum Essen geeignet ist, gilt [das Verbot des] Knochenzerbrechens nicht.
ת"ר ועצם לא תשברו בו בו בכשר ולא בפסול ר' אומר (שמות יב, מו) בבית אחד יאכל ועצם לא תשברו בו כל הראוי לאכילה יש בו משום שבירת עצם ושאין ראוי לאכילה אין בו משום שבירת עצם
Was ist der Unterschied zwischen ihnen? Rabbi Jirmeja sagte: Ein Pessachopfer, das in Unreinheit dargebracht wird, ist der Unterschied zwischen ihnen. Nach dem, der „tauglich“ sagt,
מאי בינייהו א"ר ירמיה פסח הבא בטומאה איכא בינייהו למ"ד כשר
Original: Pesachim 84a auf Sefaria, Version „Wikisource Talmud Bavli“ (hebräisches Wikisource), Lizenz CC BY-SA. Das Original wird inhaltlich unverändert übernommen und nur in Segmente geteilt. Die deutsche Übersetzung ist ein abgeleitetes, maschinell (Modell Claude) erstelltes Werk und steht unter der Lizenz CC BY-SA 4.0.
Original mit Vokalzeichen (Kästchen „Mit Vokalzeichen“): Vokalisierung von Sefaria, Fassung „William Davidson Edition – Vocalized Aramaic“ (Koren), Lizenz CC BY-NC 4.0, dem hiesigen Original zugeordnet.