Nein, der Bote des Gerichts ist wie der Gläubiger.
לא שליח ב"ד כמלוה
Bawa Mezia 113b בבא מציעא
Aufbau der Debatte:Beweis 1
Automatisch anhand der einleitenden Formeln erkannt. Unterstrichene Begriffe und Namen öffnen eine Erklärung.
Komm und höre: „Wenn du den Mantel deines Nächsten pfändest“ (Ex 22,25) – vom Boten des Gerichts spricht die Schrift. Du sagst, vom Boten des Gerichts spricht die Schrift, oder etwa nur vom Gläubiger? Wenn er sagt: „Du sollst nicht in sein Haus hineingehen, um sein Pfand zu pfänden“ (Dtn 24,10), so ist der Gläubiger [schon] genannt. Wie erfülle ich also „Wenn du den Mantel deines Nächsten pfändest“? Vom Boten des Gerichts spricht die Schrift.
ת"ש (שמות כב, כה) אם חבל תחבל שלמת רעך בשליח בית דין הכתוב מדבר אתה אומר בשליח בית דין הכתוב מדבר או אינו אלא בבעל חוב כשהוא אומר (דברים כד, י) לא תבא אל ביתו לעבוט עבוטו הרי בע"ח אמור הא מה אני מקיים אם חבל תחבל שלמת רעך בשליח ב"ד הכתוב מדבר
Es ist ein Streit von Tannaim. Denn es wurde gelehrt: Der Bote des Gerichts, der kommt, um ihn zu pfänden, darf nicht in sein Haus hineingehen, um ihn zu pfänden, sondern steht draußen, und jener bringt ihm ein Pfand heraus, denn es heißt: „Draußen sollst du stehen, und der Mann …“ (Dtn 24,11).
תנאי היא דתניא שליח ב"ד שבא למשכנו לא יכנס לביתו למשכנו אלא עומד מבחוץ והלה מוציא לו משכון שנאמר (דברים כד, יא) בחוץ תעמוד והאיש
Und es wurde anders gelehrt: Der Gläubiger, der kommt, um ihn zu pfänden, darf nicht in sein Haus hineingehen, um ihn zu pfänden, sondern steht draußen, und jener geht hinein und bringt ihm sein Pfand heraus, denn es heißt: „Draußen sollst du stehen.“ Und der Bote des Gerichts, der kommt, um ihn zu pfänden, darf in sein Haus hineingehen und ihn pfänden.
ותניא אידך בע"ח שבא למשכנו לא יכנס לביתו למשכנו אלא עומד בחוץ והלה נכנס ומוציא לו משכונו שנאמר בחוץ תעמוד ושליח ב"ד שבא למשכנו הרי זה נכנס לביתו וממשכנו
Und er darf ihm keine Dinge pfänden, mit denen man Speise bereitet. Und man gibt [ihm]: einem Reichen ein Bett und ein Bett und eine Decke, einem Armen ein Bett und ein Bett und eine Matte – ihm, aber nicht seiner Frau, seinen Söhnen und seinen Töchtern.
ולא ימשכננו דברים שעושין בהן אוכל נפש ונותן מטה ומטה ומצע לעשיר מטה ומטה ומפץ לעני לו אבל לא לאשתו ולא לבניו ולבנותיו
Wie man einem Gläubiger [gegenüber] die Habe ordnet, so ordnet man sie bei Schätzgelübden. – Wie kommst du auf diese Seite? Die Hauptstelle über das Ordnen steht doch bei den Schätzgelübden geschrieben! Sag vielmehr: Wie man [die Habe] bei Schätzgelübden ordnet, so ordnet man sie gegenüber dem Gläubiger.
כדרך שמסדרין לבע"ח כך מסדרין בערכין כלפי לייא עיקר סידור בערכין כתיב אלא אימא כדרך שמסדרין בערכין כך מסדרין בבע"ח
Der Meister sagte: „Man gibt einem Reichen ein Bett und ein Bett und eine Decke, einem Armen ein Bett und ein Bett und eine Matte.“ Wem? Wollte man sagen: seiner Frau, seinen Söhnen und seinen Töchtern – du sagtest doch: „ihm, aber nicht seiner Frau, seinen Söhnen und seinen Töchtern“! Vielmehr [sind] beide für ihn selbst.
אמר מר נותן מטה ומטה ומצע לעשיר מטה ומטה ומפץ לעני למאן אילימא לאשתו ולבניו ולבנותיו הא אמרת לו אבל לא לאשתו ולבניו ולבנותיו אלא אידי ואידי לדידיה
Wozu braucht er zwei? – Eines, auf dem er speist, und eines, auf dem er schläft, wie Schmuel [sagte]. Denn Schmuel sagte: Ich kenne die Heilmittel für alle Dinge außer diesen dreien: Wer bittere Datteln auf nüchternen Magen isst; wer sich einen feuchten Flachsstrick um die Hüften bindet; und wer Brot isst und nicht vier Ellen geht.
תרתי למה לי חדא דאכיל עלה וחדא דזג עלה כדשמואל דאמר שמואל כל מילי ידענא אסותייהו לבר מהני תלת מאן דאכיל אהינא מרירא אליבא ריקנא ומאן דאסר מיתנא דכיתנא רטיבא אחרציה ומאן דאכיל נהמא ולא מסגי ארבעה גרמידי
Ein Tanna lehrte vor Raw Nachman: Wie man [die Habe] bei Schätzgelübden ordnet, so ordnet man sie gegenüber dem Gläubiger. Er sagte zu ihm: Jetzt, da wir [seine Habe] für ihn verkaufen, sollen wir sie ihm [noch] ordnen? Und verkaufen wir [sie] denn für ihn? Wir haben doch gelernt: „Er gibt das Kissen bei Nacht und den Pflug bei Tag zurück“!
תני תנא קמיה דרב נחמן כדרך שמסדרין בערכין כך מסדרין בבע"ח א"ל השתא זבוני מזבנינן ליה סדורי מסדרינן ליה ומי מזבנינן ליה והתנן מחזיר את הכר בלילה ואת המחרישה ביום
Der Tanna lehrte vor ihm nach Rabban Schimon ben Gamliel, und so sagte er zu ihm: Jetzt, da wir nach Rabban Schimon ben Gamliel [die Habe] verkaufen, sollen wir sie ihm [noch] ordnen? Denn wir haben gelernt: Rabban Schimon ben Gamliel sagt: Auch ihm selbst gibt er es nur bis zu dreißig Tagen zurück; von da an verkauft er sie durch das Gericht.
תנא כרשב"ג תנא קמיה והכי קאמר ליה השתא לרשב"ג זבוני מזבנינן ליה סדורי מסדרינן ליה דתנן רשב"ג אומר אף לעצמו אינו מחזיר אלא עד שלשים יום מכאן ואילך מוכרן בב"ד
Und woher [weißt du], dass Rabban Schimon ben Gamliel, wenn er „verkaufen“ sagt, ganz und gar [verkaufen] meint? Vielleicht meint er so: Bis zu dreißig Tagen gibt man ihm [das Pfand] selbst zurück; von da an gibt man ihm zurück, was für ihn angemessen ist, und verkauft, was für ihn nicht angemessen ist.
וממאי דכי קאמר רשב"ג זבוני לגמרי קאמר דלמא הכי קאמר עד שלשים יום הדר ליה בעיניה מכאן ואילך מיהדר ליה למאי דחזי ליה ומזבנינן מאי דלא חזי ליה
Wenn du meinst, Rabban Schimon ben Gamliel hält diese Ansicht, [so gilt:] Es gibt nichts, was für ihn nicht angemessen wäre. Denn Abaje sagte: Rabban Schimon ben Gamliel, Rabbi Schimon, Rabbi Jischmael und Rabbi Akiwa – sie alle meinen: Alle Israeliten sind Königskinder.
אי סלקא דעתך אית ליה לרשב"ג האי סברא ליכא מידי דלא חזי ליה דאמר אביי רשב"ג ורבי שמעון ורבי ישמעאל ורבי עקיבא כולהו סבירא להו כל ישראל בני מלכים הן
Rabban Schimon ben Gamliel – denn wir haben gelernt: [Man darf am Schabbat] weder Arum noch Senf [aufschichten]. Rabban Schimon ben Gamliel erlaubt es beim Arum, weil er Speise für Raben ist.
רשב"ג דתנן לא את הלוף ולא את החרדל רשב"ג מתיר בלוף מפני שהוא מאכל לעורבין
Rabbi Schimon – denn wir haben gelernt: Königskinder dürfen am Schabbat Rosenöl auf ihre Wunden streichen, weil sie sich gewöhnlich auch am Werktag damit salben. Rabbi Schimon sagt: Alle Israeliten sind Königskinder.
רבי שמעון דתנן בני מלכים סכין שמן וורד על גבי מכותיהן בשבת שכן דרכן לסוך בחול ר' שמעון אומר כל ישראל בני מלכים הן
Rabbi Jischmael und Rabbi Akiwa – denn es wurde gelehrt: Wenn man bei ihm tausend Sus zu fordern hat, und er trägt ein Gewand im Wert von hundert Mine, so zieht man es ihm aus und kleidet ihn in ein Gewand, das ihm angemessen ist. Und es wurde im Namen Rabbi Jischmaels gelehrt, und es wurde im Namen Rabbi Akiwas gelehrt: Alle Israeliten sind jenes Gewandes würdig.
רבי ישמעאל ורבי עקיבא דתניא הרי שהיו נושין בו אלף זוז ולבוש איצטלא בת מאה מנה מפשיטין אותה ממנו ומלבישים אותו איצטלא הראויה לו ותנא משום רבי ישמעאל ותנא משום רבי עקיבא כל ישראל ראוין לאותה איצטלא
Und nach dem, was wir anfangs meinten, dass man ihm gibt, was für ihn angemessen ist, und verkauft, was für ihn nicht angemessen ist – gut, Kissen und Decke sind für ihn angemessen in der Zwischenzeit; wozu aber ist [ihm] ein Pflug angemessen? Rawa bar Rabba sagte: Ein silberner Pflug.
ולמאי דסליק אדעתין מעיקרא דיהיב ליה מאי דחזי ליה ומזבנינן מאי דלא חזי ליה בשלמא כר וכסת חזי ליה דביני ביני אלא מחרישה למאי חזיא אמר רבא בר רבה מחרישה דכספא
Raw Chagga wandte dagegen ein: Soll er [der Gläubiger] ihm doch sagen: Nicht mir ist [diese Pflicht] auferlegt! Abaje sagte zu ihm:
מתקיף לה רב חגא ולימא ליה לאו עלי קרמית אמר ליה אביי
Original: Bava Metzia 113b auf Sefaria, Version „Wikisource Talmud Bavli“ (hebräisches Wikisource), Lizenz CC BY-SA. Das Original wird inhaltlich unverändert übernommen und nur in Segmente geteilt. Die deutsche Übersetzung ist ein abgeleitetes, maschinell (Modell Claude) erstelltes Werk und steht unter der Lizenz CC BY-SA 4.0.
Original mit Vokalzeichen (Kästchen „Mit Vokalzeichen“): Vokalisierung von Sefaria, Fassung „William Davidson Edition – Vocalized Aramaic“ (Koren), Lizenz CC BY-NC 4.0, dem hiesigen Original zugeordnet.