die Böcke wegen Götzendienstes aber erfordern keine Handauflegung durch Aaron, sondern durch die Ältesten!
ואין שעירי עבודת כוכבים טעונין סמיכה באהרן אלא בזקנים
Menachot 92b מנחות
Aufbau der Debatte:Baraita 1Frage 2
Automatisch anhand der einleitenden Formeln erkannt. Unterstrichene Begriffe und Namen öffnen eine Erklärung.
Raw Scheschet sagte: Meinst du denn, jene erste [Baraita] sei richtig formuliert? Rabbi Schimon sagt doch, wir brauchen Handauflegung durch die Eigentümer!
אמר רב ששת ותסברא דהך קמייתא מתרצתא היא הא אמר ר' שמעון סמיכה בבעלים בעינן
Formuliere sie vielmehr so: „Den Stier“ – der Stier erfordert Handauflegung, die Böcke wegen Götzendienstes aber erfordern keine Handauflegung – Worte Rabbi Jehudas. Rabbi Schimon sagt: „Den lebenden“ – der lebende erfordert Handauflegung durch Aaron, die Böcke wegen Götzendienstes aber erfordern keine Handauflegung durch Aaron, sondern durch die Ältesten.
אלא תריץ הכי הפר פר טעון סמיכה ואין שעירי עבודת כוכבים טעונין סמיכה דברי רבי יהודה רבי שמעון אומר החי חי טעון סמיכה באהרן ואין שעירי עבודת כוכבים טעונין סמיכה באהרן אלא בזקנים
Und so sagte Rabbi Schimon zu Rabbi Jehuda: Die Böcke wegen Götzendienstes erfordern Handauflegung; und wenn du gehört hast, dass sie keine Handauflegung erfordern, so hast du es [von der Handauflegung] durch Aaron gehört, und die Einschränkung stammt aus „den lebenden“.
והכי קא אמר ליה ר' שמעון לר' יהודה שעירי עבודת כוכבים בעו סמיכה ואי שמיע לך דלא בעו סמיכה באהרן הוא דשמיע לך ומיעוטא מהחי הוא
Und Rabbi Jehuda – wozu muss er sie durch einen Vers ausschließen? Rabina sagte doch: Wir haben es überliefert: [Es gibt] zwei Handauflegungen bei der Gemeinde! – [Das ist] bloße Überlieferung.
ורבי יהודה למה לי למעטינהו מקרא והא אמר רבינא גמירי שתי סמיכות בצבור גירסא בעלמא
Und Rabbi Schimon – dass die Böcke wegen Götzendienstes Handauflegung erfordern, woher haben wir das?
ורבי שמעון שעירי עבודת כוכבים דבעיא סמיכה מנלן
Wir leiten es aus dem ab, was gelehrt wurde: „Und er lege seine Hand auf den Kopf des Bockes“ (Lev 4,24) – um den Bock Nachschons zur Handauflegung einzuschließen – Worte Rabbi Jehudas. Rabbi Schimon sagt: Um die Böcke wegen Götzendienstes zur Handauflegung einzuschließen; denn Rabbi Schimon pflegte zu sagen: Jedes Sündopfer, dessen Blut hineingebracht wird, erfordert Handauflegung.
נפקא לן מדתניא (ויקרא ד, כד) וסמך ידו על ראש השעיר לרבות שעיר נחשון לסמיכה דברי ר' יהודה ר' שמעון אומר לרבות שעירי עבודת כוכבים לסמיכה שהיה ר' שמעון אומר כל חטאת שנכנס דמה לפנים טעונה סמיכה
Wozu muss es heißen: „denn er pflegte zu sagen“? Es ist bloß ein Merkzeichen.
למה לי למימרא שהיה סימנא בעלמא
Sage doch: der Bock, der drinnen dargebracht wird [am Versöhnungstag]! – [Gemeint ist ein Bock] gleich dem Bock des Fürsten, der für Übertretungen eines bekannten Gebotes sühnt.
ואימא שעיר הנעשה בפנים דומיא דשעיר נשיא דמכפר על עבירות מצוה ידועה
Und nach Rabina, der sagt: Wir haben es überliefert: [Es gibt] zwei Handauflegungen bei der Gemeinde – wozu brauche ich die Verse?
ולרבינא דאמר גמירי שתי סמיכות בציבור קראי למה לי
Die Halacha war nötig, und die Verse waren nötig.
איצטריך הלכתא ואיצטריך קראי
Denn [wüssten wir es nur] aus dem Vers, würde ich sagen: [auch] die Friedensschlachtopfer der Gemeinde [erfordern Handauflegung];
דאי מקרא הוה אמינא זבחי שלמי ציבור
wie es gegenüber der Mischna des Kapitels „Alle Speiseopfer kommen“ schwierig ist: Rabbi Schimon sagte: Drei Arten erfordern drei Gebote.
כי קשיא אמתניתין דהך פירקא דכל המנחות באות אמר ר' שמעון שלשה מינין טעונין שלש מצות
Man könnte [es] durch einen Schluss vom Leichteren auf das Schwerere herleiten, und die Friedensschlachtopfer der Gemeinde erforderten Handauflegung: Wenn die Friedensopfer des Einzelnen, die nicht im lebenden [Zustand] Schwingung erfordern, im lebenden [Zustand] Handauflegung erfordern usw. – [darum] war die Halacha nötig.
ליתי בקל וחומר ויהו זבחי שלמי ציבור טעונין סמיכה מקל וחומר מה שלמי יחיד שאין טעונין תנופה חיים טעונין סמיכה חיים וכו' איצטריך הלכתא
Und [wüssten wir es nur] aus der Halacha, wüssten wir nicht, welche es sind; da lässt er uns hören: gleich dem Bock des Fürsten, der für Übertretungen eines bekannten Gebotes sühnt.
ואי מהלכתא (הוה אמינא) לא ידעינן הי נינהו קמשמע לן דומיא דשעיר נשיא דמכפר על עבירות מצוה ידועה:
„Alle Opfer des Einzelnen erfordern Handauflegung, außer dem Erstgeborenen, dem Zehnten und dem Pessachopfer“:
כל קרבנות היחיד טעונין סמיכה חוץ מבכור ומעשר ופסח:
Die Rabbanan lehrten: „Sein Opfer“ (Lev 1,3) – nicht das Erstgeborene. Denn man könnte meinen: Ist es nicht ein Schluss? Wenn Friedensopfer, deren Heiligkeit nicht vom Mutterleib an besteht, Handauflegung erfordern, ist es dann nicht recht, dass das Erstgeborene, dessen Heiligkeit vom Mutterleib an besteht, Handauflegung erfordert? Die Schrift lehrt: „sein Opfer“ – und nicht das Erstgeborene.
תנו רבנן (ויקרא א, ג) קרבנו ולא הבכור שיכול והלא דין הוא ומה שלמים שאין קדושתן מרחם טעונין סמיכה בכור שקדושתו מרחם אינו דין שטעון סמיכה תלמוד לומר קרבנו ולא הבכור
„Sein Opfer“ – nicht der Zehnt. Denn man könnte meinen: Ist es nicht ein Schluss? Wenn Friedensopfer, die nicht [die Tiere] vor und nach ihnen heiligen, Handauflegung erfordern, ist es dann nicht recht, dass der Zehnt, der [das Tier] vor ihm und nach ihm heiligt, Handauflegung erfordert? Die Schrift lehrt: „sein Opfer“ – und nicht der Zehnt.
קרבנו ולא מעשר שיכול והלא דין הוא ומה שלמים שאין מקדשין לפניהם ולאחריהם טעונין סמיכה מעשר שמקדש לפניו ולאחריו אינו דין שטעון סמיכה תלמוד לומר קרבנו ולא מעשר
„Sein Opfer“ – nicht das Pessachopfer. Denn man könnte meinen: Ist es nicht ein Schluss? Wenn Friedensopfer, die nicht fest und wiederkehrend [geboten] sind, Handauflegung erfordern, ist es dann nicht recht, dass das Pessachopfer, das fest und wiederkehrend [geboten] ist, Handauflegung erfordert? Die Schrift lehrt: „sein Opfer“ – und nicht das Pessachopfer.
קרבנו ולא פסח שיכול והלא דין הוא ומה שלמים שאינו בעמוד והבא טעונין סמיכה פסח שהוא בעמוד והבא אינו דין שטעון סמיכה תלמוד לומר קרבנו ולא פסח
Man kann [diese Schlüsse] widerlegen: Was ist mit Friedensopfern? Sie erfordern ja Trankopfer und die Schwingung von Brust und Schenkel! – Die Verse sind bloße Anlehnung.
איכא למיפרך מה לשלמים שכן טעונין נסכים ותנופת חזה ושוק קראי אסמכתא בעלמא
Aber
אלא
Original: Menachot 92b auf Sefaria, Version „Wikisource Talmud Bavli“ (hebräisches Wikisource), Lizenz CC BY-SA. Das Original wird inhaltlich unverändert übernommen und nur in Segmente geteilt. Die deutsche Übersetzung ist ein abgeleitetes, maschinell (Modell Claude) erstelltes Werk und steht unter der Lizenz CC BY-SA 4.0.
Original mit Vokalzeichen (Kästchen „Mit Vokalzeichen“): Vokalisierung von Sefaria, Fassung „William Davidson Edition – Vocalized Aramaic“ (Koren), Lizenz CC BY-NC 4.0, dem hiesigen Original zugeordnet.