MISCHNA:[Die Abgabe von] Vorderbein, Kinnbacken und Labmagen gilt im Land [Israel] und außerhalb des Landes, zur Zeit des Tempels und nicht zur Zeit des Tempels, bei Profanem, aber nicht bei Geheiligtem.
מתני׳ הזרוע והלחיים והקבה נוהגין בארץ ובחוצה לארץ בפני הבית ושלא בפני הבית בחולין אבל לא במוקדשין
Denn es wäre ein Schluss: Wenn Profanes, das nicht zu Brust und Schenkel verpflichtet ist, zu den Abgaben verpflichtet ist, ist es da nicht folgerichtig, dass Geheiligtes, das zu Brust und Schenkel verpflichtet ist, zu den Abgaben verpflichtet ist?
שהיה בדין ומה אם החולין שאינן חייבים בחזה ושוק חייבים במתנות קדשים שחייבים בחזה ושוק אינו דין שחייבים במתנות
Die Schrift sagt: „und Ich gebe sie Aaron, dem Kohen, und seinen Söhnen als ewige Satzung“ (Lev 7,34) – er hat nur das, was in dem Abschnitt gesagt ist.
ת"ל (ויקרא ז, לד) ואתן אותם לאהרן הכהן ולבניו לחק עולם אין לו אלא מה שאמור בענין
Alle Geheiligten, bei denen ein bleibender Makel ihrer Heiligung vorausging und die ausgelöst wurden, sind zur Erstgeburt und zu den Abgaben verpflichtet und gehen ins Profane über, um geschoren und zur Arbeit verwendet zu werden; ihre Jungen und ihre Milch sind nach ihrer Auslösung erlaubt;
כל הקדשים שקדם מום קבוע להקדשן ונפדו חייבין בבכורה ובמתנות ויוצאין לחולין להגזז ולהעבד וולדן וחלבן מותר לאחר פדיונן
wer sie außerhalb schlachtet, ist frei; sie bewirken keinen Tausch; und wenn sie verendet sind, werden sie ausgelöst – außer der Erstgeburt und dem Zehnten.
והשוחטן בחוץ פטור ואין עושין תמורה ואם מתו יפדו חוץ מן הבכור ומן המעשר
Alle, bei denen ihre Heiligung ihrem Makel vorausging, oder bei denen ein vorübergehender Makel ihrer Heiligung vorausging und danach an ihnen ein bleibender Makel entstand, und die ausgelöst wurden, sind frei von der Erstgeburt und von den Abgaben und gehen nicht ins Profane über, um geschoren und zur Arbeit verwendet zu werden;
כל שקדם הקדשן את מומן או מום עובר קודם להקדשן ולאחר מכאן נולד להם מום קבוע ונפדו פטורין מן הבכורה ומן המתנות ואינן יוצאין לחולין להגזז ולהעבד
ihre Jungen und ihre Milch sind nach ihrer Auslösung verboten; wer sie außerhalb schlachtet, ist schuldig; sie bewirken einen Tausch; und wenn sie verendet sind, werden sie begraben.
וולדן וחלבן אסור לאחר פדיונן והשוחטן בחוץ חייב ועושין תמורה ואם מתו יקברו:
Dann sollte Profanes zu Brust und Schenkel verpflichtet sein, durch einen Schluss vom Leichteren auf das Schwerere: Wenn Geheiligtes, das nicht zu den Abgaben verpflichtet ist, zu Brust und Schenkel verpflichtet ist – ist es da nicht folgerichtig, dass Profanes, das zu den Abgaben verpflichtet ist, zu Brust und Schenkel verpflichtet ist?
ויהיו חולין חייבין בחזה ושוק מקל וחומר ומה קדשים שאין חייבים במתנות חייבין בחזה ושוק חולין שחייבין במתנות אינו דין שחייבין בחזה ושוק
Der Grund ist also, dass der Allbarmherzige „dies“ geschrieben hat; wäre es nicht so, würde ich sagen, Profanes ist zu Brust und Schenkel verpflichtet? Das erfordert doch Schwingen! Wo sollte man sie schwingen? Wenn draußen – es steht doch „vor dem Ewigen“ (Lev 7,30) geschrieben;
אלא טעמא דכתב רחמנא זה הא לאו הכי הוה אמינא חולין חייבין בחזה ושוק והא בעי תנופה היכא לינופינהו אי אבראי (ויקרא ז, ל) לפני ה' כתיב
Original: Chullin 130a auf Sefaria, Version „Wikisource Talmud Bavli“ (hebräisches Wikisource), Lizenz CC BY-SA. Das Original wird inhaltlich unverändert übernommen und nur in Segmente geteilt. Die deutsche Übersetzung ist ein abgeleitetes, maschinell (Modell Claude) erstelltes Werk und steht unter der Lizenz CC BY-SA 4.0.
Original mit Vokalzeichen (Kästchen „Mit Vokalzeichen“): Vokalisierung von Sefaria, Fassung „William Davidson Edition – Vocalized Aramaic“ (Koren), Lizenz CC BY-NC 4.0, dem hiesigen Original zugeordnet.