Denn Mose stand am ersten Pessach und ermahnte wegen des zweiten Pessach, wie es heißt: „Und die Kinder Israels sollen das Pessach zu seiner bestimmten Zeit halten“ (Num 9,2), und es steht geschrieben: „Und es waren Männer, die unrein waren durch [den Leichnam] eines Menschen“ (Num 9,6).
שהרי משה עומד בפסח ראשון ומזהיר על הפסח שני שנאמר (במדבר ט, ב) ויעשו בני ישראל את הפסח במועדו וכתיב (במדבר ט, ו) ויהי אנשים אשר היו טמאים לנפש אדם
Was ist der Grund des Rabban Schimon ben Gamliel? Denn Mose stand am Neumond und ermahnte wegen des Pessach, wie es heißt: „Dieser Monat sei euch der Anfang der Monate“ (Ex 12,2), und es steht geschrieben: „Redet zur ganzen Gemeinde Israels und sprecht: Am Zehnten dieses Monats, da sollen sie sich jeder ein Lamm nehmen für ein Vaterhaus“ (usw.) (Ex 12,3).
מאי טעמא דרשב"ג שהרי משה עומד בראש החדש ומזהיר על הפסח שנאמר (שמות יב, ב) החדש הזה לכם ראש חדשים וכתיב דברו אל כל עדת ישראל לאמר בעשור לחדש הזה ויקחו להם איש שה לבית אבות וגו'
Vielmehr sagte Rabba bar Schimi im Namen Rabinas: Von hier: „Und der Ewige redete zu Mose in der Wüste Sinai im zweiten Jahr, im ersten Monat“ (Num 9,1), und es steht geschrieben: „Und die Kinder Israels sollen das Pessach zu seiner bestimmten Zeit halten“ (Num 9,2). Auch hier: Woher [weiß man], dass er am Anfang des Monats stand? Vielleicht stand er am Vierten des Monats oder am Fünften des Monats!
אלא אמר רבה בר שימי משמיה דרבינא מהכא (במדבר ט, א) וידבר י"י אל משה במדבר סיני בשנה השנית בחדש הראשון וכתיב (במדבר ט, ב) ויעשו בני ישראל את הפסח במועדו הכא נמי ממאי דבריש ירחא קאי דילמא בארבעה בירחא או בחמשה בירחא קאי
Raw Nachman bar Jizchak sagte: Es ergibt sich [durch Analogie] von „Wüste“ zu „Wüste“. Hier steht geschrieben: „in der Wüste Sinai“ (Num 9,1), und dort steht geschrieben: „Und der Ewige redete zu Mose in der Wüste Sinai im Zelt der Begegnung am Ersten des zweiten Monats“ (Num 1,1). Wie dort am Neumond, so auch hier am Neumond.
אמר רב נחמן בר יצחק אתיא מדבר ממדבר כתיב הכא (במדבר א, א) במדבר סיני וכתיב התם (במדבר א, א) וידבר י"י אל משה במדבר סיני באהל מועד באחד לחדש השני מה להלן בראש חדש אף כאן בראש חדש
Dann sollte doch zuerst [der Abschnitt] des ersten Monats und danach [der] des zweiten Monats geschrieben werden! Raw Menaschja bar Tachlifa sagte im Namen Raws: Das besagt, dass es in der Tora kein Früher und Später gibt.
וניכתוב ברישא דחדש ראשון והדר ניכתוב דחדש שני אמר רב מנשיא בר תחליפא משמיה דרב זאת אומרת אין מוקדם ומאוחר בתורה
Raw Papa sagte: Das haben wir nur bei zwei Themen gesagt; bei einem Thema aber ist das Frühere früher und das Spätere später. Denn wenn du nicht so sagst: [Bei der Regel] „Allgemeines und Besonderes – im Allgemeinen ist nur enthalten, was im Besonderen steht“ – vielleicht ist es [in Wahrheit] „Besonderes und Allgemeines“!
אמר רב פפא לא אמרן אלא בתרי ענייני אבל בחד עניינא מאי דמוקדם מוקדם ומאי דמאוחר מאוחר דאי לא תימא הכי כלל ופרט אין בכלל אלא מה שבפרט דילמא פרט וכלל הוא
Und ferner: [Bei der Regel] „Besonderes und Allgemeines – das Allgemeine wird zur Erweiterung des Besonderen“ – vielleicht ist es [in Wahrheit] „Allgemeines und Besonderes“!
ותו פרט וכלל נעשה כלל מוסף על הפרט דילמא כלל ופרט הוא
Wenn dem so ist, dann auch bei zwei Themen! – Das ist gut nach demjenigen, der sagt: Allgemeines und Besonderes, die weit voneinander entfernt sind, legt man nicht als Allgemeines und Besonderes aus; doch nach demjenigen, der sagt, man legt sie aus – was ist da zu sagen?
אי הכי אפילו בתרי ענייני נמי הניחא למאן דאמר כלל ופרט המרוחקין זה מזה אין דנין אותו בכלל ופרט שפיר אלא למאן דאמר דנין מאי איכא למימר
Raw Jehuda sagte im Namen Raws: Wer durchsucht, muss [das Gesäuerte] annullieren. Was ist der Grund? Wollte man sagen: wegen der Krümel – diese sind doch nicht von Bedeutung!
אמר רב יהודה אמר רב הבודק צריך שיבטל מאי טעמא אי נימא משום פירורין הא לא חשיבי
Und wenn du sagst: Da er sie zusammen mit seinem Haus hütet, sind sie von Bedeutung – es wurde doch gelehrt: Die letzten Feigen, wenn er sein Feld wegen der Trauben bewacht; die letzten Trauben, wenn er sein Feld wegen der Gurken und wegen der Kürbisse bewacht:
וכי תימא כיון דמינטר להו אגב ביתיה חשיבי והתניא סופי תאנים ומשמר שדהו מפני ענבים סופי ענבים ומשמר שדהו מפני מקשאות ומפני מדלעות
Wenn der Eigentümer auf sie achtet, sind sie wegen Raubes verboten und zehntpflichtig; wenn der Eigentümer nicht auf sie achtet, sind sie hinsichtlich Raubes erlaubt und vom Zehnten befreit.
בזמן שבעל הבית מקפיד עליהן אסורין משום גזל וחייבין במעשר בזמן שאין בעל הבית מקפיד עליהן מותרין משום גזל ופטורין משום מעשר
Rawa sagte: [Es ist] eine Verordnung, damit er nicht ein schönes Weißbrot findet und seinen Sinn darauf richtet. – Wenn er es findet, soll er es [dann] annullieren!
אמר רבא גזירה שמא ימצא גלוסקא יפה ודעתיה עילויה וכי משכחת ליה לבטליה
Vielleicht findet er es erst nach [Eintritt] des Verbots, wenn es nicht [mehr] in seinem Bereich steht und er es nicht annullieren kann; denn Rabbi Elasar sagte: Zwei Dinge sind nicht im Bereich eines Menschen, und die Schrift hat sie so behandelt, als wären sie in seinem Bereich, und zwar: eine Grube auf öffentlichem Gebiet und Gesäuertes von der sechsten Stunde an.
דילמא משכחת ליה לבתר איסורא ולאו ברשותיה קיימא ולא מצי מבטיל דא"ר אלעזר שני דברים אינן ברשותו של אדם ועשאן הכתוב כאילו ברשותו ואלו הן בור ברשות הרבים וחמץ משש שעות ולמעלה
So soll er es doch in der vierten annullieren, soll er es in der fünften annullieren! – Da es nicht die Zeit des Verbots und nicht die Zeit der Beseitigung ist, ist er vielleicht nachlässig und annulliert es nicht.
וניבטליה בארבע וניבטליה בחמש כיון דלאו זמן איסורא הוא ולאו זמן ביעורא הוא דילמא פשע ולא מבטל ליה
Original: Pesachim 6b auf Sefaria, Version „Wikisource Talmud Bavli“ (hebräisches Wikisource), Lizenz CC BY-SA. Das Original wird inhaltlich unverändert übernommen und nur in Segmente geteilt. Die deutsche Übersetzung ist ein abgeleitetes, maschinell (Modell Claude) erstelltes Werk und steht unter der Lizenz CC BY-SA 4.0.
Original mit Vokalzeichen (Kästchen „Mit Vokalzeichen“): Vokalisierung von Sefaria, Fassung „William Davidson Edition – Vocalized Aramaic“ (Koren), Lizenz CC BY-NC 4.0, dem hiesigen Original zugeordnet.