Aufbau der Debatte:Mischna 1Baraita 4Frage 1Einwand 1Automatisch anhand der einleitenden Formeln erkannt. Unterstrichene Begriffe und Namen öffnen eine Erklärung.
Gibt es denn gegenüber dem Himmel eine Vertraulichkeit [wie unter Kameraden]? Vielmehr: Hat er seinen Sinn nicht von Anfang an ausgerichtet, schlägt man ihn mit dem Schmiedehammer, bis er seinen Sinn ausrichtet.
חברותא כלפי שמיא מי איכא אי לא כוון דעתיה מעיקרא מחינן ליה במרזפתא דנפחא עד דמכוין דעתיה:
MISCHNA: (Wer sagt: „Die Guten sollen dich preisen“, das ist ein Weg der Häresie.) Wer vor die Lade tritt [als Vorbeter] und sich irrt, an dessen Stelle soll ein anderer treten, und dieser soll sich in jenem Augenblick nicht weigern. Wo beginnt er? Am Anfang des Segensspruchs, in dem jener sich geirrt hat.
מתני׳ (האומר יברכוך טובים הרי זה דרכי מינות) העובר לפני התיבה וטעה יעבור אחר תחתיו ולא יהא סרבן באותה שעה מהיכן הוא מתחיל מתחלת הברכה שטעה זה
Wer vor die Lade tritt, soll nach den Kohanim nicht „Amen“ antworten, wegen der Verwirrung. Und wenn außer ihm kein Kohen dort ist, soll er seine Hände nicht [zum Priestersegen] erheben; ist er aber sicher, dass er seine Hände erheben und zu seinem Gebet zurückkehren kann, so darf er es.
העובר לפני התיבה לא יענה אמן אחר הכהנים מפני הטרוף ואם אין שם כהן אלא הוא לא ישא את כפיו ואם הבטחתו שהוא נושא את כפיו וחוזר לתפלתו רשאי:
GEMARA: Die Rabbanan lehrten: Wer vor die Lade treten soll, muss sich weigern; weigert er sich nicht, gleicht er einer Speise ohne Salz; weigert er sich zu sehr, gleicht er einer Speise, die vom Salz verdorben ist. Wie verhält er sich? Beim ersten Mal weigere er sich, beim zweiten Mal zögere er, beim dritten Mal strecke er seine Beine aus und trete hinab [vor die Lade].
גמ׳ ת"ר העובר לפני התיבה צריך לסרב ואם אינו מסרב דומה לתבשיל שאין בו מלח ואם מסרב יותר מדאי דומה לתבשיל שהקדיחתו מלח כיצד הוא עושה פעם ראשונה יסרב שניה מהבהב שלישית פושט את רגליו ויורד
Raw Huna sagte: Irrt er sich in den ersten drei [Segenssprüchen], kehrt er zum Anfang zurück; in den mittleren, kehrt er zu „Du begnadest [den Menschen mit Erkenntnis]“ zurück; in den letzten, kehrt er zu [dem Segensspruch über den] Tempeldienst zurück.
אמר רב הונא טעה בשלש ראשונות חוזר לראש באמצעיות חוזר לאתה חונן באחרונות חוזר לעבודה
Raw Jehuda sagte: Niemals erbitte ein Mensch seine Bedürfnisse in den ersten drei oder in den letzten drei [Segenssprüchen], sondern in den mittleren. Denn Rabbi Chanina sagte: Die ersten gleichen einem Knecht, der vor seinem Herrn Lob ordnet; die mittleren gleichen einem Knecht, der von seinem Herrn eine Gabe erbittet; die letzten gleichen einem Knecht, der von seinem Herrn eine Gabe empfangen hat, sich verabschiedet und seines Weges geht.
אמר רב יהודה לעולם אל ישאל אדם צרכיו לא בשלש ראשונות ולא בשלש אחרונות אלא באמצעיות דא"ר חנינא ראשונות דומה לעבד שמסדר שבח לפני רבו אמצעיות דומה לעבד שמבקש פרס מרבו אחרונות דומה לעבד שקבל פרס מרבו ונפטר והולך לו
Die Rabbanan lehrten: Es geschah, dass ein Schüler in Gegenwart von Rabbi Elieser vor die Lade trat und [das Gebet] allzu sehr in die Länge zog. Da sagten seine Schüler zu ihm: Unser Meister, wie langatmig ist dieser! Er sagte zu ihnen: Zieht er es etwa mehr in die Länge als Mose, unser Meister, von dem geschrieben steht: „die vierzig Tage und die vierzig Nächte“ usw. (Dtn 9,25)?
ת"ר מעשה בתלמיד אחד שירד לפני התיבה בפני רבי אליעזר והיה מאריך יותר מדאי א"ל תלמידיו רבינו כמה ארכן הוא זה אמר להם כלום מאריך יותר ממשה רבינו דכתיב ביה (דברים ט, כה) את ארבעים היום ואת ארבעים הלילה וגו'
Wiederum geschah es, dass ein Schüler in Gegenwart von Rabbi Elieser vor die Lade trat und [das Gebet] allzu sehr kürzte. Da sagten seine Schüler zu ihm: Wie kurz angebunden ist dieser! Er sagte zu ihnen: Kürzt er etwa mehr als Mose, unser Meister, von dem geschrieben steht: „O Gott, heile sie doch!“ (Num 12,13)?
שוב מעשה בתלמיד א' שירד לפני התיבה בפני ר"א והיה מקצר יותר מדאי א"ל תלמידיו כמה קצרן הוא זה א"ל כלום מקצר יותר ממשה רבינו דכתיב (במדבר יב, יג) אל נא רפא נא לה
Rabbi Jaakow sagte im Namen von Raw Chisda: Wer für seinen Nächsten um Erbarmen bittet, braucht dessen Namen nicht zu erwähnen, denn es heißt: „O Gott, heile sie doch!“, und er erwähnte den Namen Mirjams nicht.
א"ר יעקב אמר רב חסדא כל המבקש רחמים על חבירו אין צריך להזכיר שמו שנאמר אל נא רפא נא לה ולא קמדכר שמה דמרים:
Die Rabbanan lehrten: Dies sind die Segenssprüche, bei denen man sich verneigt: bei [dem Segensspruch der] Väter am Anfang und am Ende und beim Dank am Anfang und am Ende. Will er sich aber am Ende eines jeden Segensspruchs und am Anfang eines jeden Segensspruchs verneigen, belehrt man ihn, sich nicht zu verneigen.
ת"ר אלו ברכות שאדם שוחה בהן באבות תחלה וסוף בהודאה תחלה וסוף ואם בא לשוח בסוף כל ברכה וברכה ובתחלת כל ברכה וברכה מלמדין אותו שלא ישחה
Original: Berakhot 34a auf Sefaria, Version „Wikisource Talmud Bavli“ (hebräisches Wikisource), Lizenz CC BY-SA. Das Original wird inhaltlich unverändert übernommen und nur in Segmente geteilt. Die deutsche Übersetzung ist ein abgeleitetes, maschinell (Modell Claude) erstelltes Werk und steht unter der Lizenz CC BY-SA 4.0.
Original mit Vokalzeichen (Kästchen „Mit Vokalzeichen“): Vokalisierung von Sefaria, Fassung „William Davidson Edition – Vocalized Aramaic“ (Koren), Lizenz CC BY-NC 4.0, dem hiesigen Original zugeordnet.