Nimm das Holz heraus und setze die Trankopfer ein. Denn es wurde gelehrt: Wein, Blut, Holz und Räucherwerk aber erfordern kein Salz.
אפיק עצים ועייל נסכים דתניא אבל היין והדם והעצים והקטרת אין טעונין מלח
Menachot 21a מנחות
Aufbau der Debatte:Frage 3
Automatisch anhand der einleitenden Formeln erkannt. Unterstrichene Begriffe und Namen öffnen eine Erklärung.
Wer [ist der Autor]? Wenn Rabbi – so ist das Holz eine Schwierigkeit; wenn die Rabbanan – so ist das Räucherwerk eine Schwierigkeit.
מני אי רבי קשיא עצים אי רבנן קשיא קטרת
Es ist jener Tanna, denn es wurde gelehrt: Rabbi Jischmael, der Sohn Rabbi Jochanan ben Berokas, sagt: Wie die Einzelbestimmung ausdrücklich etwas ist, das Unreinheit annimmt, zu den Feueropfern hinaufkommt und auf dem äußeren Altar ist, so auch alles, was Unreinheit annimmt, zu den Feueropfern hinaufkommt und auf dem äußeren Altar ist.
האי תנא הוא דתניא רבי ישמעאל בנו של ר' יוחנן בן ברוקה אומר מה הפרט מפורש דבר שמקבל טומאה ועולה לאשים וישנו על מזבח החיצון אף כל דבר המקבל טומאה ועולה לאשים וישנו על מזבח החיצון
Ausgeschlossen ist das Holz, das keine Unreinheit annimmt; ausgeschlossen sind Blut und Wein, die nicht zu den Feueropfern hinaufkommen; ausgeschlossen ist das Räucherwerk, das nicht auf dem äußeren Altar ist.
יצאו עצים שאין מקבלין טומאה יצאו דם ויין שאין עולים לאשים יצאה קטרת שאינה על מזבח החיצון
Aber [demnach ist] der Grund, dass der Vers das Blut ausgeschlossen hat; wäre es nicht so, würde ich sagen, das Blut erfordere Salz? Sobald man es salzt, verlässt es doch den Status des Blutes! Denn Seiri sagte im Namen Rabbi Chaninas: Wegen Blut, das man gekocht hat, übertritt man [das Verbot] nicht; und Raw Jehuda sagte im Namen Seiris: Wegen Blut, das man gesalzen hat, übertritt man [das Verbot] nicht.
אלא טעמא דמעטיה קרא לדם הא לאו הכי הוה אמינא דם ליבעי מלח כיון דמלחיה נפיק ליה מתורת דם דאמר זעירי א"ר חנינא דם שבישלו אינו עובר עליו ורב יהודה אמר זעירי דם שמלחו אינו עובר עליו
Und Raw Jehuda sagte selbst: Glieder, die man gebraten und hinaufgebracht hat – bei ihnen gilt nicht ‚zum lieblichen Duft‘.
ורב יהודה דידיה אמר אברים שצלאן והעלן אין בהם משום לריח ניחוח
Man könnte meinen, man werfe ein wenig [Salz] hinein, bloß um des Gebotes willen – das lässt er uns hören.
מהו דתימא מישדא בה משהו למצוה בעלמא קמ"ל:
Zur Sache selbst: Seiri sagte im Namen Rabbi Chaninas: Wegen Blut, das man gekocht hat, übertritt man [das Verbot] nicht. Rawa saß da und trug diese Lehre vor. Abaje wandte gegen ihn ein: Hat er das Blut gerinnen lassen und es gegessen, oder hat er das Fett geschmolzen und es geschlürft, ist er schuldig!
גופא אמר זעירי א"ר חנינא דם שבישלו אינו עובר עליו יתיב רבא וקא אמר לה להא שמעתא איתיביה אביי הקפה את הדם ואכלו או שהמחה את החלב וגמעו חייב
Das ist kein Widerspruch: Hier, wenn er es am Feuer gerinnen ließ, dort, wenn er es in der Sonne gerinnen ließ. Am Feuer [Geronnenes] wird nicht wieder [flüssig], in der Sonne [Geronnenes] wird wieder [flüssig].
לא קשיא כאן שהקפה באור כאן שהקפה בחמה באור לא הדר בחמה הדר
Auch in der Sonne sollte man doch sagen: Da es verdrängt wurde, ist es verdrängt! Denn Rabbi Mani fragte Rabbi Jochanan: Blut, das geronnen ist, und man hat es gegessen – wie ist es? Er sagte zu ihm: Da es verdrängt wurde, bleibt es verdrängt. Er schwieg.
בחמה נמי לימא הואיל ואידחי אידחי דהא בעא מיניה רבי מני מר' יוחנן דם שקרש ואכלו מהו אמר ליה הואיל ונדחה ידחה אישתיק
Er sagte zu ihm: Vielleicht [ist es] gewiss [so]: Hier bei den äußeren Sündopfern, dort bei den inneren Sündopfern.
אמר ליה דלמא ודאי כאן בחטאות החיצוניות (החיצונות) כאן בחטאות הפנימיות
Er sagte: Du hast mich an eine Sache erinnert, die Raw Chisda gesagt hat: Blut von Sündopfern, das geronnen ist, und man hat es gegessen – man ist schuldig; ‚und er nehme … und er gebe‘ (Lev 4,25) hat der Barmherzige gesagt, [und] dieses ist [noch] geeignet, genommen und gegeben zu werden. Bei den inneren Sündopfern ist man, wenn man es gegessen hat, frei; ‚und er tauche … und er sprenge‘ (Lev 4,6) hat der Barmherzige gesagt, und dieses ist nicht [mehr] geeignet, getaucht und gesprengt zu werden.
אמר אדכרתן מילתא דאמר רב חסדא דם שקרש בחטאות ואכלו חייב (ויקרא ד, כה) ולקח ונתן אמר רחמנא [והאי] בר לקיחה ונתינה הוא בחטאות הפנימיות ואכלו פטור וטבל והזה אמר רחמנא והאי לאו בר טבילה והזאה הוא
Rawa selbst aber sagte: Sogar bei den inneren Sündopfern ist man, wenn man es gegessen hat, schuldig, da das Entsprechende bei den äußeren Sündopfern geeignet ist. Raw Papa sagte: Daher ist man bei Blut eines Esels, das geronnen ist und das man gegessen hat, schuldig, da das Entsprechende bei den äußeren Sündopfern geeignet ist.
ורבא דידיה אמר אפילו בחטאות הפנימיות ואכלו חייב הואיל וכנגדו ראוי בחטאות החיצונות אמר רב פפא הלכך דם חמור שקרש ואכלו חייב הואיל וכנגדו ראוי בחטאות החיצונות
Raw Giddel sagte im Namen Seiris: Blut, ob feucht oder trocken, bildet eine Trennung [beim Tauchbad]. Man wandte ein: Blut, Tinte, Honig und Milch bilden eine Trennung, wenn sie trocken sind; sind sie feucht, bilden sie keine Trennung! – Das ist kein Widerspruch: Das eine, wenn es klebt, das andere, wenn es nicht klebt.
אמר רב גידל אמר זעירי דם בין לח בין יבש חוצץ מיתיבי הדם והדיו והדבש והחלב יבשין חוצצין לחין אינן חוצצין לא קשיא הא דסריך הא דלא סריך:
‚Du sollst salzen‘ – wozu kommt es? Für das, was gelehrt wurde: ‚Mit Salz‘ – man könnte meinen, ‚tewunehu‘; die Schrift sagt: ‚du sollst salzen‘. Wenn ‚du sollst salzen‘, könnte man meinen: mit Salzwasser; die Schrift sagt: ‚mit Salz‘.
תמלח למאי אתא לכדתניא במלח יכול תבונהו ת"ל תמלח אי תמלח יכול במי מלח ת"ל במלח
„Und du sollst das Salz nicht aufhören lassen“ (Lev 2,13): Bringe Salz, das nicht aufhört. Und welches ist das? Sodomitisches Salz. Und woher, dass er, wenn er kein sodomitisches Salz findet, istrakanisches Salz bringt? Die Schrift sagt: ‚du sollst darbringen‘ – ‚du sollst darbringen‘: eine beliebige Menge; ‚du sollst darbringen‘: von überall her; ‚du sollst darbringen‘: sogar am Schabbat; ‚du sollst darbringen‘: sogar in Unreinheit.
(ויקרא ב, יג) ולא תשבית מלח הבא מלח שאינה שובתת ואיזו זו מלח סדומית ומנין שאם לא מצא מלח סדומית שמביא מלח איסתרוקנית ת"ל תקריב תקריב כל שהוא תקריב מכל מקום תקריב ואפילו בשבת תקריב ואפילו בטומאה
Was [bedeutet] ‚tewunehu‘? Rabba bar Ulla sagte: So meint er es: Man könnte meinen, man solle es [mit Salz] durchsetzen wie Stroh im Lehm. Abaje sagte zu ihm: Wenn dem so ist, müsste es ‚jitbonenu‘ heißen! Vielmehr sagte Abaje: Man könnte meinen, man solle es wie einen Bau machen. Rawa sagte zu ihm: Wenn dem so ist, müsste es ‚jibnenu‘ heißen! Vielmehr sagte Rawa: Man könnte meinen, ‚tewunehu‘.
מאי תבונהו אמר רבה בר עולא הכי קאמר יכול יתבוננו כתבן בטיט אמר ליה אביי אי הכי יתבוננו מיבעי ליה אלא אמר אביי יכול יעשנו כבנין אמר ליה רבא אי הכי יבננו מיבעי ליה אלא אמר רבא יכול תבונהו
Was [bedeutet] ‚tewunehu‘? Raw Aschi sagte: Man könnte meinen, man solle ihm Geschmack geben wie [mit] Einsicht (Bina); die Schrift sagt: ‚du sollst salzen‘. Wie macht er es? Er bringt das Glied, gibt Salz darauf, wendet es wieder um, gibt Salz darauf und bringt es hinauf.
מאי תבונהו אמר רב אשי יכול יתן בו טעם כבינה תלמוד לומר תמלח כיצד הוא עושה מביא האבר ונותן עליו מלח וחוזר והופכו ונותן עליו מלח ומעלהו
Abaje sagte: Und ebenso für den Topf.
אמר אביי וכן לקדירה
Original: Menachot 21a auf Sefaria, Version „Wikisource Talmud Bavli“ (hebräisches Wikisource), Lizenz CC BY-SA. Das Original wird inhaltlich unverändert übernommen und nur in Segmente geteilt. Die deutsche Übersetzung ist ein abgeleitetes, maschinell (Modell Claude) erstelltes Werk und steht unter der Lizenz CC BY-SA 4.0.
Original mit Vokalzeichen (Kästchen „Mit Vokalzeichen“): Vokalisierung von Sefaria, Fassung „William Davidson Edition – Vocalized Aramaic“ (Koren), Lizenz CC BY-NC 4.0, dem hiesigen Original zugeordnet.