Man könnte meinen: Da sie zur Schur und zur Arbeit verboten sind, soll ihr Blut ein Begräbnis erfordern. Daher lehrt er uns [das].
ס"ד אמינא הואיל ואסירי בגיזה ועבודה דמן לבעי קבורה קמשמע לן
Chullin 36a חולין
In der Schule Rabbi Jischmaels lehrte man: „Und das Blut von Erschlagenen trinkt es“ (Num 23,24) – ausgenommen ist das Blut, das [beim Aderlass] im Strahl ausfließt; es macht die Saaten nicht empfänglich.
תנא דבי רבי ישמעאל (במדבר כג, כד) ודם חללים ישתה פרט לדם קילוח שאינו מכשיר את הזרעים
Unsere Meister lehrten: Wer schlachtet und dabei Blut auf einen Kürbis spritzt – Rabbi sagt: Er ist empfänglich gemacht; Rabbi Chija sagt: Man lässt es in der Schwebe.
ת"ר השוחט והתיז דם על הדלעת רבי אומר הוכשר רבי חייא אומר תולין
Rabbi Oschaja sagte: Da Rabbi sagt: Er ist empfänglich gemacht, und Rabbi Chija sagt: Man lässt es in der Schwebe – auf wen sollen wir uns stützen? Kommt, wir wollen uns auf die Worte Rabbi Schimons stützen, denn Rabbi Schimon pflegte zu sagen: Die Schlachtung macht empfänglich, nicht das Blut.
א"ר אושעיא מאחר שרבי אומר הוכשר ור' חייא אומר תולין אנו על מי נסמוך באו ונסמוך על דברי ר"ש שהיה ר"ש אומר שחיטה מכשרת ולא דם
Raw Papa sagte: Alle stimmen überein: Wo das Blut von Anfang bis Ende da ist, streitet niemand, dass es empfänglich macht. Sie streiten, wenn das Blut zwischen dem einen Zeichen und dem anderen abgewischt wurde: Rabbi meint, die Schlachtung besteht von Anfang bis Ende, und dies ist Schlachtungsblut;
אמר רב פפא הכל מודים היכא דאיתיה לדם מתחלה ועד סוף כולי עלמא לא פליגי דמכשיר כי פליגי בנתקנח הדם בין סימן לסימן רבי סבר ישנה לשחיטה מתחלה ועד סוף והאי דם שחיטה הוא
Rabbi Chija meint, die Schlachtung besteht erst am Ende, und dies ist Wundblut. Und was heißt „man lässt es in der Schwebe“? Man lässt die Sache in der Schwebe bis zum Abschluss der Schlachtung: Ist am Ende der Schlachtung Blut da, macht es empfänglich; wenn nicht, macht es nicht empfänglich.
רבי חייא סבר אינה לשחיטה אלא בסוף והאי דם מכה הוא ומאי תולין תולין הדבר עד גמר שחיטה אי איתיה לדם בסוף שחיטה מכשיר ואי לא לא מכשיר
Und was heißt „Kommt, wir wollen uns auf die Worte Rabbi Schimons stützen“? Nach Rabbi Schimon macht es nicht empfänglich, nach Rabbi Chija macht es empfänglich;
ומאי באו ונסמוך על דברי ר"ש לר"ש לא מכשיר לרבי חייא מכשיר
im Fall des Abwischens jedoch stimmen sie miteinander überein: Der eine Meister [sagt], es macht nicht empfänglich, und der andere Meister [sagt], es macht nicht empfänglich. Damit ist Rabbi ein Einzelner, und die Worte eines Einzelnen gelten nicht gegenüber zweien.
בנתקנח מיהו אשוו להדדי מר לא מכשיר ומר לא מכשיר הוה ליה רבי חד ואין דבריו של אחד במקום שנים
Raw Aschi sagte: „Man lässt es in der Schwebe“ bedeutet: für immer, und [es geht um den Fall], dass es abgewischt wurde. Rabbi Chija ist im Zweifel, ob die Schlachtung von Anfang bis Ende besteht oder erst am Ende. Und was heißt „man lässt es in der Schwebe“? Man isst es nicht und verbrennt es nicht.
רב אשי אמר תולין לעולם משמע ונתקנח לר' חייא ספוקי מספקא ליה אי ישנה לשחיטה מתחלה ועד סוף או אינה לשחיטה אלא בסוף ומאי תולין לא אוכלין ולא שורפין
Und was heißt „Kommt, wir wollen uns auf die Worte Rabbi Schimons stützen“? Nach Rabbi Schimon macht es nicht empfänglich, nach Rabbi Chija ist es zweifelhaft; hinsichtlich des Verbrennens jedoch stimmen sie miteinander überein: Der eine Meister verbrennt es nicht, und der andere Meister verbrennt es nicht.
ומאי באו ונסמוך על דברי ר"ש לר"ש לא מכשיר לרבי חייא ספיקא לענין שריפה מיהו שוו להדדי מר לא שרפיה ומר לא שרפיה
Damit ist Rabbi ein Einzelner, und die Worte eines Einzelnen gelten nicht gegenüber zweien. Und so meint er es: In einem solchen Fall lässt man es in der Schwebe – man isst es nicht und verbrennt es nicht.
הוה ליה רבי חד ואין דבריו של אחד במקום שנים והכי קאמר כגון זאת תולין לא אוכלין ולא שורפין
Rabbi Schimon ben Lakisch fragte: Zählt man bei einem trockenen Mehlrest von Speiseopfern erste und zweite [Grade], oder zählt man bei ihm keine ersten und zweiten [Grade]? Wirkt die Wertschätzung des Heiligen nur, um es selbst untauglich zu machen, aber nicht, um bei ihm erste und zweite [Grade] zu zählen, oder ist da vielleicht kein Unterschied?
בעי ר"ש בן לקיש צריד של מנחות מונין בו ראשון ושני או אין מונין בו ראשון ושני כי מהניא חבת הקדש לאפסולי גופיה למימנא ביה ראשון ושני לא או דלמא לא שנא
Rabbi Elasar sagte: Komm und höre: „Von aller Speise, die gegessen wird“ usw. (Lev 11,34) – eine Speise, auf die Wasser kommt, ist empfänglich gemacht; eine Speise, auf die kein Wasser kommt, ist nicht empfänglich gemacht.
א"ר אלעזר ת"ש (ויקרא יא, לד) מכל האוכל אשר יאכל וגו' אוכל הבא במים הוכשר אוכל שאינו בא במים לא הוכשר
Kennt etwa Rabbi Schimon ben Lakisch [die Regel von] der Speise, auf die Wasser kommt, nicht? Rabbi Schimon ben Lakisch fragt Folgendes: Gleicht die Wertschätzung des Heiligen einer Speise, auf die Wasser gekommen ist, oder nicht?
אטו רבי שמעון בן לקיש לית ליה אוכל הבא במים רבי שמעון בן לקיש הכי קמיבעיא ליה חבת הקדש כאוכל הבא במים דמי או לא
Auch Rabbi Elasar spricht von überzähligen Versen: Es steht doch geschrieben: „Und wenn Wasser auf Saat gegeben wird“ (Lev 11,38); wozu brauche ich dann „von aller Speise, die gegessen wird“?
רבי אלעזר נמי מיתורי קראי קאמר מכדי כתיב (ויקרא יא, לח) וכי יותן מים על זרע מכל האוכל אשר יאכל למה לי
Original: Chullin 36a auf Sefaria, Version „Wikisource Talmud Bavli“ (hebräisches Wikisource), Lizenz CC BY-SA. Das Original wird inhaltlich unverändert übernommen und nur in Segmente geteilt. Die deutsche Übersetzung ist ein abgeleitetes, maschinell (Modell Claude) erstelltes Werk und steht unter der Lizenz CC BY-SA 4.0.
Original mit Vokalzeichen (Kästchen „Mit Vokalzeichen“): Vokalisierung von Sefaria, Fassung „William Davidson Edition – Vocalized Aramaic“ (Koren), Lizenz CC BY-NC 4.0, dem hiesigen Original zugeordnet.