und badete im Badebecken von Zippori am siebzehnten Tammus und wollte den neunten Aw abschaffen, aber man stimmte ihm nicht zu.
ורחץ בקרונה של צפורי בשבעה עשר בתמוז ובקש לעקור תשעה באב ולא הודו לו
Megilla 5b מגילה
Rabbi Abba bar Sawda sagte vor ihm: Rabbi, so hat sich die Sache nicht zugetragen, sondern der neunte Aw fiel auf einen Schabbat, und wir verschoben ihn auf nach dem Schabbat, und Rabbi sagte: Da er [ohnehin] verschoben wurde, soll er [ganz] verschoben werden; und die Weisen stimmten nicht zu. Er wandte auf ihn [den Vers] an: „Zwei sind besser als einer“ (Koh 4,9).
אמר לפניו רבי אבא בר זבדא רבי לא כך היה מעשה אלא תשעה באב שחל להיות בשבת הוה ודחינוהו לאחר השבת ואמר רבי הואיל ונדחה ידחה ולא הודו חכמים קרי עליה (קהלת ד, ט) טובים השנים מן האחד
Und wie konnte Rabbi an Purim einen Setzling pflanzen? Raw Josef lehrte doch: „Freude und Gelage und Feiertag“ – „Freude“ lehrt, dass Trauerrede verboten ist; „Gelage“ lehrt, dass Fasten verboten ist; „und Feiertag“ lehrt, dass das Verrichten von Arbeit verboten ist! – Vielmehr: Rabbi gehörte zu [denen, die] am vierzehnten [feiern], und als er pflanzte, pflanzte er am fünfzehnten.
ורבי היכי נטע נטיעה בפורים והתני רב יוסף שמחה ומשתה וי"ט שמחה מלמד שאסורים בהספד משתה מלמד שאסור בתענית ויום טוב מלמד שאסור בעשיית מלאכה אלא רבי בר ארביסר הוה וכי נטע בחמיסר נטע
Ist das so? Rabbi war doch in Tiberias, und Tiberias war seit den Tagen Josuas, des Sohnes Nuns, ummauert! – Vielmehr: Rabbi gehörte zu [denen, die] am fünfzehnten [feiern], und als er pflanzte, war es am vierzehnten.
איני והא רבי בטבריא הוה וטבריא מוקפת חומה מימות יהושע בן נון הואי אלא רבי בר חמיסר הוה וכי נטע בארביסר הוה
Und war es ihm denn klar, dass Tiberias seit den Tagen Josuas, des Sohnes Nuns, ummauert war? Chiskija las doch in Tiberias am vierzehnten und am fünfzehnten, weil er im Zweifel war, ob es seit den Tagen Josuas, des Sohnes Nuns, ummauert war oder nicht! – Chiskija war im Zweifel, Rabbi war es klar.
ומי פשיטא ליה דטבריא מוקפת חומה מימות יהושע בן נון והא חזקיה קרי בטבריא בארביסר ובחמיסר מספקא ליה אי מוקפת חומה מימות יהושע בן נון היא אי לא לחזקיה מספקא ליה לרבי פשיטא ליה
Und wenn es ihm klar war, ist es denn erlaubt? Es steht doch in der Fastenrolle geschrieben: Der vierzehnte Tag und der fünfzehnte Tag, das sind die Purimtage, an denen man keine Trauerrede halten darf!
וכי פשיטא ליה מי שרי והכתיב במגילת תענית את יום ארבעה עשר ואת יום חמשה עשר יומי פוריא אינון דלא למספד בהון
Und Rawa sagte: Das war nur nötig, um [den Tag] der einen den anderen zu verbieten und [den Tag] der anderen den einen. – Das gilt für Trauerrede und Fasten; Arbeit aber [ist nur] einen Tag [verboten] und nicht mehr.
ואמר רבא לא נצרכא אלא לאסור את של זה בזה ואת של זה בזה הני מילי בהספד ובתענית אבל מלאכה יום אחד ותו לא
Ist das so? Raw sah doch einen Mann, der an Purim Flachs säte, und er verfluchte ihn, und sein Flachs wuchs nicht! – Dort war es an seinem [eigenen] Tag.
איני והא רב חזייה לההוא גברא דהוה קא שדי כיתנא בפוריא ולטייה ולא צמח כיתניה התם בר יומא הוה
Rabba, der Sohn Rawas, sagte: Du kannst sogar sagen, an seinem Tag: Trauerrede und Fasten haben sie auf sich genommen, Arbeit haben sie nicht auf sich genommen.
רבה בריה דרבא אמר אפי' תימא ביומיה הספד ותענית קבילו עלייהו מלאכה לא קבילו עלייהו
Denn zuerst steht geschrieben: „Freude und Gelage und Feiertag“ (Est 9,19), und schließlich steht geschrieben: „sie zu Tagen des Gelages und der Freude zu machen“ (Est 9,22), „Feiertag“ aber steht nicht geschrieben.
דמעיקרא כתיב (אסתר ט, יט) שמחה ומשתה ויום טוב ולבסוף כתיב (שם, כב) לעשות אותם ימי משתה ושמחה ואילו יום טוב לא כתיב
Und weshalb verfluchte Raw dann jenen Mann? Es waren erlaubte Dinge, die andere als verboten zu behandeln pflegten, und im Ort Rabbis war das nicht Brauch.
ואלא רב מ"ט לטייה לההוא גברא דברים המותרין ואחרים נהגו בהן איסור הוה ובאתריה דרבי לא נהוג
Und wenn du willst, sage ich: Es war tatsächlich Brauch, aber Rabbi pflanzte eine Pflanzung der Freude, wie wir gelernt haben: Sind diese [Fasttage] vorüber und sie wurden nicht erhört, so schränkt man Handel und Geschäft ein, Bauen und Pflanzen, Verlobungen und Hochzeiten.
ואיבעית אימא לעולם נהוג ורבי נטיעה של שמחה נטע כדתנן עברו אלו ולא נענו ממעטין במשא ומתן בבנין ובנטיעה באירוסין ובנישואין
Und es wurde dazu gelehrt: Bauen – ein Bauen der Freude; Pflanzen – ein Pflanzen der Freude. Was ist ein Bauen der Freude? Wenn jemand für seinen Sohn ein Hochzeitshaus baut. Was ist ein Pflanzen der Freude? Wenn jemand einen Schattenbaum [Aburnaki] für Könige pflanzt.
ותנא עלה בנין בנין של שמחה נטיעה נטיעה של שמחה איזהו בנין של שמחה זה הבונה בית חתנות לבנו איזו היא נטיעה של שמחה זה הנוטע אבורנקי של מלכים
Zur Sache selbst: Chiskija las in Tiberias am vierzehnten und am fünfzehnten, weil er im Zweifel war, ob es seit den Tagen Josuas, des Sohnes Nuns, ummauert war oder nicht. Und war er denn über Tiberias im Zweifel? Es steht doch geschrieben: „Und die festen Städte: Ha-Ziddim, Zer und Chammat, Rakkat und Kinneret“ (Jos 19,35), und es gilt uns: Rakkat ist Tiberias! – Das ist der Grund, weshalb er im Zweifel war: weil auf einer Seite das Meer die Mauer bildete.
גופא חזקיה קרי בטבריא בארביסר ובחמיסר מספקא ליה אי מוקפת חומה מימות יהושע בן נון היא אי לא ומי מספקא ליה מלתא דטבריא והכתיב (יהושע יט, לה) וערי מבצר הצדים צר וחמת רקת וכנרת וקיימא לן רקת זו טבריא היינו טעמא דמספקא ליה משום דחד גיסא שורא דימא הות
Wenn dem so ist, warum war er im Zweifel? Sicherlich ist das keine Mauer, denn es wird gelehrt: „die eine Mauer hat“ (Lev 25,30) – nicht aber [eine Stadt, die nur] eine Dachmauer ringsum [hat]; das schließt Tiberias aus, dessen Mauer das Meer ist.
אי הכי אמאי מספקא ליה ודאי לאו חומה היא דתניא (ויקרא כה, ל) אשר לו חומה ולא שור איגר סביב פרט לטבריא שימה חומתה
Hinsichtlich der Häuser in ummauerten Städten war er nicht im Zweifel; im Zweifel war er hinsichtlich der Lesung der Megilla: Warum [unterscheidet man] Offene und Ummauerte, die bei der Lesung der Megilla geschrieben sind? Weil die einen ungeschützt daliegen und die anderen nicht – und diese [Stadt] liegt auch ungeschützt da; oder vielleicht, weil die einen geschützt sind und die anderen nicht – und diese ist auch geschützt? Deshalb war er im Zweifel.
לענין בתי ערי חומה לא מספקא ליה כי קא מספקא ליה לענין מקרא מגילה מאי פרזים ומאי מוקפין דכתיבי גבי מקרא מגילה משום דהני מיגלו והני לא מיגלו והא נמי מיגליא או דלמא משום דהני מיגנו והני לא מיגנו והא נמי מיגניא משום הכי מספקא ליה
Raw Assi las die Megilla in Huzal am vierzehnten und am fünfzehnten, weil er im Zweifel war, ob es seit den Tagen Josuas, des Sohnes Nuns, ummauert war oder nicht. Manche sagen: Raw Assi sagte: Dieses Huzal im Haus Binjamin ist seit den Tagen Josuas ummauert.
רב אסי קרי מגילה בהוצל בארביסר ובחמיסר מספקא ליה אי מוקפת חומה מימות יהושע בן נון היא אי לא איכא דאמר אמר רב אסי האי הוצל דבית בנימין מוקפת חומה מימות יהושע היא
Rabbi Jochanan sagte: Als ich ein Knabe war, sagte ich etwas, wonach ich die Alten fragte,
אמר רבי יוחנן כי הוינא טליא אמינא מלתא דשאילנא לסבייא
Original: Megillah 5b auf Sefaria, Version „Wikisource Talmud Bavli“ (hebräisches Wikisource), Lizenz CC BY-SA. Das Original wird inhaltlich unverändert übernommen und nur in Segmente geteilt. Die deutsche Übersetzung ist ein abgeleitetes, maschinell (Modell Claude) erstelltes Werk und steht unter der Lizenz CC BY-SA 4.0.
Original mit Vokalzeichen (Kästchen „Mit Vokalzeichen“): Vokalisierung von Sefaria, Fassung „William Davidson Edition – Vocalized Aramaic“ (Koren), Lizenz CC BY-NC 4.0, dem hiesigen Original zugeordnet.