wenn drinnen – dann bringt man Profanes in den Vorhof! Daher ist es nicht möglich.
אי אגואי קא מעייל חולין לעזרה הלכך לא אפשר
Chullin 130b חולין
Aufbau der Debatte:Frage 2Einwand 1Beweis 3
Automatisch anhand der einleitenden Formeln erkannt. Unterstrichene Begriffe und Namen öffnen eine Erklärung.
Wozu brauche ich dann „dies“? Für das [Wort] Raw Chisdas, denn Raw Chisda sagte: Wer priesterliche Abgaben beschädigt oder sie aufgegessen hat, ist von der Ersatzzahlung frei.
אלא זה למה לי לכדרב חסדא דאמר רב חסדא המזיק מתנות כהונה או שאכלן פטור מלשלם
Der Text selbst: Raw Chisda sagte: Wer priesterliche Abgaben beschädigt oder sie aufgegessen hat, ist von der Ersatzzahlung frei. Was ist der Grund? Wenn du willst, sage: weil „dies“ geschrieben steht; und wenn du willst, sage: weil es Geld ist, das keine [bestimmten] Kläger hat.
גופא אמר רב חסדא המזיק מתנות כהונה או שאכלן פטור מלשלם מאי טעמא איבעית אימא דכתיב זה ואיבעית אימא משום דהו"ל ממון שאין לו תובעים
Man wandte ein: „Und dies soll das Recht der Kohanim sein“ (Dtn 18,3) – das lehrt, dass die Abgaben ein Rechtsanspruch sind. Für welche Halacha? Doch wohl, um sie durch Richter einzutreiben? – Nein, um sie durch Richter zu verteilen.
מיתיבי (דברים יח, ג) וזה יהיה משפט הכהנים מלמד שהמתנות דין למאי הלכתא לאו להוציאן בדיינין לא לחולקן בדיינין
Und gemäß Raw Schmuel bar Nachmani, denn Raw Schmuel bar Nachmani sagte im Namen Rabbi Jonatans: Woher, dass man einem Kohen, der ein Unkundiger ist, keine Abgabe gibt? Denn es heißt: „Und er sagte zum Volk, zu den Bewohnern Jerusalems, den Anteil der Kohanim und der Leviten zu geben, damit sie an der Tora des Ewigen festhielten“ (2 Chr 31,4) – wer an der Tora des Ewigen festhält, hat einen Anteil; wer nicht an der Tora des Ewigen festhält, hat keinen Anteil.
וכדרב שמואל בר נחמני דאמר רב שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן מנין שאין נותנין מתנה לכהן ע"ה שנאמר (דברי הימים ב לא, ד) ויאמר לעם ליושבי ירושלים לתת מנת לכהנים וללוים למען יחזקו בתורת ה' כל המחזיק בתורת ה' יש לו מנת ושאינו מחזיק בתורת ה' אין לו מנת
Komm und höre: Rabbi Jehuda ben Betera sagt: „Recht“ – das lehrt, dass die Abgaben ein Rechtsanspruch sind. Man könnte meinen, auch Brust und Schenkel seien ein Rechtsanspruch? Die Schrift sagt: „dies“.
ת"ש ר' יהודה בן בתירא אומר משפט מלמד שהמתנות דין יכול אפי' חזה ושוק דין ת"ל זה
Wofür? Wollte man sagen: um sie durch Richter zu verteilen – werden denn Brust und Schenkel nicht durch Richter verteilt? Doch wohl, um sie durch Richter einzutreiben!
למאי אילימא לחולקו בדיינין אטו חזה ושוק לאו בדיינין מיחלקו אלא לאו להוציא בדיינין
Womit haben wir es hier zu tun? Wenn sie in seine Hand gekommen sind. – Wenn sie in seine Hand gekommen sind, was ist dann zu sagen? – Dass sie in ungetrenntem Zustand in seine Hand gekommen sind, und dieser Tanna meint: Abgaben, die nicht abgehoben wurden, gelten wie abgehoben.
הכא במאי עסקינן דאתו לידיה אי דאתו לידיה מאי למימרא דאתו לידיה בטבלייהו וקסבר האי תנא מתנות שלא הורמו כמי שהורמו דמיין
Komm und höre: Ein Hausherr, der von Ort zu Ort zog und Nachlese, Vergessenes, Ecke und Armenzehnt nehmen musste, darf nehmen, und wenn er zurückkehrt, soll er bezahlen – Worte Rabbi Eliesers.
תא שמע בעל הבית שהיה עובר ממקום למקום וצריך ליטול לקט שכחה ופאה ומעשר עני נוטל ולכשיחזור ישלם דברי רבי אליעזר
Raw Chisda sagte: Hier wurde ein Maß der Frömmigkeit gelehrt. Rawa sagte: Der Tanna lehrt „er soll bezahlen“, und du sagst, hier wurde ein Maß der Frömmigkeit gelehrt? Und außerdem: Sollen wir uns denn nach Rabbi Elieser richten?
אמר רב חסדא מדת חסידות שנו כאן אמר רבא תנא תני ישלם ואת אמרת מדת חסידות שנו כאן ועוד מדרבי אליעזר ליקום וליתוב
Vielmehr aus dem Schlussteil: Die Weisen aber sagen: Er war in jener Stunde arm. Der Grund ist, dass er arm war; ein Reicher aber muss bezahlen.
אלא מסיפא וחכמים אומרים עני היה באותה שעה טעמא דעני הא עשיר משלם
Warum? Es sollte wie beim Beschädigen priesterlicher Abgaben oder ihrem Verzehr sein! Raw Chisda sagte: Hier wurde ein Maß der Frömmigkeit gelehrt.
אמאי ליהוי כמזיק מתנות כהונה או שאכלן אמר רב חסדא מדת חסידות שנו כאן
Komm und höre: Woher [weiß man] bei einem Hausherrn, der seine Früchte unverzehntet gegessen hat, und ebenso bei einem Leviten, der seine Zehnten unverzehntet gegessen hat – woher, dass er von der Zahlung frei ist? Die Schrift sagt: „Und sie sollen die heiligen Gaben der Kinder Israels, die sie abheben, nicht entweihen“ (Lev 22,15) – du hast mit ihnen nur von der Zeit des Abhebens an zu tun.
תא שמע מנין לבעל הבית שאכל פירותיו טבלין וכן לוי שאכל מעשרותיו טבלים מנין שפטור מן התשלומין ת"ל (ויקרא כב, טו) ולא יחללו את קדשי בני ישראל אשר ירימו אין לך בהן אלא משעת הרמה ואילך
Folglich muss er jedenfalls von der Zeit des Abhebens an bezahlen. Warum? Es sollte wie beim Beschädigen priesterlicher Abgaben oder ihrem Verzehr sein! – Hier ebenso:
הא משעת הרמה ואילך מיהא משלם אמאי ליהוי כמזיק מתנות כהונה או שאכלן הכא נמי
Original: Chullin 130b auf Sefaria, Version „Wikisource Talmud Bavli“ (hebräisches Wikisource), Lizenz CC BY-SA. Das Original wird inhaltlich unverändert übernommen und nur in Segmente geteilt. Die deutsche Übersetzung ist ein abgeleitetes, maschinell (Modell Claude) erstelltes Werk und steht unter der Lizenz CC BY-SA 4.0.
Original mit Vokalzeichen (Kästchen „Mit Vokalzeichen“): Vokalisierung von Sefaria, Fassung „William Davidson Edition – Vocalized Aramaic“ (Koren), Lizenz CC BY-NC 4.0, dem hiesigen Original zugeordnet.