ist aber die Zeit seiner Verpflichtung gekommen, so legt er es sich auf und erinnert sich.
אבל מטא זמן חיוביה רמי אנפשיה ומידכר
Bawa Mezia 113a בבא מציעא
Aufbau der Debatte:Mischna 1Beweis 1
Automatisch anhand der einleitenden Formeln erkannt. Unterstrichene Begriffe und Namen öffnen eine Erklärung.
Übertritt denn der Lohnarbeiter [das Verbot] „Du sollst nicht rauben“? – Dort sind es zwei Vermutungen, hier ist es [nur] eine Vermutung. Beim Hausherrn gibt es zwei Vermutungen: die eine, dass der Hausherr [das Verbot] „Du sollst nicht über Nacht behalten“ (Lev 19,13) nicht übertritt, und die andere, dass der Lohnarbeiter seinen Lohn nicht [lange] ausstehen lässt. Und hier ist es [nur] eine Vermutung.
וכי שכיר עובר משום בל תגזול התם תרי חזקי הכא חדא חזקה גבי בעל הבית איכא תרי חזקי חדא דאין בעל הבית עובר משום (ויקרא יט, יג) בל תלין וחדא דאין שכיר משהא שכרו והכא חדא חזקה:
„Gibt es Zeugen, dass er eingefordert hat, so schwört er und erhält“: Er fordert ihn doch [auch] später [noch] ein! – Rabbi Assi sagte: Dass er ihn innerhalb seiner Frist eingefordert hat. – Vielleicht hat er danach bezahlt? – Abaje sagte: Dass er ihn während seiner ganzen Frist eingefordert hat.
אם יש עדים שתבעו הרי זה נשבע ונוטל: והא קתבעו לקמן א"ר אסי שתבעו בזמנו ודלמא לבתר הכי פרע אמר אביי שתבעו כל זמנו
Und vielleicht hat er ihm überhaupt nicht bezahlt? – Rabbi Chama bar Ukba sagte: [Die Frist zählt] von jenem Tag der Einforderung an.
ולעולם לא פרע ליה א"ר חמא בר עוקבא כנגד אותו היום של תביעה:
MISCHNA: Wer seinem Nächsten leiht, darf ihn nur durch das Gericht pfänden, und er darf nicht in sein Haus hineingehen, um sein Pfand zu nehmen, denn es heißt: „Draußen sollst du stehen“ (Dtn 24,11). Hatte er zwei Geräte, nimmt er eines und lässt eines.
מתני׳ המלוה את חבירו לא ימשכננו אלא בב"ד ולא יכנס לביתו ליטול משכונו שנאמר (דברים כד, יא) בחוץ תעמוד היו לו שני כלים נוטל אחד ומניח אחד
Und er gibt das Kissen bei Nacht und den Pflug bei Tag zurück. Und wenn er gestorben ist, gibt er es seinen Erben nicht zurück. Rabban Schimon ben Gamliel sagt: Auch ihm selbst gibt er es nur bis zu dreißig Tagen zurück; von dreißig Tagen an verkauft er sie durch das Gericht.
ומחזיר את הכר בלילה ואת המחרישה ביום ואם מת אינו מחזיר ליורשיו רשב"ג אומר אף לעצמו אינו מחזיר אלא עד שלשים יום ומשלשים יום ולהלן מוכרן בב"ד:
GEMARA: Schmuel sagte: Der Bote des Gerichts darf [das Pfand] wegreißen; pfänden darf er nicht. Wir haben doch aber gelernt: „Wer seinem Nächsten leiht, darf ihn nur durch das Gericht pfänden“ – daraus folgt, dass man durch das Gericht pfänden darf!
גמ׳ אמר שמואל שליח ב"ד מנתח נתוחי אין אבל משכוני לא והתנן המלוה את חבירו לא ימשכננו אלא בב"ד מכלל דבב"ד ממשכנין
Schmuel sagte zu ihm: Sag: Er darf es ihm nur durch das Gericht wegreißen. So ist es auch einleuchtend, denn im Schlussteil lehrt er: „Und er darf nicht in sein Haus hineingehen, um sein Pfand zu nehmen.“ Wer ist [gemeint]? Wollte man sagen: der Gläubiger, so ergibt sich das [schon] aus dem Anfang! Also doch wohl der Bote des Gerichts?
א"ל שמואל אימא לא ינתחנו אלא בב"ד הכי נמי מסתברא דקתני סיפא לא יכנס לביתו ליטול משכונו מני אילימא בעל חוב מרישא שמע מינה אלא לאו שליח ב"ד
Wenn es darum ist, ist das kein Beweis. So sagt er: Wer seinem Nächsten leiht, darf ihn nur durch das Gericht pfänden – daraus folgt, dass man durch das Gericht pfänden darf; und der Gläubiger [darf] selbst nicht wegreißen, [und zwar so,] dass er nicht in sein Haus hineingeht, um sein Pfand zu nehmen.
אי משום הא לא איריא ה"ק המלוה את חבירו לא ימשכננו אלא בב"ד מכלל דבב"ד ממשכנים ובעל חוב אפי' נתוחי נמי לא שלא יכנס לביתו ליטול משכונו
Raw Josef wandte ein: „Man soll Mühle und Läuferstein nicht pfänden“ (Dtn 24,6) – andere Dinge aber darf man pfänden. „Du sollst das Kleid einer Witwe nicht pfänden“ (Dtn 24,17) – das von anderen aber darfst du pfänden. Wer [ist gemeint]? Wollte man sagen: der Gläubiger, es steht doch geschrieben: „Du sollst nicht in sein Haus hineingehen, um sein Pfand zu pfänden“ (Dtn 24,10)! Also doch wohl der Bote des Gerichts!
מתיב רב יוסף (דברים כד, ו) לא יחבל ריחים ורכב הא דברים אחרים חבל (דברים כד, יז) לא תחבל בגד אלמנה הא של אחרים תחבל מאן אי נימא בעל חוב הא כתיב (דברים כד, י) לא תבא אל ביתו לעבוט עבוטו אלא לאו שליח ב"ד
Raw Papa, der Sohn Raw Nachmans, erklärte es vor Raw Josef – und manche sagen, Raw Papa, der Sohn Raw Josefs, vor Raw Josef: Tatsächlich [geht es] um den Gläubiger, und [zwar], damit er dabei zwei Verbote übertritt.
תרגמה רב פפא בריה דרב נחמן קמיה דרב יוסף ואמרי לה רב פפא בריה דרב יוסף קמיה דרב יוסף לעולם בבעל חוב ולעבור עליו בשני לאוין
Komm und höre: Aus dem, was gesagt ist: „Draußen sollst du stehen“ (Dtn 24,11), weiß ich da nicht, dass „der Mann, dem du geliehen hast, herausbringen soll“? Was lehrt die Schrift aber mit „und der Mann“ (Dtn 24,11)? Den Boten des Gerichts einzuschließen. Doch wohl: Der Bote des Gerichts ist wie der Schuldner?
ת"ש ממשמע שנאמר (דברים כד, יא) בחוץ תעמוד איני יודע שהאיש אשר אתה נושה בו יוציא אלא מה תלמוד לומר (דברים כד, יא) והאיש לרבות שליח בית דין מאי לאו שליח בית דין כלוה
Original: Bava Metzia 113a auf Sefaria, Version „Wikisource Talmud Bavli“ (hebräisches Wikisource), Lizenz CC BY-SA. Das Original wird inhaltlich unverändert übernommen und nur in Segmente geteilt. Die deutsche Übersetzung ist ein abgeleitetes, maschinell (Modell Claude) erstelltes Werk und steht unter der Lizenz CC BY-SA 4.0.
Original mit Vokalzeichen (Kästchen „Mit Vokalzeichen“): Vokalisierung von Sefaria, Fassung „William Davidson Edition – Vocalized Aramaic“ (Koren), Lizenz CC BY-NC 4.0, dem hiesigen Original zugeordnet.