der Bund mit dem Salz geschlossen sein soll – so die Worte Rabbi Jehudas. Rabbi Schimon sagt: Hier heißt es: „Ein ewiger Salzbund ist es“, und dort heißt es: „ein Bund ewigen Priestertums“ (Num 25,13): Wie es keine Opfer ohne Priestertum geben kann, so kann es keine Opfer ohne Salz geben.
ברית אמורה במלח דברי ר' יהודה ר' שמעון אומר נאמר כאן ברית מלח עולם הוא ונאמר להלן (במדבר כה, יג) ברית כהונת עולם כשם שאי אפשר לקרבנות בלא כהונה כך אי אפשר לקרבנות בלא מלח
Raw Josef sagte: Raw ist der Ansicht unseres Tanna, der sagt: Hat er nicht gesalzen, ist es tauglich. Abaje sagte zu ihm: Wenn dem so ist, [bedeutet dann] auch ‚nicht gegossen‘: überhaupt nicht gegossen? Vielmehr: Nicht ein Kohen hat gegossen, sondern ein Nichtpriester; so auch hier: Nicht ein Kohen hat gesalzen, sondern ein Nichtpriester.
אמר רב יוסף רב כתנא דידן ס"ל דאמר לא מלח כשר אמר ליה אביי אי הכי לא יצק נמי לא יצק כלל אלא לא יצק כהן אלא זר הכא נמי לא מלח כהן אלא זר
Hat der Vers es denn nicht wiederholt? Es steht doch geschrieben: „Und jedes Opfer deines Speiseopfers sollst du mit Salz salzen“ (Lev 2,13)! – Jenes braucht er für das, was gelehrt wurde: Hieße es [nur] ‚Opfer … mit Salz‘, verstünde ich: sogar Holz und Blut, die ‚Opfer‘ genannt werden;
ולא תנא ביה קרא והכתיב (ויקרא ב, יג) וכל קרבן מנחתך במלח תמלח ההוא מיבעי ליה לכדתניא אילו נאמר קרבן במלח שומע אני אפילו עצים ודם שנקראו קרבן
die Schrift sagt: ‚Speiseopfer‘: Wie das Speiseopfer dadurch gekennzeichnet ist, dass andere [Dinge] seinetwegen pflichtgemäß kommen, so auch alles, wofür andere [Dinge] pflichtgemäß kommen.
ת"ל מנחה מה מנחה מיוחדת שאחרים באין חובה לה אף כל שאחרים באין חובה לה
Oder: Wie das Speiseopfer dadurch gekennzeichnet ist, dass es erlaubt macht, so auch alles, was erlaubt macht; dann bringe ich [auch] das Blut ein, das erlaubt macht! Die Schrift sagt: „von deinem Speiseopfer“ (Lev 2,13) – nicht aber von deinem Blut.
אי מה מנחה מיוחדת שמתרת אף כל שמתיר אביא דם שמתיר ת"ל מעל מנחתך ולא מעל דמך
Man könnte meinen, das ganze Speiseopfer erfordere Salz; die Schrift sagt: ‚Opfer‘ – das Opfer erfordert Salz, nicht aber erfordert das ganze Speiseopfer Salz.
יכול תהא מנחה כולה טעונה מלח ת"ל קרבן קרבן טעון מלח ואין מנחה כולה טעונה מלח
Ich habe nur die Handvoll (vom Speiseopfer); woher, dass der Weihrauch eingeschlossen ist? Ich schließe den Weihrauch ein, da er mit ihm in einem Gefäß kommt.
ואין לי אלא קומץ (מנחה) מנין לרבות את הלבונה מרבה אני את הלבונה שכן באה עמה בכלי אחד
das Speiseopfer der Kohanim, das Speiseopfer des gesalbten Kohen und das Speiseopfer der Trankopfer; die Opferteile des Sündopfers, die Opferteile des Schuldopfers, die Opferteile der hochheiligen Opfer und die Opferteile der minderheiligen Opfer, die Glieder des Brandopfers und das Geflügelbrandopfer – woher?
Der Meister sagte: ‚Ich habe nur die Handvoll; woher, dass der Weihrauch eingeschlossen ist? Ich schließe den Weihrauch ein, da er mit ihm in einem Gefäß kommt.‘ Du hast doch gesagt: Wie das Speiseopfer dadurch gekennzeichnet ist, dass andere [Dinge] seinetwegen pflichtgemäß kommen!
אמר מר אין לי אלא קומץ (מנחה) מנין לרבות את הלבונה מרבה אני את הלבונה שכן באה עמה בכלי אחד והא אמרת מה מנחה מיוחדת שאחרים באין חובה לה
So meint er es: Sage: ‚Opfer‘ ist eine Verallgemeinerung und ‚Speiseopfer‘ eine Einzelbestimmung; bei Verallgemeinerung und Einzelbestimmung ist in der Verallgemeinerung nur das enthalten, was in der Einzelbestimmung ist: das Speiseopfer – ja, etwas anderes – nicht.
הכי קאמר אימא קרבן כלל ומנחה פרט כלל ופרט אין בכלל אלא מה שבפרט מנחה אין מידי אחרינא לא
Dann sagt er wieder: ‚zu all deinen Opfern‘ – er hat wieder verallgemeinert. Bei Verallgemeinerung, Einzelbestimmung und Verallgemeinerung kannst du nur nach der Art der Einzelbestimmung urteilen: Wie die Einzelbestimmung ausdrücklich dadurch gekennzeichnet ist, dass andere [Dinge] seinetwegen pflichtgemäß kommen, so auch alles, wofür andere [Dinge] pflichtgemäß kommen.
הדר אמר על כל קרבנך חזר וכלל כלל ופרט וכלל אי אתה דן אלא כעין הפרט מה הפרט מפורש שאחרים באין חובה לה אף כל שאחרים באין חובה לה
Sage doch: (Das andere, das seinetwegen pflichtgemäß kommt, ist) der Weihrauch, und bringe das Blut ein, für das es Trankopfer gibt! – Die Trankopfer kommen mit den Opferteilen. Was ist der Grund? Essen und Trinken [gehören zusammen]. – Im Gegenteil: Sühne und Freude [gehören zusammen]!
אימא (אחרים דבאין חובה לה ניהו) לבונה ואייתי דם דאיכא נסכים נסכים בהדי אימורין הוא דאתו מ"ט אכילה ושתיה אדרבה כפרה ושמחה
Vielmehr: Der Weihrauch kommt mit ihm in einem Gefäß, [die Trankopfer kommen nicht in einem Gefäß]; das Holz aber – wie durch es das Speiseopfer tauglich wird, so werden durch es alle Opfer tauglich.
אלא לבונה באה עמה בכלי אחד [נסכים אין באין בכלי אחד] אבל עצים כי היכי דמתכשרא בהו מנחה הכי מתכשרא בהו כולהו קרבנות
Sage doch: Wie die Einzelbestimmung ausdrücklich dadurch gekennzeichnet ist, dass andere [Dinge] seinetwegen pflichtgemäß kommen und dass es erlaubt macht, so auch alles, wofür andere [Dinge] pflichtgemäß kommen und was erlaubt macht. Und was ist das? Der Weihrauch, der in den Schalen kommt, der das Brot erlaubt macht; etwas anderes aber nicht!
ואימא מה הפרט מפורש שאחרים באין חובה לה ומתרת אף כל שאחרים באין חובה לה ומתרת ומאי ניהו לבונה הבאה בבזיכין דשריא לחם אבל מידי אחרינא לא
Da ‚von deinem Speiseopfer, nicht aber von deinem Blut‘ nötig war, folgt daraus, dass alle diese aufgrund eines [gemeinsamen] Merkmals eingeschlossen werden.
מדאיצטריך מעל מנחתך ולא מעל דמך מכלל דהנך כולהו אתו בחד צד
für sie kommen andere [Dinge] pflichtgemäß, wie bei ihm; [sie gehören zu den] Feueropfern, wie es; [ihre Darbringung] draußen [ist strafbar], wie bei ihm; [das Verbot des] Übriggebliebenen [gilt], wie bei ihm;
אחרים באין חובה לה כמותה אישים כמותה בחוץ כמותה נותר כמותה
Unreinheit, wie bei ihm; Veruntreuung, wie bei ihm.
טומאה כמותה מעילה כמותה
Original: Menachot 20a auf Sefaria, Version „Wikisource Talmud Bavli“ (hebräisches Wikisource), Lizenz CC BY-SA. Das Original wird inhaltlich unverändert übernommen und nur in Segmente geteilt. Die deutsche Übersetzung ist ein abgeleitetes, maschinell (Modell Claude) erstelltes Werk und steht unter der Lizenz CC BY-SA 4.0.
Original mit Vokalzeichen (Kästchen „Mit Vokalzeichen“): Vokalisierung von Sefaria, Fassung „William Davidson Edition – Vocalized Aramaic“ (Koren), Lizenz CC BY-NC 4.0, dem hiesigen Original zugeordnet.