אמר אביי רבי אליעזר בן יעקב ורבי עקיבא ור' יוחנן בן נורי כולהו סבירא להו חמץ בפסח אסור בהנאה ובהא פליגי דרבי עקיבא סבר לפי דמים משלם ורבי יוחנן בן נורי סבר לפי מדה משלם
Das ist doch selbstverständlich! – Man könnte meinen, auch Rabbi Jochanan ben Nuri sei der Ansicht Rabbi Akiwas, der sagt, er bezahle nach dem Wert, und dort sei der Grund, weshalb er verpflichtet, dass er der Ansicht Rabbi Joses des Galiläers ist, der gesagt hat: Gesäuertes an Pessach ist zur Nutznießung erlaubt; so lehrt er uns.
פשיטא מהו דתימא רבי יוחנן בן נורי נמי כרבי עקיבא סבירא ליה דאמר לפי דמים משלם והתם היינו טעמא דקא מחייב משום דסבר לה כר' יוסי הגלילי דאמר חמץ בפסח מותר בהנאה קמ"ל
Die Rabbanan lehrten: Wer eine Olivengröße Hebe isst, bezahlt den Grundbetrag und ein Fünftel. Abba Schaul sagt: Erst wenn es eine Pruta wert ist. Was ist der Grund des ersten Tanna? Die Schrift sagt: „Und wenn jemand aus Versehen Heiliges isst“ (Lev 22,14), und Essen [bemisst sich] nach Olivengröße.
ת"ר האוכל כזית תרומה משלם קרן וחומש אבא שאול אומר עד שיהא בו שוה פרוטה מ"ט דתנא קמא אמר קרא (ויקרא כב, יד) ואיש כי יאכל קדש בשגגה ואכילה בכזית
Und Abba Schaul – was ist der Grund? Die Schrift sagt: „Und er gebe“, und es gibt kein Geben unter dem Wert einer Pruta. Und beim anderen steht doch auch „isst“! – Jenes kommt, um den Schädiger auszunehmen.
ואבא שאול מאי טעמא אמר קרא ונתן ואין נתינה פחות משוה פרוטה ואידך נמי הא כתיב יאכל ההוא פרט למזיק הוא דאתא
Und beim ersten Tanna steht doch „und er gebe“! – Jenes braucht er für [die Lehre]: etwas, das geeignet ist, heilig zu sein (ausgenommen, wer an Pessach gesäuerte Hebe isst).
ותנא קמא הכתיב ונתן ההוא מיבעי ליה לדבר הראוי להיות קדש (פרט לאוכל תרומת חמץ בפסח):
Die Rabbanan lehrten: Wer weniger als eine Olivengröße Hebe isst, bezahlt den Grundbetrag, bezahlt aber nicht das Fünftel. Wie ist der Fall? Wenn es keine Pruta wert ist, soll er auch den Grundbetrag nicht bezahlen; und wenn es eine Pruta wert ist, soll er auch das Fünftel bezahlen! – Tatsächlich ist es eine Pruta wert; und dennoch, da es keine Olivengröße hat, bezahlt er den Grundbetrag, bezahlt aber nicht das Fünftel.
ת"ר האוכל תרומה פחות מכזית משלם את הקרן ואינו משלם את החומש היכי דמי אי דלית ביה שוה פרוטה קרן נמי לא לישלם ואי דאית בה שוה פרוטה חומש נמי לישלם לעולם דאית בה שוה פרוטה ואפילו הכי כיון דלית ביה כזית משלם את הקרן ואינו משלם את החומש
Die Rabbanan sagten es vor Raw Papa: Dies ist nicht wie Abba Schaul; denn wäre es wie Abba Schaul – er sagt doch: Sobald es eine Pruta wert ist, auch wenn es keine Olivengröße hat! Raw Papa sagte zu ihnen: Du kannst sogar sagen, [es ist wie] Abba Schaul; Abba Schaul verlangt beides.
אמרוה רבנן קמיה דרב פפא הא דלא כאבא שאול דאי כאבא שאול האמר כיון שיש בה שוה פרוטה אע"ג דלית ביה כזית אמר להו רב פפא אפילו תימא אבא שאול אבא שאול תרתי בעי
Verlangt Abba Schaul denn beides? Wir haben doch gelernt: Abba Schaul sagt: Was eine Pruta wert ist, verpflichtet zur Zahlung; was keine Pruta wert ist, verpflichtet nicht zur Zahlung. Man sagte zu ihm: Man hat den Wert einer Pruta nur hinsichtlich der Veruntreuung [von Heiligem] gesagt; bei Hebe aber ist er nicht verpflichtet, bevor es eine Olivengröße hat. Wenn es so wäre [, wie Raw Papa sagt], hätte es heißen müssen: Sobald es eine Olivengröße hat! – Eine Widerlegung.
ומי בעי אבא שאול תרתי והא תנן אבא שאול אומר את שיש בו שוה פרוטה חייב בתשלומין את שאין בו שוה פרוטה אינו חייב בתשלומין אמרו לו לא אמרו שוה פרוטה אלא לענין מעילה בלבד אבל לתרומה אינו חייב עד שיהא בו כזית ואם איתא כיון שיש בו כזית מיבעי ליה תיובתא
Und auch Raw Papa ist [davon] abgerückt, denn es wird gelehrt: „Und er sündigt aus Versehen“ (Lev 5,15) – ausgenommen den Vorsätzlichen. Ist das nicht ein Schluss? Wenn bei den übrigen Geboten, für die man Ausrottung verschuldet, der Vorsätzliche [vom Opfer] befreit ist, ist es da nicht folgerichtig, dass bei der Veruntreuung, bei der es keine Ausrottung gibt, der Vorsätzliche befreit ist?
ואף רב פפא הדר ביה דתניא (ויקרא ה, טו) וחטאה בשגגה פרט למזיד והלא דין הוא ומה שאר מצות שחייב בהן כרת פוטר בהן את המזיד מעילה שאין בה כרת אינו דין שפטר את המזיד
Nein! Wenn du [es] von den übrigen Geboten sagst, für die man nicht den Tod verschuldet, willst du es von der Veruntreuung sagen, für die man den Tod verschuldet? Die Schrift sagt: „aus Versehen“ – ausgenommen den Vorsätzlichen.
לא אם אמרת בשאר מצות שכן לא חייב בהן מיתה תאמר במעילה שחייב בה מיתה ת"ל בשגגה פרט למזיד
Und er sagte zu ihm: So meint er es: Nein! Wenn du [es] von den übrigen Geboten sagst, bei denen man für weniger als eine Olivengröße nicht den Tod verschuldet, willst du es von der Veruntreuung sagen, bei der man für weniger als eine Olivengröße den Tod verschuldet? Und er sagte zu ihm: Deine Seele finde Ruhe, da du meine Seele zur Ruhe gebracht hast. Und er sagte zu ihm: Was ist das für eine Ruhe? Rabba und Raw Scheschet haben doch die Axt daran gelegt! Wen hast du sagen hören:
ואמר ליה הכי קאמר לא אם אמרת בשאר מצות שכן לא חייב בהן מיתה בפחות מכזית תאמר במעילה שחייב בה מיתה בפחות מכזית ואמר ליה תנוח דעתך שהנחת את דעתי וא"ל מאי ניחותא דרבה ורב ששת שדו ביה נרגא מאן שמעת ליה דאמר
Original: Pesachim 32b auf Sefaria, Version „Wikisource Talmud Bavli“ (hebräisches Wikisource), Lizenz CC BY-SA. Das Original wird inhaltlich unverändert übernommen und nur in Segmente geteilt. Die deutsche Übersetzung ist ein abgeleitetes, maschinell (Modell Claude) erstelltes Werk und steht unter der Lizenz CC BY-SA 4.0.
Original mit Vokalzeichen (Kästchen „Mit Vokalzeichen“): Vokalisierung von Sefaria, Fassung „William Davidson Edition – Vocalized Aramaic“ (Koren), Lizenz CC BY-NC 4.0, dem hiesigen Original zugeordnet.