zur Zeit der Freude, und das ist nicht gegeben. Nicht die des Festopfers, denn es ist eine Sache der Pflicht, und alles, was Pflicht ist, kommt nur aus Nichtgeheiligtem.
בשעת שמחה וליכא משום חגיגה הוי דבר שבחובה וכל דבר שבחובה אינו בא אלא מן החולין
Wollen wir sagen, das stützt ihn: „‚Und du sollst nur fröhlich sein‘ (Dtn 16,15) – um die Nacht des letzten Feiertags in die Freude einzuschließen. Du sagst: die Nacht des letzten Feiertags; oder ist es vielleicht nur die Nacht des ersten Feiertags? Die Schrift sagt: ‚nur‘ (fröhlich) – es unterscheidet.“
לימא מסייע ליה (דברים טז, טו) והיית אך שמח לרבות לילי י"ט האחרון לשמחה אתה אומר לילי י"ט האחרון או אינו אלא לילי יום טוב הראשון תלמוד לומר אך (שמח) חלק
Nein, wie [dort] als Grund gelehrt wird: Was siehst du [für einen Grund], die Nacht des letzten Feiertags einzuschließen und die Nacht des ersten Feiertags auszuschließen? Ich schließe die Nacht des letzten Feiertags ein, weil ihr Freude vorausgeht, und ich schließe die Nacht des ersten Feiertags aus, weil ihr keine Freude vorausgeht.
לא כדתני טעמא מה ראית לרבות לילי יום טוב האחרון ולהוציא לילי יום טוב ראשון מרבה אני לילי יום טוב האחרון שיש שמחה לפניו ומוציא אני לילי יום טוב ראשון שאין שמחה לפניו
Raw Josef wandte ein: „Mit dem Festopfer des Vierzehnten erfüllt man [die Pflicht] der Freude, aber nicht [die Pflicht] des Festopfers.“ Warum? Wir verlangen doch ein Schlachten zur Zeit der Freude, und das ist nicht gegeben! Raw Idi bar Abin sagte: [Wenn] er es zurückgehalten und [erst am Fest] geschlachtet hat.
מתיב רב יוסף חגיגת ארבעה עשר יוצא בה משום שמחה ואין יוצא בה משום חגיגה אמאי הא בעינן זביחה בשעת שמחה וליכא אמר רב אידי בר אבין שעיכב ושחטה
Raw Aschi sagte: So ist es auch einleuchtend; denn wenn du nicht so sagst – wer lehrt diese Baraita? Ben Tema. Ben Tema erklärt es doch durch das Übernachten für untauglich! Daraus ist es zu entnehmen.
אמר רב אשי הכי נמי מסתברא דאי לא תימא הכי הא מתניתא מאן קתני לה בן תימא בן תימא הא פסלה לה בלינה ש"מ
Rawa wandte ein: „Das Hallel und die Freude [gibt es an] acht [Tagen].“ Wenn du sagst, wir verlangen ein Schlachten zur Zeit der Freude, so findest du doch oftmals nur sieben, etwa wenn der erste Feiertag auf einen Schabbat fällt! Raw Huna, der Sohn Raw Jehudas, sagte: Man erfreut ihn mit den Ziegenböcken der Feste.
מתיב רבא ההלל והשמחה שמנה ואי אמרת בעינן זביחה בשעת שמחה הא זמנין סגיאין דלא משכחת לה אלא שבעה כגון שחל י"ט הראשון להיות בשבת א"ר הונא בריה דרב יהודה משמחו בשעירי הרגלים
Rawa sagte: Dagegen gibt es zwei Einwände. Erstens: Die Ziegenböcke der Feste werden roh gegessen, gebraten werden sie nicht gegessen, und mit Rohem gibt es keine Freude. Und zudem: Die Kohanim essen [sie] – und Israel, womit freuen sie sich? Vielmehr sagte Raw Papa: Man erfreut ihn mit reinem Gewand und altem Wein.
אמר רבא שתי תשובות בדבר חדא דשעירי הרגלים חי נאכלין צלי אין נאכלין ושמחה בחי ליכא ועוד כהנים אוכלין וישראל במה שמחים אלא א"ר פפא משמחו בכסות נקיה ויין ישן
Als Rabin kam, sagte er im Namen Rabbi Elasars: Mit Friedensopfern, die man am Vorabend des Feiertags geschlachtet hat, erfüllt man [die Pflicht] der Freude, aber nicht [die Pflicht] des Festopfers. Man erfüllt [die Pflicht] der Freude – wir verlangen kein Schlachten zur Zeit der Freude; und nicht [die Pflicht] des Festopfers – es ist eine Sache der Pflicht, und alles, was Pflicht ist, kommt nur aus Nichtgeheiligtem.
כי אתא רבין א"ר אלעזר שלמים ששחטן מערב יום טוב יוצא בהן משום שמחה ואין יוצא בהן משום חגיגה יוצא משום שמחה לא בעינן זביחה בשעת שמחה ולא משום חגיגה הוי דבר שבחובה וכל דבר שבחובה אינו בא אלא מן החולין
Man wandte ein: „‚Und du sollst nur fröhlich sein‘ – um die Nacht des letzten Feiertags in die Freude einzuschließen. Du sagst, um die Nacht des letzten Feiertags einzuschließen; oder ist es vielleicht nur, um die Nacht des ersten Feiertags einzuschließen? Die Schrift sagt: ‚nur‘ – es unterscheidet.“
מיתיבי והיית אך שמח לרבות לילי יום טוב האחרון לשמחה אתה אומר לרבות לילי יום טוב האחרון או אינו אלא לרבות לילי יום טוב הראשון תלמוד לומר אך חלק
Was ist der Grund? Doch wohl, weil er nichts hat, womit er sich freuen könnte? Nein, wie gelehrt wird: Was siehst du [für einen Grund], die Nacht des letzten Feiertags einzuschließen und die Nacht des ersten Feiertags auszuschließen? Ich schließe die Nacht des letzten Feiertags ein, weil ihr Freude vorausgeht, und ich schließe die Nacht des ersten Feiertags aus, weil ihr keine Freude vorausgeht.
מאי טעמא לאו משום דאין לו במה ישמח לא כדתניא מה ראית לרבות לילי יום טוב האחרון ולהוציא לילי יום טוב הראשון מרבה אני לילי יום טוב האחרון שיש שמחה לפניו ומוציא אני לילי יום טוב הראשון שאין שמחה לפניו
Raw Kahana sagte: Woher [wissen wir], dass die Opferteile des Festopfers des Fünfzehnten durch Übernachten untauglich werden? Denn es heißt: „Und das Fett meines Festes soll nicht über Nacht bleiben bis zum Morgen“ (Ex 23,18), und daneben steht „das Erste“ (Ex 23,19) – um zu sagen, dass dieser Morgen der erste Morgen ist.
אמר רב כהנא מנין לאימורי חגיגת חמשה עשר שנפסלין בלינה שנאמר (שמות כג, יח) ולא ילין חלב חגי עד בקר וסמיך ליה ראשית למימרא דהאי בקר בקר ראשון
Raw Josef wandte dagegen ein: Der Grund ist, dass „das Erste“ geschrieben steht; stünde „das Erste“ nicht geschrieben, hätte ich gesagt: Welcher Morgen? Der zweite Morgen. Gibt es denn etwas, dessen Fleisch schon ab dem Abend untauglich wird, die Opferteile aber [erst] am Morgen?
מתקיף לה רב יוסף טעמא דכתב ראשית הא לא כתב ראשית הוה אמינא מאי בקר בקר שני מי איכא מידי דבשר איפסיל ליה מאורתא ואמורין עד צפרא
Abaje sagte zu ihm: Warum nicht? Da ist doch das Pessach nach Rabbi Elasar ben Asarja, dessen Fleisch ab Mitternacht untauglich wird, die Opferteile aber [erst] am Morgen!
אמר ליה אביי אלמה לא והרי פסח לרבי אלעזר בן עזריה דבשר איפסיל ליה מחצות ואמורין עד צפרא
Rawa sagte: Raw Josef hat folgende Schwierigkeit: Gibt es denn so etwas, dass der Tanna für das Fleisch kein „das Erste“ braucht, Raw Kahana aber für die Opferteile „das Erste“ braucht?
אמר רבא רב יוסף הכי קא קשיא ליה מי איכא מידי דאלו תנא לבשר לא בעי ראשית ורב כהנא לאימורין בעי ראשית
Was ist das? Denn es wird gelehrt: „‚Und vom Fleisch, das du am Abend schlachtest, soll nichts am ersten Tag bis zum Morgen über Nacht bleiben‘ (Dtn 16,4) –
מאי היא דתניא (דברים טז, ד) לא ילין מן הבשר אשר תזבח בערב ביום הראשון לבקר
Original: Pesachim 71a auf Sefaria, Version „Wikisource Talmud Bavli“ (hebräisches Wikisource), Lizenz CC BY-SA. Das Original wird inhaltlich unverändert übernommen und nur in Segmente geteilt. Die deutsche Übersetzung ist ein abgeleitetes, maschinell (Modell Claude) erstelltes Werk und steht unter der Lizenz CC BY-SA 4.0.
Original mit Vokalzeichen (Kästchen „Mit Vokalzeichen“): Vokalisierung von Sefaria, Fassung „William Davidson Edition – Vocalized Aramaic“ (Koren), Lizenz CC BY-NC 4.0, dem hiesigen Original zugeordnet.