„Am Hochheiligen sollst du es essen“ (Num 18,10).
(במדבר יח, י) בקדש הקדשים תאכלנו
Menachot 9a מנחות
Wozu brauche ich dafür einen Schriftvers? Man sollte sagen: ‚Im Vorhof des Zeltes der Begegnung sollen sie es essen‘, und das Untergeordnete soll nicht strenger sein als die Hauptsache!
והא למה לי קרא לימא בחצר אהל מועד יאכלוה ולא יהא טפל חמור מן העיקר
Beim Dienst, weil ein Mensch an der Stätte seines Herrn dient, sagen wir: Das Untergeordnete soll nicht strenger sein als die Hauptsache; beim Essen, da ein Mensch nicht an der Stätte seines Herrn isst, ist der Grund, dass der Schriftvers es geschrieben hat; hätte der Schriftvers es nicht geschrieben, sagten wir nicht: Das Untergeordnete soll nicht strenger sein als die Hauptsache.
עבודה דאדם עובד במקום רבו אמרינן שלא יהא טפל חמור מן העיקר אכילה שאין אדם אוכל במקום רבו טעמא דכתב קרא הא לא כתב קרא לא יהא טפל חמור מן העיקר לא אמרי'
Es wurde gesagt: Hat er [das Speiseopfer] außerhalb der Mauer des Vorhofs vermengt – Rabbi Jochanan sagt: Es ist untauglich; Resch Lakisch sagt: Es ist tauglich. Resch Lakisch sagt, es sei tauglich, denn es steht geschrieben: „Und er gieße Öl darauf und gebe Weihrauch darauf“, und danach: „Und er bringe es zu den Söhnen Aarons, den Kohanim, und er hebe die Handvoll ab“ (Lev 2,1–2).
איתמר בללה חוץ לחומת עזרה ר' יוחנן אמר פסולה ר"ל אמר כשרה ר"ל אמר כשרה דכתיב ויצק עליה שמן ונתן עליה לבונה והדר והביאה אל בני אהרן הכהנים וקמץ
Vom Abheben der Handvoll an ist es ein Gebot der Kohanim; das lehrt über das Gießen und das Vermengen, dass sie durch einen Fremden tauglich sind; und da sie keine Kohanim erfordern, erfordern sie auch kein Inneres.
מקמיצה ואילך מצות כהונה לימד על יציקה ובלילה שכשרין בזר ומדכהונה לא בעיא פנים נמי לא בעיא
Und Rabbi Jochanan sagt, es sei untauglich: Da seine Ausführung im Gefäß [geschieht], erfordert es, wenn es auch keine Kohanim erfordert, doch jedenfalls das Innere. Es wird gelehrt in Übereinstimmung mit Rabbi Jochanan: Hat ein Fremder es vermengt, ist es tauglich; außerhalb der Mauer des Vorhofs, ist es untauglich.
ורבי יוחנן אמר פסולה כיון דעשייתה בכלי הוא נהי דכהונה לא בעיא פנים מיהת בעיא תניא כוותיה דר' יוחנן בללה זר כשרה חוץ לחומת העזרה פסולה:
Es wurde gesagt: Ein Speiseopfer, das vor dem Abheben der Handvoll weniger geworden ist – Rabbi Jochanan sagt: Er bringe aus seinem Haus und fülle es auf; Resch Lakisch sagt: Er darf nicht aus seinem Haus bringen und es auffüllen.
איתמר מנחה שחסרה קודם קמיצה ר' יוחנן אמר יביא מתוך ביתו וימלאנה ריש לקיש אמר לא יביא מתוך ביתו וימלאנה
Rabbi Jochanan sagt, er bringe aus seinem Haus und fülle es auf: Das Abheben der Handvoll legt es fest. Resch Lakisch sagt, er darf nicht aus seinem Haus bringen und es auffüllen: Die Heiligung durch das Gefäß legt es fest.
ר' יוחנן אמר מביא מתוך ביתו וימלאנה קמיצה קבעה ליה ריש לקיש אמר לא יביא מתוך ביתו וימלאנה קדושת כלי קבעה ליה
Rabbi Jochanan wandte gegen Resch Lakisch ein: Ist der Log weniger geworden – wenn [das geschah,] bevor er gegossen hat, so fülle er ihn auf! Eine Widerlegung.
איתיביה ר' יוחנן לרשב"ל חסר הלוג אם עד שלא יצק ימלאנו תיובתא:
Es wurde gesagt: Ein Rest, der zwischen dem Abheben der Handvoll und dem Räuchern weniger geworden ist – Rabbi Jochanan sagt: Man räuchert die Handvoll seinetwegen; und Resch Lakisch sagt: Man räuchert die Handvoll seinetwegen nicht. Nach Rabbi Elieser streiten sie alle nicht; sie streiten nach Rabbi Jehoschua,
איתמר שירים שחסרו בין קמיצה להקטרה רבי יוחנן אמר מקטיר קומץ עליהן וריש לקיש אמר אין מקטיר קומץ עליהן אליבא דר' אליעזר כ"ע לא פלוגי כי פליגי אליבא דר' יהושע
denn wir haben gelernt: Ist sein Rest unrein geworden, ist sein Rest verbrannt, ist sein Rest verloren gegangen – nach dem Maßstab Rabbi Eliesers ist es tauglich, nach dem Maßstab Rabbi Jehoschuas ist es untauglich.
דתנן נטמאו שיריה נשרפו שיריה אבדו שיריה כמדת ר' אליעזר כשרה כמדת רבי יהושע פסולה
Wer für untauglich erklärt, [ist] wie Rabbi Jehoschua; und wer für tauglich erklärt [meint]: Rabbi Jehoschua hat dort nur gesagt, wo nichts übrig geblieben ist; wo aber etwas übrig geblieben ist, stimmt ihm selbst Rabbi Jehoschua zu.
מאן דפסל כר' יהושע ומאן דמכשר עד כאן לא אמר רבי יהושע התם אלא דלא אישתייר אבל היכא דאישתייר אפי' ר' יהושע מודה ליה
Denn es wird gelehrt: Rabbi Jehoschua sagt: Bei allen Schlachtopfern in der Tora, von denen eine Olive Fleisch oder eine Olive Fett übrig geblieben ist, sprengt man das Blut; eine halbe Olive Fleisch [und] eine halbe Olive Fett – sprengt man das Blut nicht.
דתניא ר' יהושע אומר כל הזבחים שבתורה שנשתייר מהם כזית בשר או כזית חלב זורק הדם כחצי זית בשר כחצי זית חלב אינו זורק את הדם
Und beim Brandopfer sprengt man das Blut sogar bei einer halben Olive Fleisch und einer halben Olive Fett, weil beim Brandopfer alles ganz [dem Altar] geweiht ist. Und beim Speiseopfer soll man, obwohl es noch ganz vorhanden ist, nicht sprengen.
ובעולה אפי' כחצי זית בשר וכחצי זית חלב זורק את הדם מפני שבעולה כולה כליל ובמנחה אף על פי שכולה קיימת לא יזרוק
Original: Menachot 9a auf Sefaria, Version „Wikisource Talmud Bavli“ (hebräisches Wikisource), Lizenz CC BY-SA. Das Original wird inhaltlich unverändert übernommen und nur in Segmente geteilt. Die deutsche Übersetzung ist ein abgeleitetes, maschinell (Modell Claude) erstelltes Werk und steht unter der Lizenz CC BY-SA 4.0.
Original mit Vokalzeichen (Kästchen „Mit Vokalzeichen“): Vokalisierung von Sefaria, Fassung „William Davidson Edition – Vocalized Aramaic“ (Koren), Lizenz CC BY-NC 4.0, dem hiesigen Original zugeordnet.