Der Bann eines Schülers, der um seiner Ehre willen gebannt hat, ist ein [gültiger] Bann; denn es wurde gelehrt: Wer für den Lehrer gebannt ist, ist für den Schüler gebannt; wer für den Schüler gebannt ist, ist nicht für den Lehrer gebannt. Für den Lehrer ist er nicht gebannt, für alle anderen aber ist er gebannt.
תלמיד שנידה לכבודו נדויו נידוי דתניא מנודה לרב מנודה לתלמיד מנודה לתלמיד אינו מנודה לרב לרב הוא דאינו מנודה הא לכולי עלמא מנודה
Weswegen [hat er gebannt]? Wenn in Angelegenheiten des Himmels – „Es gibt keine Weisheit, keine Einsicht und keinen Rat gegenüber dem Ewigen“ (Spr 21,30)! Ist es also nicht um seiner eigenen Ehre willen?
למאי אי במילי דשמיא (משלי כא, ל) אין חכמה ואין תבונה ואין עצה לנגד ה' אלא לאו לכבוד עצמו
Über einen gewissen Gelehrtenschüler gingen üble Gerüchte um. Raw Jehuda sagte: Was soll man tun? Ihn bannen – die Rabbanan brauchen ihn; ihn nicht bannen – der Name des Himmels wird entweiht.
ההוא צורבא מרבנן דהוו סנו שומעניה א"ר יהודה היכי ליעביד לשמתיה צריכי ליה רבנן לא לשמתיה קא מיתחיל שמא דשמיא
Er sagte zu Rabba bar bar Chana: Hast du darüber etwas gehört? Er sagte zu ihm: So sagte Rabbi Jochanan: Was bedeutet, was geschrieben steht: „Denn die Lippen des Priesters sollen Erkenntnis bewahren, und Tora soll man aus seinem Mund suchen, denn er ist ein Engel des Ewigen der Heerscharen“ (Mal 2,7)? Wenn der Lehrer einem Engel des Ewigen gleicht, soll man Tora aus seinem Mund suchen; und wenn nicht, soll man keine Tora aus seinem Mund suchen.
א"ל לרבב"ח מידי שמיע לך בהא א"ל הכי א"ר יוחנן מאי דכתיב (מלאכי ב, ז) כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו כי מלאך ה' צבאות הוא אם דומה הרב למלאך ה' יבקשו תורה מפיו ואם לאו אל יבקשו תורה מפיו
Raw Jehuda bannte ihn. Schließlich erkrankte Raw Jehuda. Die Rabbanan kamen, um nach ihm zu sehen, und auch jener kam mit ihnen. Als Raw Jehuda ihn sah, lachte er.
שמתיה רב יהודה לסוף איחלש רב יהודה אתו רבנן לשיולי ביה ואתא איהו נמי בהדייהו כד חזייה רב יהודה חייך
Er sagte zu ihm: Es genügt ihm nicht, dass er jenen Mann gebannt hat, sondern er lacht auch noch über mich! Er sagte zu ihm: Ich lache nicht über dich, sondern weil ich, wenn ich in jene Welt gehe, frohen Mutes bin, dass ich selbst einem Mann wie dir nicht geschmeichelt habe.
אמר ליה לא מסתייך דשמתיה לההוא גברא אלא אחוכי נמי חייך בי א"ל לאו בדידך מחייכנא אלא דכי אזלינא לההוא עלמא בדיחא דעתאי דאפילו לגברא כוותך לא חניפי ליה
Raw Jehuda starb. Jener kam ins Lehrhaus und sagte zu ihnen: Löst mich! Die Rabbanan sagten zu ihm: Ein Mann, der so bedeutend ist wie Raw Jehuda, ist hier nicht, der dich lösen könnte; geh vielmehr zu Rabbi Jehuda Nessia, damit er dich löse. Er ging zu ihm. Der sagte zu Rabbi Ami: Geh hinaus und prüfe seinen Fall; wenn man ihn lösen muss, löse ihn.
נח נפשיה דרב יהודה אתא לבי מדרשא אמר להו שרו לי אמרו ליה רבנן גברא דחשיב כרב יהודה ליכא הכא דלישרי לך אלא זיל לגביה דר' יהודה נשיאה דלישרי לך אזל לקמיה א"ל לר' אמי פוק עיין בדיניה אי מיבעי למישרא ליה שרי ליה
Rabbi Ami prüfte seinen Fall und gedachte, ihn zu lösen. Da stand Rabbi Schmuel bar Nachmani auf und sagte: Wenn schon bei der Magd aus dem Haus Rabbis die Weisen drei Jahre lang ihren Bann nicht leicht nahmen – um wie viel mehr bei Jehuda, unserem Gefährten!
עיין ר' אמי בדיניה סבר למישרא ליה עמד ר' שמואל בר נחמני על רגליו ואמר ומה שפחה של בית רבי לא נהגו חכמים קלות ראש בנידויה שלש שנים יהודה חבירינו על אחת כמה וכמה
Rabbi Seira sagte: Was bedeutet es, dass dieser Alte heute ins Lehrhaus gekommen ist, wo er doch etliche Jahre nicht gekommen ist? Daraus folgt: Man soll ihn nicht lösen. Er löste ihn nicht. Jener ging weinend hinaus.
א"ר זירא מאי דקמן דאתא האידנא האי סבא בבי מדרשא דהא כמה שני לא אתא ש"מ לא מיבעי למישרא ליה לא שרא ליה נפק כי קא בכי ואזיל
Eine Wespe kam und stach ihn an seinem Glied, und er starb. Man brachte ihn in die Höhle der Frommen, und sie nahmen ihn nicht auf; man brachte ihn in die Höhle der Richter, und sie nahmen ihn auf.
Weshalb? Weil er wie Rabbi Ilai gehandelt hatte; denn es wurde gelehrt: Rabbi Ilai sagt: Wenn ein Mensch sieht, dass sein Trieb ihn überwältigt, gehe er an einen Ort, wo man ihn nicht kennt, kleide sich schwarz, hülle sich schwarz und tue, was sein Herz begehrt; aber er entweihe nicht öffentlich den Namen des Himmels.
מ"ט דעבד כר' אילעאי דתניא ר' אילעאי אומר אם רואה אדם שיצרו מתגבר עליו ילך למקום שאין מכירין אותו וילבש שחורים ויתעטף שחורים ויעשה מה שלבו חפץ ואל יחלל שם שמים בפרהסיא
Die Magd aus dem Haus Rabbis – was ist das? Die Magd aus dem Haus Rabbis sah einen gewissen Mann, der seinen erwachsenen Sohn schlug. Sie sagte: Dieser Mann sei im Bann, denn er übertritt [das Verbot]: „Und vor einen Blinden lege kein Hindernis“ (Lev 19,14); denn es wurde gelehrt: „Und vor einen Blinden lege kein Hindernis“ – von dem, der seinen erwachsenen Sohn schlägt, spricht die Schrift.
שפחה של בית רבי מאי היא דאמתא דבי רבי חזיתיה לההוא גברא דהוה מחי לבנו גדול אמרה ליהוי ההוא גברא בשמתא דקעבר משום (ויקרא יט, יד) ולפני עור לא תתן מכשול דתניא ולפני עור לא תתן מכשול במכה לבנו גדול הכתוב מדבר
Resch Lakisch bewachte einen Obstgarten. Ein gewisser Mann kam und aß Feigen. Er rief ihn laut an, doch er beachtete ihn nicht. Er sagte: Dieser Mann sei im Bann! Der sagte zu ihm: Im Gegenteil, jener Mann sei im Bann! Wenn ich dir Geld schuldig geworden bin – bin ich dir etwa einen Bann schuldig geworden?
ריש לקיש הוה מנטר פרדיסא אתא ההוא גברא וקאכיל תאיני רמא ביה קלא ולא אשגח ביה אמר ליהוי ההוא גברא בשמתא א"ל אדרבה ליהוי ההוא גברא בשמתא אם ממון נתחייבתי לך נידוי מי נתחייבתי לך
Und was ist seine Abhilfe? – Geh zu ihm, damit er dich löse! – Ich kenne ihn nicht. Sie sagten zu ihm: Geh zum Nassi, damit er dich löse; denn es wurde gelehrt: Hat man ihn gebannt und er weiß nicht, wer ihn gebannt hat, so gehe er zum Nassi, und der löse ihm seinen Bann.
ומאי תקנתיה זיל לגביה דלישרי לך לא ידענא ליה אמרו ליה זיל לגבי נשיאה דלישרי לך דתניא נידוהו ואינו יודע מי נידהו ילך אצל נשיא ויתיר לו נדויו
Raw Huna sagte: In Uscha verordneten sie: Einen Gerichtsvorsitzenden, der sich vergangen hat, bannt man nicht, sondern man sagt zu ihm: „Genieße deine Ehre und bleib in deinem Haus“ (2 Kön 14,10). Hat er sich wieder vergangen, bannt man ihn wegen der Entweihung des Namens.
אמר רב הונא באושא התקינו אב בית דין שסרח אין מנדין אותו אלא אומר לו (מלכים ב יד, י) הכבד ושב בביתך חזר וסרח מנדין אותו מפני חילול השם
Und das widerspricht Resch Lakisch, denn Resch Lakisch sagte: Einen Toragelehrten, der sich vergangen hat, bannt man nicht öffentlich, denn es heißt: „Und du wirst straucheln am Tag, und auch der Prophet wird mit dir straucheln in der Nacht“ (Hos 4,5) – bedecke es wie die Nacht.
ופליגא דריש לקיש דאמר ריש לקיש תלמיד חכם שסרח אין מנדין אותו בפרהסיא שנאמר (הושע ד, ה) וכשלת היום וכשל גם נביא עמך לילה כסהו כלילה
Mar Sutra der Fromme: Wenn ein Gelehrtenschüler einen Bann verdient hatte, bannte er zuerst sich selbst und dann bannte er ihn; wenn er in seine Herberge kam, löste er zuerst sich selbst und dann löste er ihn.
מר זוטרא חסידא כי מיחייב צורבא מרבנן שמתא ברישא משמית נפשיה והדר משמית לדידיה כי הוה עייל באושפיזיה שרי ליה לנפשיה והדר שרי ליה לדידיה
Raw Giddel sagte im Namen von Raw: Ein Toragelehrter kann für sich selbst bannen und für sich selbst [den Bann] aufheben. Raw Papa sagte: Es möge mir [zum Guten] kommen, dass ich niemals einen Gelehrtenschüler gebannt habe. Wenn aber ein Gelehrtenschüler einen Bann verdient – wie verfährt man? Wie im Westen: Dort beschließt man Geißelung für einen Gelehrtenschüler, aber man beschließt keinen Bann.
אמר רב גידל אמר רב ת"ח מנדה לעצמו ומיפר לעצמו אמר רב פפא תיתי לי דלא שמיתי צורבא מרבנן מעולם אלא כי קא מיחייב צורבא מרבנן שמתא היכי עביד כי הא דבמערבא מימנו אנגידא דצורבא מרבנן ולא מימנו אשמתא
Was bedeutet „Schamta“ [Bann]? Raw sagte: „Scham mita“ – dort ist Tod. Und Schmuel sagte: „Schemama jihje“ – Verwüstung wird sein; und er haftet an ihm wie der Lehmverputz am Ofen.
מאי שמתא אמר רב שם מיתה ושמואל אמר שממה יהיה ומהניא ביה כי טיחיא בתנורא
Und das widerspricht Resch Lakisch, denn Resch Lakisch sagte: So wie er [der Bann] in zweihundertachtundvierzig Glieder eindringt, so tritt er, wenn er austritt, aus zweihundertachtundvierzig Gliedern aus.
ופליגא דריש לקיש דאמר ריש לקיש כשם שנכנסת במאתים וארבעים ושמונה איברים כך כשהיא יוצאה יוצאה ממאתים וארבעים ושמונה איברים
Wenn er eindringt – denn es steht geschrieben: „Und die Stadt soll Cherem sein“ (Jos 6,17); „Cherem“ ergibt nach dem Zahlenwert zweihundertachtundvierzig. Wenn er austritt – denn es steht geschrieben: „Im Zorn gedenke des Erbarmens [rachem]“ (Hab 3,2); „Rachem“ ergibt nach dem Zahlenwert ebenso viel.
כשהיא נכנסת דכתיב (יהושע ו, יז) והיתה העיר חרם חרם בגימטריא מאתים וארבעים ושמונה הוו כשהיא יוצאה דכתיב (חבקוק ג, ב) ברוגז רחם תזכור רחם בגימטריא הכי הוו
Raw Josef sagte: Wirf einen Bann auf den Schwanz eines Hundes, und er tut seine Wirkung. Denn ein gewisser Hund fraß die Schuhe der Rabbanan, und sie wussten nicht, wer es war, und bannten ihn. Da fing sein Schwanz Feuer, und es verzehrte ihn.
אמר רב יוסף שדי שמתא אגנובתא דכלבא ואיהי דידה עבדה דההוא כלבא דהוה אכיל מסאני דרבנן ולא הוו קא ידעי מנו ושמתו ליה איתלי ביה נורא בגנובתיה ואכלתיה
Ein gewisser Gewalttäter quälte einen gewissen Gelehrtenschüler. Der kam vor Raw Josef. Er sagte zu ihm: Geh, banne ihn! Er sagte zu ihm: Ich fürchte mich vor ihm.
Er sagte zu ihm: Nimm eine Bannschrift gegen ihn! – Umso mehr fürchte ich mich vor ihm. Er sagte zu ihm: Nimm sie, lege sie in einen Krug,
אמר ליה שקילי פתיחא עליה כל שכן דמסתפינא מיניה א"ל שקליה אחתיה בכדא
Original: Moed Katan 17a auf Sefaria, Version „Wikisource Talmud Bavli“ (hebräisches Wikisource), Lizenz CC BY-SA. Das Original wird inhaltlich unverändert übernommen und nur in Segmente geteilt. Die deutsche Übersetzung ist ein abgeleitetes, maschinell (Modell Claude) erstelltes Werk und steht unter der Lizenz CC BY-SA 4.0.
Original mit Vokalzeichen (Kästchen „Mit Vokalzeichen“): Vokalisierung von Sefaria, Fassung „William Davidson Edition – Vocalized Aramaic“ (Koren), Lizenz CC BY-NC 4.0, dem hiesigen Original zugeordnet.