Weder wird dieses ohne jenes geheiligt, noch wird jenes ohne dieses geheiligt.
לא זו קדושה בלא זו ולא זו קדושה בלא זו
Menachot 8b מנחות
Und wozu wurde nach Rabbi Chanina das Zehntel[maß] gesalbt (es dient doch nur zum Abmessen von Mehl, und das Mehl wird ohne Öl nicht geheiligt)? Für das Speiseopfer des Sünders.
ולר' חנינא עשרון למה נמשח (והלא אינו עשוי אלא למדידת קמח בלבד והקמח אינו קדוש בלא שמן) למנחת חוטא
Und wozu wurde das Log[maß] gesalbt? Für den Log des Aussätzigen.
ולוג למה נמשח ללוג של מצורע
Und auch Schmuel ist der Ansicht Raws, denn wir haben gelernt: Gefäße für Flüssiges heiligen Flüssiges, und Maße für Trockenes heiligen Trockenes; aber Gefäße für Flüssiges heiligen nicht Trockenes, und Maße für Trockenes heiligen nicht Flüssiges.
ואף שמואל סבר לה להא דרב דתנן כלי הלח מקדשין את הלח ומדות היבש מקדשין את היבש ואין כלי הלח מקדשין את היבש ולא מדות היבש מקדשין את הלח
Und Schmuel sagte: Das hat man nur von den Maßen gelehrt; die Sprengschalen (für Blut) aber heiligen Trockenes, denn es heißt: „Beide voll Feinmehl, vermengt mit Öl, zum Speiseopfer“ (Num 7,13).
ואמר שמואל ל"ש אלא מדות אבל מזרקות (של דם) מקדשות את היבש שנא' (במדבר ז, יג) שניהם מלאים סלת בלולה בשמן למנחה
Raw Acha aus Difti sprach zu Rabina: Das Speiseopfer ist doch flüssig! Er sprach zu ihm: Das ist nur für das Trockene darin nötig. (Das ist der Weihrauch.
א"ל רב אחא מדפתי לרבינא מנחה לחה היא א"ל לא נצרכא אלא ליבש שבה (דהיינו לבונה
Und wenn du meinst, Schmuel sei der Ansicht, ein Speiseopfer werde nicht geheiligt, bevor alles darin trocken ist – wie fände man das? Es ist doch alles feucht wegen des Öls! Vielmehr ist daraus zu entnehmen: Schmuel ist der Ansicht, dass das eine ohne das andere [geheiligt wird].)
ואי ס"ד קסבר שמואל אין מנחה קדושה עד שיהו כולן יבש שבה היכי משכחת לה והלא כולן לחים הן מפני השמן אלא ש"מ קסבר שמואל האי בלא האי)
Und wenn du willst, sage: Das Speiseopfer gilt im Verhältnis zum Blut als trocken.
ואיבעית אימא מנחה לגבי דם כיבש דמיא
Zur Sache selbst: Rabbi Elasar sagte: Ein Speiseopfer, von dem man im Tempelhaus die Handvoll abgehoben hat, ist tauglich, denn so finden wir es beim Wegnehmen der Schalen.
גופא א"ר אלעזר מנחה שקמצה בהיכל כשרה שכן מצינו בסילוק בזיכין
Rabbi Jirmeja wandte ein: „Und er hebe davon die Handvoll ab“ (Lev 2,2) – von der Stelle, wo die Füße des Fremden stehen.
מתיב ר' ירמיה וקמץ משם ממקום שרגלי הזר עומדות
Ben Betera sagt: Woher, dass er, wenn er die Handvoll mit der Linken abgehoben hat, sie zurücklegen und mit der Rechten abheben soll? Die Schrift sagt: ‚Und er hebe davon die Handvoll ab‘ – von der Stelle, von der er schon die Handvoll abgehoben hat!
בן בתירא אומר מנין שאם קמץ בשמאל שיחזיר ויקמוץ בימין ת"ל וקמץ משם ממקום שקמץ כבר
Manche sagen: Er selbst wandte es ein, und er selbst löste es; manche sagen: Rabbi Jaakow sprach zu Rabbi Jirmeja bar Tachlifa: Ich will es dir erklären: Das ist nur nötig, um den ganzen Vorhof für tauglich zu erklären, damit du nicht sagst: Da das Brandopfer hochheilig ist und das Speiseopfer hochheilig ist – wie das Brandopfer den Norden erfordert, so erfordert auch das Speiseopfer den Norden.
איכא דאמרי הוא מותיב לה והוא מפרק לה איכא דאמרי א"ל ר' יעקב לר' ירמיה בר תחליפא אסברא לך לא נצרכא אלא להכשיר את כל עזרה כולה שלא תאמר הואיל ועולה קדשי קדשים ומנחה קדשי קדשים מה עולה טעונה צפון אף מנחה טעונה צפון
Was ist mit dem Brandopfer? Es ist ja ganz [dem Altar] geweiht! – Vom Sündopfer [her].
מה לעולה שכן כליל מחטאת
Was ist mit dem Sündopfer? Es sühnt ja für die, die der Ausrottung schuldig sind! – Vom Schuldopfer [her].
מה לחטאת שכן מכפרת על חייבי כריתות מאשם
Was ist mit dem Schuldopfer? Es gehört ja zu den Arten mit Blut! – Bei allen [diesen] ebenso: Sie gehören ja zu den Arten mit Blut!
מה לאשם שכן מיני דמים מכולהו נמי שכן מיני דמים
Vielmehr war es nötig: Ich hätte gemeint: Da geschrieben steht: „Und man bringe es zum Kohen, und er trage es an den Altar heran … und er hebe die Handvoll ab“ (Lev 2,8–9) – wie das Herantragen an der südwestlichen Ecke [geschieht], so auch das Abheben der Handvoll an der südwestlichen Ecke. Das lässt er uns hören.
אלא איצטריך ס"ד אמינא הואיל וכתיב (ויקרא ב, ח) והקריבה אל הכהן והגישה אל המזבח וקמץ מה הגשה בקרן דרומית מערבית אף קמיצה נמי בקרן דרומית מערבית קמ"ל
Zur Sache selbst: Rabbi Jochanan sagte: Friedensopfer, die man im Tempelhaus geschlachtet hat, sind tauglich, denn es heißt: ‚Und man schlachte es am Eingang des Zeltes der Begegnung‘ – und das Untergeordnete soll nicht strenger sein als die Hauptsache.
גופא א"ר יוחנן שלמים ששחטן בהיכל כשרין שנאמר ושחטו פתח אהל מועד ולא יהא טפל חמור מן העיקר
Man wandte ein: Rabbi Jehuda ben Betera sagt: Woher, dass, wenn Götzendiener den Vorhof umzingelt haben, die Kohanim ins Tempelhaus eintreten und die hochheiligen Opfer und die Reste der Speiseopfer essen? Die Schrift sagt:
מיתיבי ר' יהודה בן בתירא אומר מנין שאם הקיפו עובדי כוכבים את העזרה שהכהנים נכנסין להיכל ואוכלין בקדשי קדשים ושירי מנחות ת"ל
Original: Menachot 8b auf Sefaria, Version „Wikisource Talmud Bavli“ (hebräisches Wikisource), Lizenz CC BY-SA. Das Original wird inhaltlich unverändert übernommen und nur in Segmente geteilt. Die deutsche Übersetzung ist ein abgeleitetes, maschinell (Modell Claude) erstelltes Werk und steht unter der Lizenz CC BY-SA 4.0.
Original mit Vokalzeichen (Kästchen „Mit Vokalzeichen“): Vokalisierung von Sefaria, Fassung „William Davidson Edition – Vocalized Aramaic“ (Koren), Lizenz CC BY-NC 4.0, dem hiesigen Original zugeordnet.