bei lebenden und bei geschlachteten, bei dem, was Lebensodem hat, und bei dem, was keinen Lebensodem hat – was bei der Handauflegung nicht der Fall ist.
בחיים ובשחוטין ובדבר שיש בו רוח חיים ובדבר שאין בו רוח חיים מה שאין כן בסמיכה:
Menachot 94a מנחות
Aufbau der Debatte:Mischna 1Baraita 2Frage 3
Automatisch anhand der einleitenden Formeln erkannt. Unterstrichene Begriffe und Namen öffnen eine Erklärung.
GEMARA: Die Rabbanan lehrten: „Sein Opfer“ (Lev 1,3) – um alle Eigentümer eines Opfers zur Handauflegung einzuschließen.
גמ׳ תנו רבנן (ויקרא א, ג) קרבנו לרבות כל בעלי קרבן לסמיכה
Denn man könnte meinen: Ist es nicht ein Schluss? Wenn das Schwingen, das bei Geschlachteten eingeschlossen ist, bei Teilhabern eingeschränkt ist, ist es dann nicht recht, dass die Handauflegung, die bei Geschlachteten nicht eingeschlossen ist, bei Teilhabern eingeschränkt sei? Die Schrift lehrt: „sein Opfer“ – um alle Eigentümer eines Opfers zur Handauflegung einzuschließen.
שיכול והלא דין הוא ומה תנופה שנתרבתה בשחוטין נתמעטה בחוברין סמיכה שלא נתרבתה בשחוטין אינו דין שתתמעט בחוברין תלמוד לאמר קרבנו לרבות כל בעלי קרבן לסמיכה
Dann sollte doch das Schwingen bei Teilhabern durch einen Schluss vom Leichteren auf das Schwerere eingeschlossen werden: Wenn die Handauflegung, die bei Geschlachteten nicht eingeschlossen ist, bei Teilhabern eingeschlossen ist, ist es dann nicht recht, dass das Schwingen, das bei Geschlachteten eingeschlossen ist, bei Teilhabern eingeschlossen sei?
ותתרבה תנופה בחוברין מקל וחומר ומה סמיכה שלא נתרבתה בשחוטין נתרבתה בחוברין תנופה שנתרבתה בשחוטין אינו דין שנתרבתה בחוברין
Weil es nicht möglich ist: Wie soll man es machen? Sollen alle zusammen schwingen – das wäre eine Trennung; soll einer schwingen und dann [ein anderer] wieder schwingen – „Schwingung“ hat der Allbarmherzige gesagt, und nicht „Schwingungen“.
משום דלא אפשר היכי ליעביד לינפו כולהו בהדי הדדי קא הויא חציצה ליניף וליהדר וליניף תנופה אמר רחמנא ולא תנופות
Und Handauflegung bei Geschlachteten gibt es nicht? Wir haben doch gelernt: Wenn der Hohepriester räuchern wollte, stieg er die Rampe hinauf, und der Stellvertreter [ging] zu seiner Rechten. Erreichte er die Mitte der Rampe, ergriff ihn der Stellvertreter bei seiner Rechten und half ihm hinauf. Der erste reichte ihm den Kopf und den Fuß; er legte die Hände darauf und warf sie [ins Feuer].
וסמיכה בשחוטין ליתא והתנן בזמן שכהן גדול רוצה להקטיר היה עולה בכבש והסגן בימינו הגיע למחצית הכבש אחז סגן בימינו והעלהו והושיט לו הראשון הראש והרגל סומך עליהם וזורקן
Der zweite reichte dem ersten die beiden Vorderbeine; dieser gab sie dem Hohenpriester; er legte die Hände darauf und warf sie. Der zweite zog sich zurück und ging fort. Und so reichten sie ihm alle übrigen Glieder; er legte die Hände darauf und warf sie.
הושיט השני לראשון שתי ידים נותנו לכהן גדול סומך עליהם וזורקן נשמט השני והלך לו וכך היו מושיטין לו שאר כל האברים סומך עליהם וזורקן
Und wenn er wollte, legte er die Hände auf, und andere warfen.
ובזמן שהוא רוצה הוא סומך ואחרים זורקין
Abaje sagte: Dort [geschah es] wegen der Ehre des Hohenpriesters.
אמר אביי התם משום כבודו דכהן גדול:
Wir kehren zu dir zurück, [Kapitel] „Zwei Maße“.
הדרן עלך פרק שתי מידות
MISCHNA: Die zwei Brote werden einzeln geknetet und einzeln gebacken; die Schaubrote werden einzeln geknetet und je zwei gebacken. Und in einer Form machte man sie; nahm man sie [aus dem Ofen], legte man sie [wieder] in eine Form, damit sie nicht verdürben.
מתני׳ שתי הלחם נילושות אחת אחת ונאפות אחת אחת לחם הפנים נילושות אחת אחת ונאפות שתים שתים ובדפוס היה עושה אותן כשהוא רודן נותנן לדפוס כדי שלא יתקלקלו:
GEMARA: Woher diese Worte? Denn die Rabbanan lehrten: „Zwei Zehntel soll der eine Kuchen sein“ (Lev 24,5) – das lehrt, dass sie einzeln geknetet werden.
גמ׳ מנא הני מילי דתנו רבנן (ויקרא כד, ה) שני עשרונים יהיה החלה האחת מלמד שנילושות אחת אחת
Woher, dass auch die zwei Brote so [geknetet werden]? Die Schrift lehrt: „soll sein“. Und woher, dass sie je zwei gebacken werden? Die Schrift lehrt: „Und du sollst sie legen“ (Lev 24,6). Man könnte meinen, auch die zwei Brote seien so; die Schrift lehrt: „sie“.
מנין שאף שתי הלחם כך תלמוד לומר יהיה ומנין שאפייתן שתים שתים תלמוד לומר (ויקרא כד, ו) ושמת אותם יכול אף שתי הלחם כן תלמוד לומר אותם
Dieses „sie“ hast du doch [schon dafür] verwendet! – Wenn dem so ist, sollte der Vers „we-samtam“ sagen; was [soll] „we-samta otam“? Entnimm daraus zwei [Dinge].
האי אותם הא אפיקתיה אם כן לימא קרא ושמתם מאי ושמת אותם שמעת מיניה תרתי:
Die Rabbanan lehrten: „Und du sollst sie legen“ – in eine Form. Drei Formen gibt es: Man gibt [das Brot] in eine Form, solange es noch Teig ist; eine Art Form hatte es [auch] im Ofen; und wenn man es herausnimmt, gibt man es in eine Form, damit es nicht verderbe. – Man lege es doch in die erste Form zurück! – Da es gebacken ist, ist es aufgegangen.
תנו רבנן ושמת אותם בדפוס שלשה דפוסין הם נותנה לדפוס ועדיין היא בצק וכמין דפוס היה לה בתנור וכשהוא רודה נותנה בדפוס כדי שלא תתקלקל ולהדרה לדפוס קמא כיון דאפי לה נפחה:
Es wurde gesagt: Das Schaubrot – wie macht man es?
איתמר לחם הפנים כיצד עושין אותו
Original: Menachot 94a auf Sefaria, Version „Wikisource Talmud Bavli“ (hebräisches Wikisource), Lizenz CC BY-SA. Das Original wird inhaltlich unverändert übernommen und nur in Segmente geteilt. Die deutsche Übersetzung ist ein abgeleitetes, maschinell (Modell Claude) erstelltes Werk und steht unter der Lizenz CC BY-SA 4.0.
Original mit Vokalzeichen (Kästchen „Mit Vokalzeichen“): Vokalisierung von Sefaria, Fassung „William Davidson Edition – Vocalized Aramaic“ (Koren), Lizenz CC BY-NC 4.0, dem hiesigen Original zugeordnet.