wie eine weitere Schächtung dauert, und sie vollendet, ist seine Schächtung tauglich. Und wenn du sagst, halb und halb gelte wie der größere Teil – es ist [durch die Unterbrechung] trefa geworden!
כדי שחיטה אחרת וגמרה שחיטתו כשרה ואי אמרת מחצה על מחצה כרוב איטרפא לה
Meinst du etwa, beim Vieh? Nein, beim Vogel; wie es auch sei: Wenn halb und halb wie der größere Teil gilt, hat er den größeren Teil gemacht; wenn halb und halb nicht wie der größere Teil gilt, hat er überhaupt nichts gemacht.
מי סברת בבהמה לא בעוף ממה נפשך אי מחצה על מחצה כרוב הא עביד ליה רובא אי מחצה על מחצה אינו כרוב לא עבד ולא כלום
Komm und höre: War die halbe Luftröhre schadhaft und er fügte etwas hinzu und vollendete sie, ist seine Schächtung tauglich. Und wenn du sagst, halb und halb gelte wie der größere Teil, wäre es trefa!
ת"ש הרי שהיה חצי קנה פגום והוסיף עליו כל שהוא וגמרו שחיטתו כשרה ואי אמרת מחצה על מחצה כרוב טרפה הויא
Abaje sagte zu ihm: Gilt das nicht erst recht [hier]? Wenn bei der Trefa, die schon durch ein Geringes trefa wird, wo wir einen größeren Teil brauchen, ein für die Augen sichtbarer größerer Teil nötig ist – gilt dann nicht erst recht bei der Schächtung, die erst tauglich wird, wenn der größere Teil vorhanden ist, dass wir einen für die Augen sichtbaren größeren Teil brauchen?
א"ל אביי ולא כל דכן הוא ומה טרפה דבמשהו מיטרפא היכא דבעינן רובא בעינן רוב הנראה לעינים שחיטה דעד דאיכא רובא לא מיתכשרא לא כ"ש דבעינן רוב הנראה לעינים
Vielmehr gilt nach aller Ansicht: Halb und halb gilt nicht wie der größere Teil; und als [der Streit] zwischen Raw und Raw Kahana gesagt wurde, wurde er hinsichtlich des Pessach[opfers] gesagt.
אלא דכולי עלמא מחצה על מחצה אינו כרוב וכי איתמר דרב ודרב כהנא לענין פסח אתמר
Wenn Israel halb rein und halb unrein war: Raw sagte: Halb und halb gilt wie der größere Teil; und Raw Kahana sagte: Halb und halb gilt nicht wie der größere Teil.
הרי שהיו ישראל מחצה טהורים ומחצה טמאים רב אמר מחצה על מחצה כרוב ורב כהנא אמר מחצה על מחצה אינו כרוב
Und was ist dort der Grund Raws? Denn es steht geschrieben: „Jedermann, wenn er unrein ist durch einen Toten“ (Num 9,10) – ein Einzelner wird zurückgestellt, aber eine Gemeinde wird nicht zurückgestellt.
והתם מ"ט דרב דכתיב (במדבר ט, י) איש איש כי יהיה טמא לנפש איש נדחה ואין ציבור נדחין:
Raw Hoschaja sagte: Das eine bei Profanem und das andere bei Opfertieren; und es ist [beides] nötig. Denn hätte er uns [nur] Profanes hören lassen – dort genügt ihm der größere Teil, weil er das Blut nicht braucht; aber bei Opfertieren, wo er das Blut braucht, sage, es genüge ihm nicht der größere Teil, bis das Ganze da ist.
אמר רב הושעיא חדא בחולין וחדא בקדשים וצריכא דאי אשמועינן חולין התם הוא דסגי ליה ברובא משום דלאו לדם הוא צריך אבל קדשים דלדם הוא צריך אימא לא תיסגי ליה ברובא עד דאיכא כוליה
Und hätte er uns [nur] Opfertiere hören lassen – weil er das Blut braucht; aber bei Profanem, wo er das Blut nicht braucht, sage, es genüge ihm die Hälfte. Das lässt er uns hören.
ואי אשמועינן קדשים משום דלדם הוא צריך אבל חולין דלדם לא צריך אימא בפלגא סגי ליה קמ"ל
Raw Kahana sagte: Es leuchtet ein, dass der Anfangssatz bei Profanem und der Schlusssatz bei Opfertieren [steht]. Woraus? Da gelehrt wird: „Wer schächtet“. Und wenn du meinst, der Anfangssatz stehe bei Opfertieren, hätte es heißen müssen: „Wer abkneift“.
אמר רב כהנא מיסתברא רישא בחולין וסיפא בקדשים ממאי מדקתני השוחט ואי סלקא דעתך רישא בקדשים המולק מיבעי ליה
Was aber [dann]? Der Schlusssatz bei Opfertieren – [dort heißt es] „seine Schächtung ist tauglich“; „sein Abkneifen ist tauglich“ hätte es heißen müssen! – Das ist nicht schwierig: Da er mit dem Vieh schließt, lehrte er auch „seine Schächtung ist tauglich“. Aber der Anfangssatz bezieht sich doch auf den Vogel; wenn du meinst, bei Opfertieren, hätte es heißen müssen: „Wer abkneift“.
אלא מאי סיפא בקדשים שחיטתו כשרה מליקתו כשרה מיבעי ליה הא ל"ק איידי דסליק מבהמה תנא נמי שחיטתו כשרה אלא רישא מכדי על עוף קאי אי ס"ד בקדשים המולק מיבעי ליה
Raw Schimi bar Aschi sagte: Der Anfangssatz [steht] bei Profanem – von hier: Denn es wird gelehrt: „eines beim Vogel“; und wenn du meinst, bei Opfertieren – es gibt doch das Brandopfer vom Vogel, das zwei Zeichen erfordert!
רב שימי בר אשי אמר רישא בחולין מהכא דקתני אחד בעוף ואי ס"ד בקדשים הא איכא עולת העוף דבעי שני סימנים
Was aber [dann]? Der Schlusssatz bei Opfertieren – „der größere Teil von einem beim Vogel“; es gibt doch das Brandopfer vom Vogel, das zwei Zeichen erfordert! – Was [heißt] „der größere Teil von einem“? Der größere Teil von jedem einzelnen. Und eigentlich hätte er „der größere Teil von zweien“ lehren müssen; da es aber das Sündopfer gibt, dem ein Zeichen genügt, deshalb ist es für ihn nicht durchgängig.
אלא מאי סיפא בקדשים רוב אחד בעוף הא איכא עולת העוף דבעי שני סימנין מאי רוב אחד רוב כל אחד ואחד ובדין הוא דליתני רוב שנים כיון דאיכא חטאת דסגי ליה בחד סימן מש"ה לא פסיקא ליה
Raw Papa sagte: Der Anfangssatz [steht] bei Profanem – von hier: Denn es wird gelehrt: Rabbi Jehuda sagt: bis er die Halsadern durchschneidet; und die Rabbanan streiten gegen ihn. Gut, wenn du sagst, bei Profanem; aber wenn du sagst, bei Opfertieren – warum streiten die Rabbanan gegen ihn? Er braucht ja selbst das Blut!
רב פפא אמר רישא בחולין מהכא דקתני רבי יהודה אומר עד שישחוט את הורידין ופליגי רבנן עליה אי אמרת בשלמא בחולין שפיר אלא אי אמרת בקדשים אמאי פליגי רבנן עליה הוא עצמו לדם הוא צריך
Raw Aschi sagte: Der Schlusssatz [steht] bei Opfertieren – von hier: Denn es wird gelehrt: Wer zwei Köpfe auf einmal schächtet, dessen Schächtung ist tauglich. „Wer schächtet“ – im Nachhinein ja, von vornherein nicht.
רב אשי אמר סיפא בקדשים מהכא דקתני השוחט שני ראשין כאחד שחיטתו כשרה השוחט דיעבד אין לכתחלה לא
Gut, wenn du sagst, bei Opfertieren; dann ist das [der Grund], dass [es] von vornherein nicht [erlaubt ist], denn Raw Josef lehrte: „Du sollst opfern“ – dass nicht zwei ein Schlachtopfer schächten; „du sollst es opfern“ (Lev 19,5) – dass nicht einer zwei Schlachtopfer schächtet.
אי אמרת בשלמא בקדשים היינו דלכתחלה לא משום דתני רב יוסף תזבח שלא יהא שנים שוחטים זבח אחד (ויקרא יט, ה) תזבחהו שלא יהא אחד שוחט שני זבחים
Und auch Rabbi Schimon ben Lakisch meint, der Anfangssatz [stehe] bei Profanem und der Schlusssatz bei Opfertieren. Denn Rabbi Schimon ben Lakisch sagte: Da wir gelernt haben: „Der größere Teil des einen gilt wie dieses selbst“, weshalb haben wir gelernt: „der größere Teil von einem beim Vogel und der größere Teil von zweien beim Vieh“?
ואף רשב"ל סבר רישא בחולין וסיפא בקדשים דאמר רשב"ל מאחר ששנינו רובו של אחד כמוהו למה שנינו רוב אחד בעוף ורוב שנים בבהמה
Weil wir gelernt haben: Man brachte ihm [dem Hohepriester] das tägliche Opfer; er schnitt hinein, und ein anderer vollendete die Schächtung für ihn. Man könnte meinen, wenn er sie nicht vollendet hätte, wäre es untauglich; darum haben wir gelernt: „der größere Teil von einem beim Vogel und der größere Teil von zweien beim Vieh“.
לפי ששנינו הביאו לו את התמיד קרצו ומירק אחר שחיטתו על ידו יכול לא מירק יהא פסול לכך שנינו רוב אחד בעוף ורוב שנים בבהמה
Der Meister sagte: Man könnte meinen, wenn er sie nicht vollendet hätte, wäre es untauglich.
אמר מר יכול לא מירק יהא פסול
Original: Chullin 29a auf Sefaria, Version „Wikisource Talmud Bavli“ (hebräisches Wikisource), Lizenz CC BY-SA. Das Original wird inhaltlich unverändert übernommen und nur in Segmente geteilt. Die deutsche Übersetzung ist ein abgeleitetes, maschinell (Modell Claude) erstelltes Werk und steht unter der Lizenz CC BY-SA 4.0.
Original mit Vokalzeichen (Kästchen „Mit Vokalzeichen“): Vokalisierung von Sefaria, Fassung „William Davidson Edition – Vocalized Aramaic“ (Koren), Lizenz CC BY-NC 4.0, dem hiesigen Original zugeordnet.