ein Pflicht-Speiseopfer, und hier ist gesagt ein freiwilliges Speiseopfer; wie das freiwillige Speiseopfer Herantragen erfordert, so erfordert auch das Pflicht-Speiseopfer Herantragen.
מנחת חובה ונאמר הכא מנחת נדבה מה מנחת נדבה טעונה הגשה אף מנחת חובה טעונה הגשה
So kehrt der Schluss zurück: Die Eigenart des einen ist nicht wie die Eigenart des anderen, und die Eigenart des anderen ist nicht wie die Eigenart des einen; das ihnen Gemeinsame ist, dass sie im Abheben des Haufens gleich sind und im Herantragen gleich sind. So bringe auch ich das Speiseopfer des Sünders, das ihnen im Abheben des Haufens gleicht – es gleiche ihnen im Herantragen.
וחזר הדין לא ראי זה כראי זה ולא ראי זה כראי זה הצד השוה שבהן ששוו לקמיצה ושוו להגשה אף אני אביא מנחת חוטא ששוה להן לקמיצה תשוה להן להגשה
Was [gilt] vom ihnen Gemeinsamen? Sie sind tauglich, vom Reichen wie vom Armen zu kommen! Willst du [dasselbe] vom Speiseopfer des Sünders sagen, das nicht tauglich ist, vom Reichen wie vom Armen zu kommen? Die Schrift sagt: „das Speiseopfer“.
מה להצד השוה שבהן שכן הוכשרו לבא בעשיר כבעני תאמר במנחת חוטא שלא הוכשרה לבא בעשיר כבעני תלמוד לומר את המנחה
Rabbi Schimon sagt: „Und bring“ – um das Omer-Speiseopfer in das Herantragen einzuschließen; und so sagt sie: „So bringt die Omer-Garbe, den Anfang eurer Ernte, zum Kohen“ (Lev 23,10). „Und man bringe es dar“ – um das Speiseopfer der Sota in das Herantragen einzuschließen; und so sagt sie: „Und er bringe es zum Altar dar“ (Num 5,25).
רבי שמעון אומר והבאת לרבות מנחת העומר להגשה וכן הוא אומר (ויקרא כג, י) והבאתם את עומר ראשית קצירכם אל הכהן והקריבה לרבות מנחת סוטה להגשה וכן הוא אומר (במדבר ה, כה) והקריב אותה אל המזבח
Doch es ist ein Schluss: Wenn schon das Speiseopfer des Sünders, das keine Schwingung erfordert, Herantragen erfordert, ist es nicht ein Schluss, dass das Speiseopfer der Sota, das Schwingung erfordert, Herantragen erfordert? – Was [gilt] vom Speiseopfer des Sünders? Es kommt aus Weizen!
ודין הוא ומה מנחת חוטא שאינה טעונה תנופה טעונה הגשה מנחת סוטה שטעונה תנופה אינו דין שטעונה הגשה מה למנחת חוטא שכן באה חיטין
So kehrt der Schluss zurück: Die Eigenart des einen ist nicht wie die Eigenart des anderen, und die Eigenart des anderen ist nicht wie die Eigenart des einen; das ihnen Gemeinsame ist, dass sie im Abheben des Haufens gleich sind und im Herantragen gleich sind. So bringe auch ich das Speiseopfer der Sota, das ihnen im Abheben des Haufens gleicht – es gleiche ihnen im Herantragen.
וחזר הדין לא ראי זה כראי זה ולא ראי זה כראי זה הצד השוה שבהן ששוו לקמיצה ושוו להגשה אף אני אביא מנחת סוטה ששוותה להן לקמיצה תשוה להן להגשה
Was [gilt] vom ihnen Gemeinsamen? Sie sind nicht tauglich, als [grobes] Mehl zu kommen! Willst du [dasselbe] vom Speiseopfer der Sota sagen, das tauglich ist, als Mehl zu kommen? Die Schrift sagt: „Und man bringe es dar“.
מה להצד השוה שבהן שכן לא הוכשרו לבא קמח תאמר מנחת סוטה שהוכשרה לבא קמח תלמוד לומר והקריבה
Rabbi Jehuda sagt: „Und bring“ – um das Speiseopfer der Sota in das Herantragen einzuschließen; und so sagt sie: „Und er bringe ihr Opfer für sie“ (Num 5,15).
ר' יהודה אומר והבאת לרבות מנחת סוטה להגשה וכן הוא אומר (במדבר ה, טו) והביא את קרבנה עליה
Das Omer-Speiseopfer aber bedarf keines Verses. Was ist der Grund? Es ergibt sich aus einem Schluss: Wenn schon das Speiseopfer des Sünders, das keine Schwingung erfordert, Herantragen erfordert, ist es nicht ein Schluss, dass das Omer-Speiseopfer, das Schwingung erfordert, Herantragen erfordert?
אבל מנחת העומר לא צריכא קרא מאי טעמא מדינא קא אתיא ומה מנחת חוטא שאינה טעונה תנופה טעונה הגשה מנחת העומר שטעונה תנופה אינו דין שטעונה הגשה
Was [gilt] vom Speiseopfer des Sünders? Es kommt aus Weizen! Das Speiseopfer der Sota beweise es. Was [gilt] vom Speiseopfer der Sota? Es kommt, um eine Schuld zu klären, denn es ist ein „Speiseopfer, das Schuld in Erinnerung bringt“! Das Speiseopfer des Sünders beweise es.
מה למנחת חוטא שכן באה חיטין מנחת סוטה תוכיח מה למנחת סוטה שכן באה לברר עון דמזכרת עון היא מנחת חוטא תוכיח
So kehrt der Schluss zurück: Die Eigenart des einen ist nicht wie die Eigenart des anderen, und die Eigenart des anderen ist nicht wie die Eigenart des einen; das ihnen Gemeinsame ist, dass sie im Abheben des Haufens gleich sind und im Herantragen gleich sind. So bringe auch ich das Omer-Speiseopfer, das ihnen im Abheben des Haufens gleicht – es gleiche ihnen im Herantragen.
וחזר הדין לא ראי זה כראי זה ולא ראי זה כראי זה הצד השוה שבהן שכן שוו לקמיצה ושוו להגשה אף אני אביא מנחת העומר ששוותה להן לקמיצה תשוה להן להגשה
Und es ist ein Schluss: Die Gemeinde bringt ein Speiseopfer aus Weizen als Pflicht und bringt ein Speiseopfer aus Gerste als Pflicht; so soll auch der Einzelne, der ein Speiseopfer aus Weizen freiwillig bringt, (man könnte meinen) ein Speiseopfer aus Gerste freiwillig bringen. Die Schrift sagt: „diese“ – ich habe nur diese.
ודין הוא ציבור מביא מנחה מן החיטין חובה ומביא מנחה מן השעורים חובה אף יחיד שמביא מנחה מן החיטין נדבה (יכול) יביא מנחה מן השעורין נדבה תלמוד לומר אלה אין לי אלא אלה
Oder sagt sie „diese“ vielleicht nur für den, der sagt: „Ich nehme ein Speiseopfer auf mich“, dass er alle fünf bringe? Die Schrift sagt: „aus diesen“ – will er, bringt er eines; will er, bringt er alle fünf.
או אינו אומר אלה אלא לאומר הרי עלי מנחה שמביא חמישתן תלמוד לומר מאלה רצה אחת מביא רצה חמישתן מביא
Rabbi Schimon sagt: „Das Speiseopfer“ – um die übrigen Speiseopfer, wie das Speiseopfer von Nichtjuden und das Speiseopfer von Frauen, in das Herantragen einzuschließen. Man könnte meinen, ich schließe auch die zwei Brote und das Schaubrot ein; die Schrift sagt: „aus diesen“.
רבי שמעון אומר את המנחה לרבות שאר מנחות כגון מנחת נכרים מנחת נשים להגשה יכול שאני מרבה אף שתי הלחם ולחם הפנים תלמוד לומר מאלה
Und was veranlasst dich, die übrigen Speiseopfer einzuschließen und die zwei Brote und das Schaubrot auszuschließen? Ich schließe die übrigen Speiseopfer ein, von denen etwas den Feuern zukommt, und schließe die zwei Brote und das Schaubrot aus, von denen nichts den Feuern zukommt.
ומה ראית לרבות שאר מנחות ולהוציא שתי הלחם ולחם הפנים מרבה אני שאר מנחות שיש מהן לאישים ומוציא אני שתי הלחם ולחם הפנים שאין מהן לאישים
Das hast du doch schon [anderweitig] verwendet! – „Und er bringe dar“, „und man bringe es dar“. Und was veranlasst dich, die übrigen Speiseopfer einzuschließen und das Speiseopfer der Trankopfer auszuschließen?
והא אפיקתיה והקריב והקריבה ומה ראית לרבות שאר מנחות ולהוציא מנחת נסכים
Original: Menachot 60b auf Sefaria, Version „Wikisource Talmud Bavli“ (hebräisches Wikisource), Lizenz CC BY-SA. Das Original wird inhaltlich unverändert übernommen und nur in Segmente geteilt. Die deutsche Übersetzung ist ein abgeleitetes, maschinell (Modell Claude) erstelltes Werk und steht unter der Lizenz CC BY-SA 4.0.
Original mit Vokalzeichen (Kästchen „Mit Vokalzeichen“): Vokalisierung von Sefaria, Fassung „William Davidson Edition – Vocalized Aramaic“ (Koren), Lizenz CC BY-NC 4.0, dem hiesigen Original zugeordnet.